בית המצורעים - גרסת בלפור: איך נטהר את הנגע
אני רוצה לשלוח את ביבי וגנץ לכבס את הבגדים, שהרי הם מתפלשים בבית מוכה צרעת ממארת. כל מילה בתיאור צרעת הבית הולמת את מצבו של הבית הפוליטי הישראלי - ואין כהן שיעסוק במלאכת הטיהור
בלי דגל, בלי לאום
את דגל ישראל תליתי בימי העצמאות כשילדיי היו צעירים. כאבה לי המחשבה שהם ירגישו חריגים, ולכן השתלבתי בגווני כחול-לבן שצבעו את חודש אייר. הילדים גדלו, ובאופן בלתי תלוי הדגלים ברחוב פחתו מדי שנה - ואני הרשיתי לעצמי להיות עצמי ולהתפרק מסמלי לאום.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זה לא קשור למדינת ישראל. אני לא פשיסטית ואני לא מוכנה לקדש סמלי מדינה או לאום. כל מדינה היא עבורי אמצעי ולא ערך. הדבר הקדוש היחיד הוא האחווה האנושית; הזכות של כולנו לחיות בחופש ובכבוד, ואת הדגל הזה יש להניף בלב ובמעשים.
דגל מורכן עם סרט שחור
השבוע ישבו בדירה בבלפור שני פוליטיקאים ודנו בשאלה איך להפקיר את החיים והערכים שלנו, ולהאדיר את עצמם. בהסכם שחתמו נמצא סעיף חמקמק, שלא מאפשר לתפוס אותם במילה, ועדיין הוא מבחיל, סעיף שיאפשר לשכפל את הבית בבלפור:
"תיקבענה הוראות נוספות לעניין אבטחת ראש הממשלה החלופי ומ"מ ראש הממשלה ונושאים הנגזרים מכך דוגמת סידורי דיור, משרד וכל הנגזר מכך באופן ישיר ועקיף, כשאין בכך כדי לגרוע מאום מכך שמשהיה ראש הממשלה החלופי וממלא מקום ראש הממשלה לראש ממשלה, יהיה ראש הממשלה לכל דבר ועניין לרבות סידורי דיור של ראש הממשלה וכיו"ב, וראש הממשלה, שיהפוך לראש ממשלה חלופי וממלא מקום ראש הממשלה, יהיה זכאי לכל התנאים הנלווים למ"מ ראש ממשלה".
זה לא הסעיף היקר ביותר במסע הקניות שערכו על חשבוננו שני הריקים האלה. 36 שרים, 16 סגני שרים ותוספת של חברי כנסת יעלו יותר, אבל הסעיף הזה מרגיש כמו אצבע שנדחפה לתוך העין.
בזמן שגנץ מדבר על עמידה מתחת לאלונקה, אזרחיות המדינה הוצאו לחל"ת ולא יודעות אם מחר יהיה להן בית. אזרחים חוטפים התקפי לב כשהם פוגשים את השוקת שבורה של חייהם, פליטי חרב שהגיעו לישראל לא יכולים לחלץ את כספי הפיקדון ולא קונים אוכל, וניצולות שואה נמקות מבדידות בבתים, אבל הם? עסוקים בשכפול דירת ראש הממשלה. העצמאות של מדינת ישראל מעולם לא נראתה כה צינית ומכוערת. בימים שכאלה גם מי שמאמינה במדינה ובסמליה צריכה לתלות דגל מורכן עם סרט שחור.
פרשת השבוע is a bitch
יודעות דבר קובעות ש- "karma is a bitch", ופעם אחר פעם אנו מגלות שפרשת השבוע היא הנביאה הגדולה של הקארמה. בשעה שבבלפור טבלו מילים בשמן והכניסו להסכם המושחת סעיף אודות ביתו של ממלא מקום ראש הממשלה, פרשת השבוע הפשילה שרוולים ודיברה ברורות על החובה להרוס בית שאחזה בו צרעת (ויקרא י"ד):
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן... וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת ... וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת... וְיָצָא הַכֹּהֵן... וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים... וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:... וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת... צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא... וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו".
היו זמנים שבהם שלחו ילדים שקיללו "לרחוץ את הפה עם סבון". היום אני רוצה לשלוח את ביבי וגנץ לכבס את הבגדים, שהרי הם מתפלשים בבית מוכה צרעת ממארת. כל מילה בתיאור צרעת הבית הולמת את מצבו של הבית הפוליטי הישראלי - ואין כהן שיעסוק במלאכת הטיהור.
אני מסופקת אם אי-פעם בהיסטוריה היה כהן או מנהיג ששימש תריס נגד שחיתות. הכוהנות הן אנחנו, כל אחת וכל אחד מאתנו. עלינו לפרק את הבית הזה, לסרב לממן את השחיתות ורמיסת הערכים בכספי המיסים שלנו, לסרב לראות בהם מנהיגים שלנו. הם שיקרו בכל אחת ממערכות הבחירות, הם מנצלים אותנו ואת חרדות הקורונה שלנו. אין הצדקה מוסרית לקבל את שלטונם. בתים מצורעים יש לפרק.
אסונות שאין מהם מנוס
חכמים בעלי ניסיון היו חז"ל. הם קראו בספרי הנביאים על הכסילות והשחיתות של ימי הבית הראשון, שמעו סיפורים על ממלכת החשמונאים, חלקם היו עדים לשנאה ולניצול של ימי הבית השני, חלקם היו עדים - וגם שותפים - ששרדו את היהירות של מרד בר כוכבא. הם למדו שלריבונות מוצמד תג מחיר, ולכן הקישו בין שני פסוקים רחוקים: "אשר נשיא יחטא" ופסוק הפרשה שלנו: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן... וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם".
די להניח את שני הפסוקים, בניסוחם הפסקני, זה לצד זה. אלא שלא כולנו דרשניות, ועל כן החליטו החכמים להסביר את החיבור (תלמוד בבלי הוריות י', ע"א): "'אשר נשיא יחטא', יכול גזרה? תלמוד לומר: אם הכהן המשיח יחטא, מה להלן לכשיחטא, אף כאן לכשיחטא. אמר מר: יכול גזרה. גזרה מהיכן נלמד (על אפשרות זו)? שהרי מצאנו שכתוב: 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' בשורה היא להם שנגעים באים עליהם..."
הכתיבה הפסקנית "אשר נשיא יחטא" מניחה שאין מנוס ממציאות של נשיא חוטא. הדרשן מציג למול הפסוק על חטא הנשיא, פסוק העוסק בחטאו של הכהן המשיח ובו נמצאת מילת התנאי החשובה "אם". אז אולי גם חטאי הנשיא הם בחזקת "אם" ולא "ודאי"? על כך משיבים בפסוק העוסק בצרעת הבית, שגם בו אין מילת תנאי. נגע הצרעת וחטאי המנהיג הם גזירות, הם בשורה ולא אפשרות. זו הטענה הרדיקלית של הדרשן, וזו מציאות החיים שניבטת מבעד למסכים בשעה שהמנהיגים נועלים אותנו בבית מפחד הקורונה והמחאה.
חכמינו קובעים שהכוח תמיד משחית, משום כך שלטון חייב מנגנוני ריסון חזקים כמותו. צריך להגביל תקופות כהונה של שליטים ושליטות, צריך ליצור איזון בין הרשויות וצריך חברה אזרחית מודעת, חשדנית ופעילה. את שני המרכיבים הראשונים אנחנו מאבדות בימים אלה ממש, המרכיב השלישי נמצא אולי עדיין בשליטתנו.
צרעת הבית החרדית
יש לי חברות וחברים חרדים. הבחירה לחיות חיים מוקפדים מבחינה הלכתית ותמימים מבחינה אמונית, היא לגיטימית ומובנת. מה שלא לגיטימי, הוא המשחק הציני שעושה הפוליטיקה הישראלית לגווניה בחברותיי. הפוליטיקאים לכדו אותם בכלא שאין ממנו מנוס.
שיא הריקבון של הפוליטיקה החרדית התגלה במניפולציות שנעשו על "שר התורה", הרב קניבסקי, תלמיד חכם בן 92. מסרטון שחשף במדור זה קובי נחשוני (ומהקשרים רבים אחרים), מסתבר שפסיקותיו הפוליטיות של הרב קניבסקי נשלטות על ידי נכדו יענקי ומקורבים נוספים שממדרים אותו מאינפורמציה ומזינים אותו במה שלבם חפץ.
חברותיי החרדיות - כשאתן מקשיבות לפסיקות של הרב קניבסקי, אתן למעשה נענות לעסקנים שמתייחסים לחכם זקן כמריונטה. הם בזים ל"שר התורה" ואתן סרות למרותם? חז"ל לימדונו שבתים פוליטיים יתמלאו צרעת. תמשיכו להיות חרדיות, אבל תפנו את הצרעת מהבית. ואנחנו? לנו יש אחריות להפסיק להצביע למפלגות שמסייעות לעסקונה החרדית לסחור בקהילה שלה.
צרעת ברכבת
השבוע הייתי חלק מאותם 30% שחזרו לעבודה נטולת קבלת קהל. את הדרך עשיתי בתחבורה הציבורית. לאחר דקות ספורות ברכבת הקלה ובאוטובוס הבנתי את פשר הנעימות המיוחדת של נסיעה בעיתות קורונה. התחבורה הציבורית מרווחת; איש לא יושב לידי ובוודאי לא מצטופף עליי בעמידה. אין חשודים שצריך לברוח מהם ואין ילדות וילדים שצריך לפקוח עליהם עין פן ינוצלו. לראשונה בישראל התחבורה הציבורית אינה חממה לעברייני מין.
בכינו, צעקנו, ביקשנו בנימוס, הסברנו וכלום לא קרה. אלימות מינית לא הייתה עילה לשינוי נורמות הנסיעה בישראל, שיקולים כלכליים תמיד קדמו לביטחון האישי של נשים ילדות וילדים. באה הקורונה ואנחנו ומגלות שאפשר לדאוג למרחב האישי בתחבורה הציבורית. אלה לא יהיו ימים ספורים. המדיניות תשתנה לאורך זמן והלוואי שלתמיד. ומה נלמד מכך? שלא לכל הצרות ולא לכל הצרעות גורל אחד. אמור לי מה הצרעת שמדאיגה אותך, ואומר לך מי אתה.
ובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר, עקבות שיחתי עם שורד השואה מנחם זינדל, זכינו לתגובות מרגשות ומגוונות על אמונה באלוהים. אני מודה לכן ששיתפתן במחשבות האמונה והכפירה שלכן. בסופו של יום, אלוהים הוא מושג שאנחנו יוצקות לתוכו תוכן ואין דרך להוכיח או לשלול אותו. נראה לי שהדבר המעשיר ביותר הוא להקשיב לתכנים השונים ולנסות להבין את הכותבות ולא לעסוק בחיפוש אחר ה"אלוהים" הנכון.
את דבריי על המנהיגות אני רוצה לחתום בתפילה שחיברה מנהיגה ישראלית צעירה בשם זאודיטו בינסאיי. לבקשתי היא הקליטה למען כולנו את תפילתה. אמן.
שבת שלום!