טונות של אבנים, זהב ודיוק הנדסי: כך נבנה בית המקדש השני
162 עמודים - כל אחד מהם בהיקף המספיק לשלושה אנשים עם ידיים פרושות לצדדים; מבנה בגודל של כ-30 מגרשי כדורגל, מדרגות לעולי הרגל שמעצימות את האפקט - ומבנה מונומנטלי מעוטר בזהב: כך בנה הורדוס את בית המקדש השני, פאר היצירה ההנדסית, בתוך שנה וחצי בלבד
לקראת סוף ימי הבית השני, בשנת 18 למלכותו, אוסף הורדוס מלך יהודה את תושבי ירושלים ומפתיע אותם בהצהרה דרמטית. הורדוס מכריז על כוונתו להרוס עד היסוד את בית המקדש הישן שבנו שבי ציון בהר המוריה, ולבנות במקומו מקדש חדש.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
היהודים המומים מדברי הורדוס. המחשבה שהרודן שרצח אלפי אנשים יפגע במקום המקודש להם ביותר, רק כדי לפאר את שמו, מכניסה אותם למתח. הם חוששים שהורדוס יהרוס את בית המקדש הישן מבלי שישלים את בניית בית המקדש החדש, ובכך ישאיר אותם ללא מקום לעבודת אלוהים - קרחים מכאן ומכאן.
קיראו עוד בערוץ היהדות:
- לראשונה: התנ"ך מתורגם לשפת הסימנים
- לאכול חלב בשבועות? זו עבירה/ ליאת חכימי
- תמונות נדירות נחשפות: ירושלים כפי שלא ראיתם
יוסף בן מתתיהו מספר כי הורדוס הרגיע את היהודים בהבטחה שיכין מראש את כל חומרי הבנייה, לפני שיפרק אפילו אבן אחת מהמקדש הקיים. בתלמוד מסופר כי הסיפור האמיתי קשור להסכם פיוס חשאי שנרקם בין הורדוס לבין חכם יהודי בשם בבא בן בוטא. במפגש בארבע עיניים מביע הורדוס חרטה על האלימות שהפעיל נגד היהודים, ומסכים לכפר על מעשיו בבניית מקדש חדש ומהודר שיפיץ את אורו ברחבי העולם.
אבנים במשקל מאות טונות
החיבור עם הורדוס פותח חלון הזדמנות היסטורי. הבנאי הדגול של קיסריה, מצדה, ההרודיון ואין-ספור מפעלי בנייה, משלב ידיים עם העם היהודי. יחד הם יהפכו את המקדש הקטן והצנוע בירושלים, לבית תפילה גדול ומפואר שיטביע חותם עמוק על האנושות.
העבודות נפתחות בפרץ אדיר של פעילות. הורדוס מכין אלפי עגלות ובהמות משא, מנופים, גלגלות עץ, מכשירים הנדסיים וכלי חציבה מכל הסוגים. לצד מיטב המהנדסים של העולם הרומי, מסתערים על המלאכה עשרת-אלפים פועלים יהודים ומאות כהנים, העוסקים בבניית החלקים המקודשים.
אבל בעיה אחת מאיימת להכשיל את המפעל כולו: הר המוריה. המקום המיועד למקדש החדש הוא צר ותלול, שטח הבנייה בו מצומצם ובוודאי שלא מתאים להקמה של המתחם המונומנטלי שאותו ראה הורדוס בעיניי רוחו.
הפתרון של הורדוס היה נועז ויומרני: לבנות חומות אדירות שיתמכו ברחבה ענקית, ובמרכזה יוקם המקדש. המרכיב החשוב ביותר בתוכנית הוא שימוש באבני בנייה ענקיות, שיבטיחו את יציבותם של כותלי הר הבית. כל אבן שוקלת מספר טונות - והאבנים הגדולות ביותר מגיעות אף למשקל של מאות טונות כל אחת.
בלי אף טיפת של מלט, משקלן העצום של האבנים מייצב אותן במקומן כאילו היו סלע אחד איתן. במחצבת ארזי הבירה נמצאו הרבה מאוד אבנים גדולות באורכים של בין שניים-ארבעה מטרים.
"סיתות השוליים ההרודיאני"
בין הממצאים שהתגלו בעיר דוד - קרדום נהדר לחצוב בו, לצד כלים פרימיטיביים אך בשיטות שעובדות עד היום. דרכה של אבן ששוקלת מאות טונות, מהמחצבה מצפון להר הבית ועד להנחתה בכותלי הר הבית - כרוכה בתכנון מדויק, בטכנולוגיה משוכללת ובעיקר בהרבה מאוד עבודה קשה.
האבנים הללו הובלו בעגלות רתומות לשוורים, חלקן הוקף בגלגלי עץ שאפשרו שינוע מהיר ויעיל. אבנים גדולות במיוחד הונחו על גלילי עץ ארוכים, ונגררו על ידי מספר גדול של פועלים שנעזרו בבהמות. על מנת להרים את האבנים לגובה, נעזרו הפועלים במנופים, בגלגלות ובסוללות עפר משופעות.
הנחת האבן במקומה נעשתה בדיוק מרבי. מה שאפשר זאת הוא פטנט ידוע באותה תקופה - "סיתות השוליים ההרודיאני". באמצעות סיתות ברור של שולי האבן, היא חוברה במדויק עם הנדבך שתחתיה, ובקו ישר כמו סרגל עם שאר האבנים בשורה. כל נדבך נוסף הונח מספר סנטימטרים עמוק יותר מקודמו, בדומה לפירמידה.
אופן חיבור האבנים בפינות הר הבית יצר מבנה כל כך חזק, עד שהצליח לשרוד אפילו את רעידות האדמה הקשות ביותר שפקדו את ארץ ישראל במהלך הדורות. חציבה, הובלה, הרמה, הנחה – כולן מלאכות המחייבות ביצוע מדויק, כמו תזמורת מתוזמנת היטב, אבל יש גם פשלות. האבן הזו, למשל, נפלה מהכותל המערבי בזמן ביצוע העבודות ונתקעה בתוך תעלת הניקוז שלמרגלות הכותל המערבי.
כמו 30 מגרשי כדורגל
נדבך אחר נדבך הכתלים נבנים מהסלע הטבעי בעומק האדמה - ועד לגובה עצום של כ-30 מטרים מעל מפלס הרחוב. ממדי הר הבית הם בלתי נתפסים. הכותל המערבי שאנחנו מכירים, הוא רק חלק קטן מחומה עצומה באורך 500 מטרים. רק כדי לקבל מושג, שטחו הכולל של הר הבית מגיע ל-144 אלף מטרים רבועים, כשטחם של 30 מגרשי כדורגל.
אבל הר הבית הוא רק המסגרת. העיקר, בניין בית המקדש עצמו, עוד לפנינו, והפועלים עובדים ללא הרף, מאור ראשון ועד לחשכה. מסופר שאפילו כשירד בלילה גשם שוטף, לא הפסידו יום עבודה. רק על דבר אחד לא ויתרו הבונים הנחושים: בימי שישי הקצב הקדחתני הואט, ולקראת השבת נפסקו העבודות לחלוטין. מנוחת השבת עטפה את ירושלים.
למרגלות הר הבית נתגלתה אבן הראשה של המבנה. הייתה זו גם האבן הראשונה שהרומאים הפילו לאחר שכבשו את העיר והחלו להרוס את קירות הר הבית. על האבן הזו נתגלתה כתובת בעברית צחה: "לבית התקיעה להבדיל בין קודש לחול". וזה מביא אותנו אל יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה, שמספר לנו כי בערב שבת עלה כהן, חצוצרה בידו, ותקע בחצוצרה כדי להכריז על כניסת השבת. כל מי שעבד באותו זמן, שבת ממלכתו.
"הרצפות שעליהן הלכו אבותיי"
לאחר שמלאו את החלל בין כותלי התמך להר המוריה בקמרונות אבן גדולים, ניגשו הבנאים לשלב הבא - בניית הרחבה העצומה שעליה יעמוד בית המקדש. ברחבה הזו יתכנסו רבבות מאמינים מן הארץ ומהגולה, ויעמדו על ריצוף מעוטר על פי מיטב האדריכלות הרומית.
מכתביו של יוספוס, ידענו שהר הבית רוצף באבנים צבעוניות, ובחומר הגלם שהגיע מהר הבית וסונן בפרויקט הסינון, מצאנו אריחים עשויים מגוון סוגי אבן, בצבעים רבים ובצורות רבות ושונות. היה זה פאזל מרתק להרכבה. מהמדידה של הגודל וצורת האריחים המקוריים, יכולנו לדעת באיזה סוג של דוגמה הם שובצו. הצורות הגיאומטריות וצבעי האבן הזוהרים התהוו ממש מול עינינו.
הארכיאולוגית פרנקי שניידר, מי שהייתה אחראית על פרויקט שחזור הריצוף, מספרת כי הייתה זו עבורה סגירה של מעגל אישי. "נולדתי וגדלתי כחברה בכנסייה הקתולית בארצות הברית, עד שגיליתי את שורשיי היהודיים והיגרתי לישראל", סיפרה. "עכשיו, אני משחזרת את הרצפות שעליהן הלכו אבותיי, אבות העם היהודי כולו, לפני אלפיים שנה".
שלושה אנשים לחבק עמוד אחד
מסביב לרחבת הר הבית נבנו אולמות עמודים מפוארים – הסטווים. המפואר מכולם היה הסטיו המלכותי, במקום שבו נמצא היום מסגד אל-אקצה. הסטואה בזיליאה היה הבניין הגדול ביותר בארץ ישראל עד לעת החדשה. יוספוס פלאביוס מספר בקדמוניות היהודים על הבניין שהיה "יער של עמודים". היו בו 162 עמודים. כל אחד מהם היה עשוי אבן אחת, ועל מנת לחבק עמוד אחד, נדרשו שלושה אנשים שפרשו את ידיהם.
המבנה הזה שהיה מעיין בזיליקה, שימש לצרכים אזרחיים. הוא המקום של "החנויות" שאליהן גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית שהייתה בצמוד למקדש. כדי להיכנס אל הסטיו המלכותי נבנה גרם מדרגות מונומנטלי שטיפס אליו מתוך מרכז מסחרי שוקק חיים, למרגלות הכותל המערבי.
קשת ענקית, קשת רובינסון, תמכה במעבר עילי שחצה את הרחוב הסואן מבלי להפריע לתנועה. שערי הכניסה המרכזיים להר הבית היו שערי חולדה שבכותל הדרומי - אחד לכניסה ואחד ליציאה. כך הובטח שזרימת הקהל העצום תהיה מהירה ויעילה.
"פאר היצירה האנושית"
רוחבן הגדול של המעלות שהובילו לשערים יצר אווירה של הדר ויראת כבוד. הן תוכננו כך שרוחב המדרך שלהן משתנה, מה שמכתיב לעולי הרגל קצב רגוע ומכובד בעלייה אל המקום הקדוש. כאשר יצא עולה הרגל לרחבת הר הבית, נגלה לפניו מראה מדהים: הרחבה האדירה, הסטווים, העזרות, השערים המעוטרים, ובמרומי ההר, נושק לשמיים כמו יהלום בראש כתר - נישא המקדש.
מלאכת הבנייה הסתיימה במהירות שיא. תוך שנה וחצי בלבד השלימו היהודים בניצוחו של הורדוס את בניין המקדש. תושבי ירושלים הביטו במעשי ידיהם, מולם ניצב בית תפילה שהיה מן הגדולים והמפוארים בעולם כולו. אפילו טיטוס שהחריב אותו 89 שנים אחר כך, הכריז עליו "פאר היצירה האנושית". מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו.
למקדש החדש נהרו רבבות עולי רגל לעבוד את אלוהי ישראל, יהודים ולא יהודים. הם באו מכל רחבי העולם לראות את המתחם המקודש הגדול בתבל, מקדש שנבנה לאל שאינו נראה, בלי דמות ובלי פסל - ושעריו פתוחים לכל בני האדם. בית תפילה לכל העמים.
- הכותב הוא מנכ''ל מכון מגלי''ם מבית עיר דוד
לפנייה לכתב/ת 
