היזהרו מרבנים שמחמירים בהלכות צניעות
אגדה תלמודית גורסת שאלוהים משחק עם העולם בסולמות וחבלים. פעם אתה למעלה - ופעם למטה, ונדמה לי שהיא אומרת לביבי: "שהית זמן רב מידי במעלה הסולם. יומך הסתיים". לנו מבהיר התלמוד שכדאי להתרחק מרבנים סגפנים שצריכים להחביא את הסולם כשיש לידם נשים
הקונדיטוריה השמיימית
היקום של ספר "בראשית" דומה לעוגת שכבות; ראשיתה של ה"אפייה" בבלילה מימית שהופרדה לשניים; "הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ". בשלב הבא נוקזו המים שתחת הרקיע ונוצרה הבדלה נוספת; ים ויבשה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
היקום של "בראשית" הוא יריעה שטוחה הנפרשת בין שני מוקדים: אלוהים בשמים והאדם בארץ. האדם משועבד לאלוהים, ואלוהים מפקח על האדם. סביב המוקדים נעים יצורים ארציים ושמימיים לאין-ספור: צבא השמים, המלאכים, חיות היבשה והים, הצמחים, ההרים, הנהרות והימים, מערכת ערה ועשירה שברא אלוהים על מנת לשרת ולחנך את האדם ולסגוד לבורא.
"לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמים" (תלמה אליגון)
הסולם מופיע במקרא פעם אחת בלבד, באחד מהחלומות המקראיים המפורסמים שבפרשת השבוע שלנו (בראשית כ"ח): "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹוהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
בתמונת העולם הרוחנית של ספר בראשית סולם הוא כלי עבודה חיוני - אך גם מסוכן. ההרפתקה של "מגדל בבל" לימדה להיזהר מסולמות יומרניים, אבל חלום מאפשר להתנסות בדברים שהמציאות אוסרת. יעקב חולם חלום מנחם: המיטה הארעית שלו מוקמה היטב, ולכן הסולם המוצב מראשותיו מגיע לכתובת השמימית של אלוהים. אין ניווט מדויק מזה.
מצד שני, יעקב בורח מאחיו והוא לא יכול להרשות לעצמו להישאר בנקודה שהיא "בית אלוהים". הוא הגיע אל המקום הנכון וחייב להתרחק ממנו. החלום מרגיע ומאיים בו בזמן. היתרון בתמונת העולם השטוחה של "בראשית" הוא באפשרות לגור במרחק סולם מאלוהים. החיסרון הוא בהבנה שאפשר גם לגור ממש רחוק ממנו.
אלוהים משחק ב"סולמות וחבלים"
אגדה מספרת על גברת נכבדה שפנתה אל חכם יהודי בשאלה מאתגרת ("בראשית רבה" ויצא, ובמקומות נוספים): "מטרונה שאלה את רבי יוסי בר חלפתא. אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך-הוא את עולמו? אמר לה: לששת ימים . אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? הקדוש ברוך-הוא יושב ועושה סולמות. משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה".
המטרונה מוטרדת מתנאי הפנסיה המפליגים של אלוהים. כמעט כמו חברי הכנסת שלנו: שתי קדנציות בלתי נראות שיכולות להסתיים בתנאי פרישה מופלגים. האם גם אלוהים עבד שישה ימים בלבד ומאז הוא "חי על פנסיה"?
מה פתאום, משיב לה בן חלפתא, ומציע תשובות משעשעות שאחת מהן נמצאת לפנינו: אלוהים עסוק, הוא משחק סולמות וחבלים: העולם הוא לוח המשחק שלו, אנחנו השחקנים, והסולם? פעם מעלה אותנו ופעם אחרת משפיל.
כך עונה החכם היהודי לגברת הרומית שלועגת לאלוהיו. אתם, הרומאים, כרגע בראש הסולם, אבל לא לעולם חוסן. המשחק האלוהי לא הסתיים, עוד יבואו ימים בהם נהיה במעלה הסולם ואתם בתחתיתו. פרשת השבוע קורצת אלינו. נדמה לי שהיא אומרת לביבי: "יומך הסתיים. הסולם לא יכול לשמש אדם אחד בלבד. שהית זמן רב מידי במעלה הסולם, וליבך גבה. הגיע הרגע שאלוהים ימשיך בשלו וההזדמנות תעבור לשחקן אחר".
על סולמות ויצרים
שנים רבות מאוד לאחר סיפור סולם יעקב, סופרה אגדה תלמודית על שבויות יהודיות שהגיעו לביתו של חכם סגפן ששמו "עמרם החסיד", שחי בבבל במאה השלישית לספירה (קידושין פ"א, א'. מתורגם):"שבויות הגיעו לעיר נהרדעא ושיכנו אותן בעלייה שבביתו של רב עמרם החסיד, והרחיקו את הסולם שהוביל לעלייה.
בזמן שעברה אחת השבויות בפתח העלייה נפל אור בפתח. לקח רב עמרם את הסולם, הרים אותו ועלה אל העלייה. כשהגיע לאמצע הסולם צעק: אש בבית עמרם. אש בבית עמרם. באו אליו החכמים ואמרו לו: ביישת אותנו. אמר להם מוטב תתביישו ממני בעולם הזה ולא תתביישו ממני בעולם הבא. השׁביע רב עמרם את היצר שיצא ממנו ויצא ממנו עמוד של אש. אמר לו (רב עמרם): ראה, שאני בשר ואתה אש, ואני עדיף ממך".
באגדה זו, כמו בחלום יעקב, יש עולם עליון, עולם תחתון וסולם המקשר ביניהם. גם כאן אוצר בחובו הסולם הבטחה גדולה ופחד גדול לא פחות. עם זאת, נראה שסולמו של עמרם הפוך מסולם יעקב. סולמו של עמרם נמצא בידיים יהירות של אדם שמתבלבל בצו הרוחני: "דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".
יעקב ראה למעלה את אלוהים ועמרם ראה במעלה הסולם נשים מפתות. באותו רגע שכח רב עמרם חסידא מהי אחריות ומהי חמלה. האגדה בוחרת לקבע את השבויות ואת החכם "החסיד" בסטריאוטיפים: נשים הן פיתוי קיצוני וגברים הם קלי דעת. שום דבר בסיטואציה הייחודית לא הזיז את הגיבור מהחלוקה הבינארית המחפיצה נשים וגברים כאחד. מצבן הקשה של השבויות, מכאובי הגוף והנפש ואצילותו של החכם, כל אלה נדרסו תחת העול המשעבד של הסטריאוטיפ.
המספר יכול היה לבנות את רב עמרם כדמות של חכם אוהב ואחראי שמשוחח עם השבויות, מגיש להן מאכל ומשקה ומשקיע את מאמציו במחשבות על שיקומן ושילובן המחודש בקהילה. אבל המספר בחר להפוך את החכם לעבד של קלישאות על גברים ונשים, ונדמה לי שיותר משהסיפור רומס את כובדן של הנשים, הוא מזנה את כבודו של החכם.
היזהרו מסגפנות
מיהו זה ואיזהו חכם יהודי שצריך להזיז מפניו את הסולם כיוון שבעלייתו משתכנות פדויות שבי? אונס, זה כל מה שהוא מסוגל לחשוב עליו לנוכח סבלן של הנערות? המספר ביקש ללעוג לחסידותו של אחד מגדולי הסגפנים של יהדות בבל, וללמדנו שסגפנות איננה תריס בפני הפורענות אלא להיפך. ואם לא הבנו זאת, קביעתו המתנשאת של רב עמרם בפני היצר: "שאני בשר ואתה אש, ואני עדיף ממך" - מלמדת על העיוורון המוסרי שלו, שהרי לפני רגע הוא ניצל מחטא מיני מביש במיוחד, ובמקום להרכין ראש הוא שב ומסתכן הפעם בחטא היוהרה.
המספר משמש בסולם על מנת להגביר את האירוניה, שכן הסולם של רב עמרם הוא סולם הפוך. "עליונים למטה ותחתונים למעלה". בניגוד לסולם יעקב, העלייה בסולם של רב עמרם היא החטא והירידה ממנו היא התיקון. הבית של רב עמרם אינו "בית אלוהים" אלא בית שאוכלת בו אש: אש של חשיבה סטריאוטיפית, אש של כניעה למוסכמות אפלות, אש של חוסר חמלה. ועמרם העולה ויורד בסולם? מלאך אלוהים הוא לא. לא ברגע הזה.
אין סולמות רעים, יש אנשים שרע להם
האמת היא שהסולם של רב עמרם איננו רע ואינו הפוך. מי שהפוך הוא רב עמרם שלא מסוגל להבין שלא על כל סולם יש לטפס, ואישה היא לא פוטנציאל לאונס. הסיפור על רב עמרם החסיד הוא סיפור ביקורתי נגד סגפנות יתר, כנגד המתהדרים ב"שמירת עיניים" ובהתרחקות יתר מנשים. אם אתן רוצות לגלות את אזורי הסכנה, חפשו אותם בקרב הרבנים המחמירים בהלכות צניעות.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר
כתבתי על חוסר השוויון בין המינים שנוצר כתוצאה מההיתר לגברים לשאת כמה נשים, והחלת מצוות "פרו ורבו" על גברים בלבד. בתגובה כתב אבשלום מלונדון: "קצת מפריע לי שלא הזכרת את חרם דרבנו גרשום. זה יוצר תמונה קצת יותר מורכבת". אבשלום יקר, אתה לגמרי צודק, ובסרטון אני מתקנת את המעוות.
לכל הטורים של רוחמה וייס
שבת שלום!