"הידע התורני נגזל מהילדות": כלת פרס ישראל אחרי הזכייה

"הספר של כולנו": אמש הכריז שר החינוך הרב רפי פרץ על פרופסור ורד נעם מאוניברסיטת תל אביב ככלת ישראל בתחום חקר התלמוד. היום (ג') פרופסור נעם מציינת בעקבות ההכרזה כי היא חשה "מלאת שמחה והכרת הטוב".

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

"יש לי תחושה של זכות מיוחדת, של שמחה והתרגשות שזה פרס שניתן על ידי מדינת ישראל. אני מוצאת משמעות מאוד עמוקה בזה שזכיתי לחיות במדינת ישראל ותחושה של מחווה ושל הכרה של מדינת ישראל בעשייה שלי, אני רואה בזה זכות יוצאת מן הכלל שהרבה דורות לא זכו לה", מוסרת נעם.

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• "הרבנים מצפצפים ומדירים מזרחים": העלון החרדי נלחם בגזענות במגזר
• "רווקות דתיות, הקפיאו ביציות": הרופאה הדתייה שמדברת על הכול
  

• מסיבת טבע י(הודית): יוצאי הודו חוגגים את "המלידה"
  

בנימוקי ועדת הפרס ברשות הרב פרופסור דניאל שפרבר שבחרה בה, צוין כי הפרס ניתן לה עבור "הישגיה הרבים המדגימים בראש ובראשונה מצוינות מחקרית מרשימה". עוד נכתב כי לצד היותה של נעם חוקרת בעלת שם בינלאומי והכרה רבה בחשיבות מחקרה, היא גם "דמות ומופת" בעיני חברי הועדה בהנגשת הספרות הרבנית לכלל ציבור הלומדים והלומדות  בישראל. את המשימה הזו של לימוד התלמוד, היא מבקשת כעת להעמיק ולהרחיב.

פרופ' נעם ורד(באדיבות המצולמת)

נעם היא אם לשישה המתגוררת בכפר אדומים ונולדה בירושלים למשפחת אליצור שאימצה את הכתבים היהודים אל ליבה: חיבוריה של אמה סופרת הילדים הציונית רבקה אליצור, נגעו ביומיום היהודי ובאהבת ישראל. אביה החוקר המקראי פרופ' יהודה אליצור, היה ידוע כפעיל בתנועות ציוניות ומחנך מחונן. היא גם בת הזקונים במשפחה המונה ארבעה אחים בעלי שם, בהם העיתונאי אורי אליצור, תמר בן ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור ופרופ' יואל אליצור - חוקר תנ"ך בעצמו.

הצעירה שאהבה גמרא 

הרומן שלה עם התלמוד היה בעיצומו בסוף שנות ה-90, כשהתחילה ללמד בחוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב. ב-2016 שימשה כחברת דירקטוריון "הספרייה הלאומית" בירושלים וב-2017 כבר עמדה בראש "בית הספר למדעי היהדות וארכיאולוגיה" באוניברסיטה בתל אביב.

נעם זכתה לאורך השנים בפרסים שונים, השתתפה כחוקרת אורחת באוניברסיטת ייל בארה"ב, וכיום היא גם חברת מערכת בכתבי עת יהודים. לימודי התלמוד שהתרחש בלב תל אביב - "מעוז הישראלית" כהגדרתה, גרמה לה להבין כי מורשתה התרבותית היא למעשה נחלת הכלל: גברים, נשים, חילונים, דתיים וכל מי שחפץ בה - יכולים לרכוש השכלה תורנית.

"הספר הנפלא הזה הוא תעודת הזהות היהודית: גם במישור של השיח האינטלקטואלי, גם במישור של חווית החברותא וגם במישור של השיח ההלכתי. הוא מציע עולם תרבותי וערכי מגוון ומופלא והוא צריך להיות נחלת כולנו. צריך ללמוד אותו הרבה יותר בכל מקום, צריך להקנות אותו בכל המגזרים. כי זה נכס תרבותי שלנו ואין לנו זכות לחמוס אותו מאף ילד יהודי וילדה יהודייה", היא אומרת.

פרופ' נעם סבורה כי "היום החברה הישראלית בשלה יותר להפלת המחיצות מכל הסוגים. גם בין הלומדים, בין גברים ונשים ובין המגזרים - כי הספרים האלה הם של כולנו - ולכולנו יש בהם חלק ונחלה וזכות וחובה ללמוד אותם. וגם בין דרכי לימוד: כלומר בין לימוד מסורתי ללימוד שמשתמש בכלים שהעולם המודרני והפוסט-מודרני נותן לנו. אני רואה בכלים האלה המשך ישיר ללימוד המסורתי וכלים נוספים להאיר את הטקסטים שלנו וחושבת שיהודים שקיבלו הכשרה בשני העולמות - יכולים לחבור זה לזה כדי ללמוד ביחד.

"מהמקום שאני פועלת בתוכו 'בית הספר למדעי היהדות והארכיאולוגיה' באוניברסיטת תל אביב הוא הקשר מאוד מצמיח עם עמיתים נפלאים, עם מחקר נהדר ותלמידים מצוינים. אני מוצאת משמעות בזה שהוא נמצא דווקא בתל אביב. בלב הישראליות. זה באמת מדגיש שהמורשת התרבותית הזאת היא של כולנו".

"נשים דתיות לא יכלו ללמוד בישיבה אז פנו לאקדמיה"

כאישה שאינה חוששת לאתגר את הקיים, היא עוסקת בנוכחות הנשית או היעדרה בהווי היהודי, מעודדת לאקטיביזם נשי ופמיניזם דתי, ולא רואה כל בעיה בלימוד משותף לדוגמא.

ללמוד תלמוד ביחד

חוקרת התלמוד נחשבת לא רק לפורצת דרך בזכות מחקריה העוסקים בתלמוד, אלא גם לסמל לכניסתן של נשים דתיות לעולם לימוד התורה בכלל, בשורות האקדמיה בפרט. היא עצמה מציינת שפנתה ללימודי תלמוד במוסדות להשכלה גבוהה לאחר שלא עמדו בפניה אפשרות ללימוד משמעותי בתוך מסגרות תורניות במגזר הדתי. לדבריה העדר זה הוא שהוביל לכניסתן של נשים דתיות לתחומי מדעי היהדות באקדמיה.

"כשאני התחלתי את דרכי, אז לא היו מוסדות דתיים לנשים שהיה בהם לימוד מסורתי מקביל לישיבה. לכן אם רציתי ללמוד גמרא הדרך שהייתה פתוחה בפני הייתה הדרך האקדמית - שגם שם לא היו נשים כי כניסה לעולם המחקרי דרשה איזשהו רקע שבדרך כלל לא היה בנמצא אצל נשים - והיה צריך להשלים אותו תוך כדי תנועה", היא מתארת.

"כמובן שכניסה לעולם האקדמי פתחה את עיני גם להיבט של לימוד מדעי וביקורתי של ספרות חז"ל, בהיבטים של חקר הנוסח, כתבי יד, שימוש בממצא הארכאולוגי, ניתוח ספרותי, מבט היסטורי", היא מציינת ומוסיפה, "היום בעולם הדתי יש יותר מקום ואפשרויות לנשים ללמוד באופן מסורתי ומשמעותי. זה עדיין רחוק מלהיות מערכת שוויונית - אבל הדברים משתפרים בהתמדה ובקצב שמפתיע אותי".

איך את רואה את ההתפתחות הזאת אל מול מה שנראה כעליה בתופעות הדרה ובהתבטאויות מקוממות כלפי נשים מצד רבנים?

"באמת יש התפתחויות בשני הכיוונים סותרים וזה טבעי שיקרה כי מול כל שינוי יש בדרך כלל גם התנגדויות ויש גם ריאקציה ויש גם 'שומרי חומות', אז זה בסך הכול זה תהליך טבעי שהדבר הזה קורה מתוך מאבק מסוים. יש לזכור שבניגוד לשינויים בבית כנסת ועולם התפילה, לימוד תורה לנשים מתקבל בהרבה פחות התנגדויות גם בחוגים שמרנים.

"בתוך העולם הדתי אני חושבת שצריך להיות חינוך שמקנה השכלה תורנית מלאה בכל הרמות באופן שוויוני לחלוטין לבנות כמו לבנים. זאת אומרת זה לא מתאים לכל אחד ולא מתאים כל אחת אבל למעוניינים ולמעוניינות צריך להיות ישיבות תיכוניות לבנות שמלמדות באותה רמה כמו המקבילות, ישיבות שמלמדות באותה רמה כמו ישיבות הסדר של גברים הכשרה לרבנות ודיינות באותה רמה שקיימת בעולם הגברי". 

היא ממשיכה: "החברה הדתית מקבלת כמין מובן מאליו שיש אפליה חמורה בידע כלפי נשים זה דבר שהוא מדהים כשחושבים עליו, כי מי מאיתנו היה מסכים שלא ילמדו אנגלית או מתמטיקה או היסטוריה באותה רמה? אז איך יכול להיות שדבר שהוא בלב הזהות שלו אנחנו מסכימים שיהפכו אותן לבורות וימנעו מהן את השייכות, את ההשכלה ואת הידע".