הדיווה הדתייה הראשונה: עדי ארד פורצת דרך
היא כאן כבר שני עשורים, והיא כאן כדי להישאר: עדי ארד, שם מוכר במגזר, עוד יותר בקרב חובבי החזנות, ומי שהצליחה להתברג גם בהפקות "הבימה" - רוצה שיכירו אותה בכל בית בישראל. באלבומה החדש היא מדברת עם אלוהים בשפה לא מגזרית, משמיעה את זעקת העקרות - וגם קול צלול של אישה שומרת מצוות, שלא מוותרת על פסיק מזהותה הדתית
עדי ארד נמצאת בשטח כבר זמן רב. היא שם מוכר לחובבי החזנות והשירה היהודית – גם ביידיש – ופנים מוכרות למי שפוקד את בתי התיאטרון של ישראל. אבל על אף הנוכחות הזוהרת והקול שאי אפשר להישאר אדיש אליו, ארד - כבר שני עשורים על הבמה – עדיין לא התברגה במקום השמור לדיוות מסוגה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"פסלתי הצעה להשתתף בריאליטי גם לפני חצי שנה וגם לפני חודש", היא מספרת. "אני בעד ריאליטי, אבל אולי עוד לא פנו אלי מהריאליטי הנכון", היא מחייכת, ומונה הצעות מאקס פקטור, דה ווייס והכוכב הבא, "אבל חשבתי שהופעה שם תהיה טעות מבחינתי. אני יודעת איך ריאליטי מוזיקלי מתנהל, ומה השיקולים, ובשלב הזה בחיי זה היה מזיק יותר מאשר מקדם את הקריירה שלי".
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- אופנה: מלכת הכוורת: הכי יפה בבית הכנסת
- ספר: מחזירים את הכבוד לחכמי המזרח
- מופע: ניסו לנתק אותנו מהשורשים: דוד ד'אור וששי קשת מחברים את הקצוות
- קליפ: "אנחנו הנס": החדש של שוואקי - בבכורה
- תערוכה: בלי טיפת ציניות: ככה נראית אהבת חינם
- סרט: כך גוייסה פלוגה דתית למבצע אנטבה
- סטנדאפ: "אני כמו המראה המגדילה באמבטיה": סטנדאפ מהחיים
- הצגה: לא פרו ולא רבו: דתיים, ולא רוצים ילדים
"אם היו פונים אלי לפני עשר שנים, התשובה כנראה הייתה שונה", אבל לריאליטי סטייל "מחוברים", למשל, היא לא תגיד "לא" גם היום. "זו סדרה נפלאה, כי אני אוהבת דיבור ישיר למצלמה ואת הכנות הזו. אולי אחליט להשתתף בריאליטי מתי שהוא, בתוכנית שבה אוכל לחזק אנשים ולהביא בשורה והשראה, אבל מה שבטוח, זה שלא אמכור את עצמי ואמונותיי בשביל חמש דקות של תהילה".
ויש לה סבלנות. היא מגדירה את עצמה "רצה למרחקים ארוכים", וכפורצת דרך במגזר הדתי – האישה הדתייה שלא ויתרה על פסיק מזהותה הדתית, תוך שהיא כובשת מקום שהיה שמור לגברים בלבד בעולם החזנות – ארד משיגה הישגים נאים במרתון.
"הרגשתי שרק אלוקים רואה אותי"
את המסלול המוזיקלי שלה, החלה ארד בילדותה הבני-ברקית שמרנית. היא שימשה כשדרנית ומראיינת ברדיו "קול חי", אבל במקביל לא הזניחה את הקריירה המוזיקלית, והקימה את להקת הנשים "עננה". השם שעשתה לה בתחום הוביל אותה אל בימות התיאטרון: בהתחלה ביידישפיל, ובהמשך בתיאטרון הלאומי "הבימה", בהצגה "כי בנו בחרת" של יוכי ברנדס, ובמחזמר "איש חסיד היה".
ולמרות שנתקלה בלא מעט הרמות גבה, ומדי פעם גם במה שהיא מכנה "הערות לא-בונות", היא הופיעה כל השנים בקונצרטים של חזנות בארץ ובחו"ל. בחברה הדתית היו מי שהתקשו לראות ולשמוע צעירה שומרת מצוות, המתעקשת לבצע קטעי חזנות שאותם למדה אצל ד"ר מרדכי סובול.
למרות שהשירים באלבום החדש הם למעשה טקסטים אישיים, שאותם חיברה (ולרוב גם הלחינה), ועל אף שהיא מדברת בהם עם בורא עולם, ארד מסרבת לתייג את האלבום כמגזרי: "לא הייתי מגדירה את זה תחת הכותרת המצמצמת של מוזיקה יהודית, אלא מוזיקה רוחנית", היא אומרת נחרצוֹת. "ואם להיות מדויקת, אני עושה מוזיקה אמונית, שגורמת לאדם להתחבר לעצמו."
נאמנה לעצמה, בשיר הנושא "לפניך", היא מספרת כי יצאה מנקודת המוצא "שבורא העולם הוא בעדנו", כדבריה. "בעדנו - מאחר והוא יצר אותנו, קיים בכל אחד מאתנו חותם אלוהי. אנחנו ילדיו והוא אבא רחמן. הוא כמו הורה שמסתכל על ילדו באהבה, שגם כאשר עשה משהו לא בסדר, הוא יכוון וידריך אותו מתוך אהבה וחמלה".
"ההבנה הזו מאוד חיזקה אותי לאורך השנים, בנקודות ומצבים שבהם חשתי שרק אלוקים רואה אותי", ארד מספרת. "אני דתייה לא רק בגלל שגדלתי בבני ברק ולא רק בגלל החינוך, אפשר לקרוא לזה דתייה אגואיסטית. אני זקוקה לאמונה בחיי. אני לא מבינה איך אדם שרוצה לשמור על שפיות, יכול לחיות בלי אמונה. זה כמו להיות חולה ולא לקחת אנטיביוטיקה. אמונה זו מתנה, צריך רק לראות נכון".
זעקת העקרות
אבל לא רק תיאולוגיה שנוגעת באישי: ארד שמרה בפנים במשך שנים ארוכות את זעקת העקרות. מי שלא היססה לעלות על במות ולשיר במקומות שבהם שירת נשים הייתה טאבו, התקשתה להוציא את הכאב – כאבן של הנשים המייחלות לילד.
באלבומה היא מקדישה מקום כואב לזעקה הזו, בשיר "חנה". על פי המסורת היהודית, בראש השנה נפקדה חנה, אמו של שמואל הנביא. לכן ההפטרה ביום הראשון של החג, היא "תפילת חנה" שבה האם העקרה מתחננת בפני בורא העולם לזכות בילד.
"זה השיר שהיה לי איתו את הקושי הכי גדול", ארד מודה. "הבנתי שזה חייב לצאת החוצה. אחרי שבע שנים של מאבק וטיפולי הפריה קשים, נולדה בתי היחידה, שהיא כיום בת 13 וחצי. השיר נכתב בתקופה שבה לא היה לי ילד.
"באותן שבע שנים חוויתי קושי ברמה פיזית, נפשית וחברתית. אבל אני מתנהלת בחיי, לא קורבן. לא אוהבת שמרחמים. השיר שנכתב מבטא תיסכול וכעס שהתפרץ. אם אצל חנה נאמר 'רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע', אז בשיר הזה קולה נשמע גם נשמע, מתוך רצון לפרוץ תקרת זכוכית של שתיקה וכאב, ולחזק את כל הנשים שחוות תחושות דומות".
"לא מוכנה להיות כנועה"
ארד, זמרת עם יכולות ווקאליות בלתי מעורערות, משלבת באלבום מוזיקת נשמה, עם רוק, ומפגינה יכולות אופראיות ברורות, אבל גם יכולת לדבר ולגעת בנושאים מדממים. למשל, מעמד האישה, בשיר "המקום". "למרות שהאלבום לא בועט, השיר הזה בועט. אני מדברת על המקום של האישה בעולם הדתי ובעולם הגברי. יש נטייה אצל רבים להקטין את האישה, שתהיה יותר כנועה ופחות דומיננטית.
"אני לא קוראת לעצמי פמיניסטית, אבל אני לא מוכנה להיות כנועה. השיר נכתב כחלק מחיפוש מקום בעולם הדתי והנשי. אני אישה עם המון עוצמה, ורוצה לבטא את האישיות שלי. אני דעתנית ויש לי מה לומר. אני לא חצופה או מחפשת פרובוקציה.
"אישה, בין אם היא חילונית או דתייה, צריכה לדעת מה היא שווה. גם את הבת שלי אני מחנכת כך - אישה מרַצה היא לא בהכרח אישה טובה. אבל אישה ממומשת שטוב לה, זו אישה שתוכל להפיץ אושר ואהבה בעולם".
"החידוש באלבום הוא בכתיבה החשופה והכנה. כל שיר מוקדש לדיבור פנימי אחר; דיבור מהמקום המאוד אנושי, ולא המקום הדתי. אני כותבת כאישה מאמינה ודתייה, אבל השירים לא נושאים את דגל הדתיות, אלא את העומק ואת הגנטיקה של הנושאים הרוחניים. לכן גם חילונים מתחברים לשירים ולא רק דתיים, למרות שבמגזר הדתי אני בהחלט יותר מוּכרת".
מופע ההשקה של האלבום יתקיים ב-5.12 בצוותא 3 תל אביב. מופע נוסף ייערך ב-22.12, ב"גולה" שבפתח תקווה
