הממסד האורתודוכסי יתרגל: חזניות מכל העולם שרות "ירושלים של זהב"
16 חזניות מוכרות ופעילות, רובן מובילות תפילות בבתי כנסת בארה"ב ואירופה ושתיים מישראל, קובצו לפרויקט מרגש: ביצוע בינלאומי מיוחד של "ירושלים של זהב" בגרסת "זום" לכבוד יום ירושלים: "בחוגים אורתודוכסיים אנחנו עדיין פוגשות יחס של זלזול וחוסר-לגיטימיות"
עכשיו תורן: לכבוד יום ירושלים ה-53 שחל היום (ו'), התאחדו 16 חזניות מכל קצות תבל בעזרת ה' ובעזרת הזום, לביצוע מרגש של השיר "ירושלים של זהב". זה קורה שלושה וחצי שבועות אחרי יום העצמאות, אז כזכור ערכו מחווה דומה 19 חזנים מרחבי העולם, שהתאחדו לביצוע יפהפה של התפילה לשלום המדינה שנחשף כאן לראשונה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
מי שעומד מאחורי שתי היוזמות הוא מוטי הספרי (47), מייסד ומנכ"ל אתר JVocals.com, המחבר בין חזנים, זמרים ולהקות - לקהילות יהודיות בעולם. "התפילה לשלום המדינה זכתה לחשיפה אדירה ועולמית", הוא מספר, "ובעקבותיה קיבלנו פניות רבות מקהילות, בעיקר בארה"ב, ששאלו היכן הקול הנשי".
ומה ענית?
"הסברתי שבישראל הזרם האורתודוכסי דומיננטי יותר, ולכן אין הרבה חזניות שמובילות קהילות דתיות בתפילה. אבל בארה"ב לקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות יש מעמד משמעותי ונכבד. ומכיוון שאנחנו ב-JVocals פונים לכלל היהודים בכל העולם, היה ברור שצריך לתת ביטוי גם לקהילות האלו ולכישרונות של החזניות שמובילות אותן".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- תופעה: " רפא נא": שיר התפילה שהפך לתופעה בינלאומית
- טלוויזיה: לא מסתירים כוונות: ערוץ מיסיון נוצרי ב-HOT
- זום: חזנים מכל העולם בתפילה לשלום המדינה
- תפילה: "לחוות את הכאב לבד": תפילת "יזכור" עם "החיטה צומחת שוב "
- ווקאלי: כשספירת העומר פגשה את הקורונה: מחווה מוזיקלית לבחורי הישיבות
לביצוע גרסת הכיסוי לשיר הקאנוני "ירושלים של זהב" שחיברה נעמי שמר, התגייסו 16 חזניות מאירופה, ארה"ב ואף ישראל, בייצוגן של החזנית האורתודוכסית עדי ארד – ושל עתליה לביא מ"בית תפילה ישראלי".
"גירל פוואר" יהודי
המשתתפת הישראלית ארד מודה כי יש לה חיבור מיוחד משלה למיזם הנשי. "האמת היא שכל הנושא של ירושלים מסמל אצלי קדושה, רוחניות ונשמה יתירה", היא אומרת. "מעבר לתפילה ולחזנות, יש פה רכות וחום של רגש שמאפיין נשים - והקונטקסט הרגשי של ירושלים מגיע מהמקום האימהי. כולם גם מכירים את הביטוי 'גירל פאוור', אבל אין גלולת קסם שיוצרת את זה. בפרויקט הזה כל אחת מאתנו הדביקה את השנייה בטוב, מה שהביא לעשייה מבורכת. למדנו להכיר האחת את השנייה לעומק ונוצרו קשרים מקסימים".
רחל גולדמן, שמשמשת כחזנית בבית כנסת קונסרבטיבי באזור לוס-אנג'לס משתתפת גם היא במיזם, וגם לה יש קילומטרז' מרשים למדיי. "גדלתי בקהילה רפורמית", היא מספרת. "הופעתי במקהלה היוקרתית של לוס-אנג'לס לילדים, ואפילו שרתי עם פלסידו דומינגו כשהייתי בת 11, באופרה של לוס-אנג'לס. כשהייתי בת 14, ליבי נחמץ כשגיליתי את הביטוי 'קול באישה ערווה'. חשבתי בכנות שבנות גדלות להיות חזניות ובנים גדלים להיות רבנים".
גולדמן מצירה על כך שלמרות שבקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות היא וחזניות רבות אחרות זוכות להערכה מקצועית וליחס של כבוד בקהילה, "בחוגים אורתודוכסיים אנחנו עדיין פוגשות יחס של זלזול וחוסר-לגיטימיות".
מגוון קולות מוזיקלי
לדברי גולדמן, זו בדיוק הסיבה שלאחר הפרויקט של "התפילה לשלום המדינה" שבו השתתפו רק גברים שמרביתם אורתודוכסים - היא קיבלה בשמחה את ההצעה להיות בין מובילות הפרויקט של יום ירושלים. "כדי לסייע בהרכבת המשתתפות דיברתי עם הרבה קולגות ועם מורים שלי, ועם החזנית הרפורמית הראשונה, ברברה אוסטפילד", היא מספרת. "זה כבוד לשיר לצד נשים מוכשרות ומעוררות השראה להפליא. אני מתרגשת לשמוע את הצליל המלאכי כשכל הקולות הללו משולבים זה בזה".
ארד מסבירה כי "מה שאפיין את הפרויקט הוא שכולן שמו את האגו בצד - ועבדו גם במהירות גדולה וגם במקצועיות ובדקדקנות. מי שלא יצא לה ביצוע מדויק, ביצעה אותו שוב ושוב, בלי לדבר על קיפוח. כל אחת עבדה קשה והגיעה למעמד שהיא ראויה לו". היא מסבירה את הטכניקה של עבודה בימי קורונה: "לקחו מגוון של קולות, ויצרו שכבות מוזיקליות שכל אחת מהן יושבת אחת על גבי השנייה, דבר המכונה 'פוליפוניה'".
ארד מוסיפה כי דווקא בתקופת הקורונה הלחוצה - בין טיפול באמה, בתה בת השנתיים ("העבודה האמיתית שלי"), לשמירה על בריאותן – היא הצליחה למצוא גם זמן ליצירה. "בזמן הקורונה נוצרה כמובן עצירה מבחינה כלכלית, אבל התקופה הזו עזרה לי להתמקד - כתבתי טקסטים לשירים, היה לי זמן לעבור על הקלטות, לדבר עם מפיקים, ואני גם אני מפתחת פרויקט מוזיקלי-קאמרי-נשי שייצא לאור לאחר החגים".
קולה של אמא
לפרויקט החדש יש גם זווית אישית מיוחדת - לפני כחמש שנים הלכה לעולמה רחל (רוחל'ה) הספרי. "היא הייתה ילידת ירושלים ויום הולדתה חל בכ"ח אייר - יום שחרור העיר", מספר בנה. "היא הייתה אישה חזקה, דעתנית ואסרטיבית. כמנהלת בית הספר 'אריאל' ברעננה, היא הקפידה שכל שנה ביום ירושלים בית הספר ילבש חג, ועל הדרך גם יחגוג לה את יום ההולדת.
"אמא גם אהבה מאוד להאזין לשירה החזנית, ולפני פטירתה בגיל 66 היא השביעה אותנו שגם אחרי לכתה נמשיך לחגוג לה את יום ההולדת ביום ירושלים. לכן הפרויקט הזה שמבטא עוצמה נשית ואת החיבור לירושלים, הוא גם מתנת יום הולדת עבורה ולזיכרה".
