"אתה נהיה מטרה כפולה": הפוליטיקאי היהודי השחור מדבר
"תמיד שואלים אותי איך אפשר להיות גם שחור וגם יהודי", מספר ג'ון איבס, חבר בכיר בקהילה היהודית הרפורמית באטלנטה. המרוץ לכיסא בקונגרס כנציג הדמוקרטי נכשל, אבל הוא עוד מקווה להילחם נגד גזענות ואנטישמיות - ולראות בעתיד הקרוב יותר יהודים שחורים המתקבלים בקהילות היהודיות
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
היותו בן לשתי קבוצות מיעוטים משפיעה על ערכיו ועל רצונו להילחם למען שינוי. כנציג המחוז הוא הפעיל תוכניות לטיפול בדרי הרחוב ובחולי איידס, והמצע שלו לקונגרס התרכז בסוגיות חברתיות, ובהן חיסול הפער המגדרי בשכר, בלימת השימוש האלים בנשק חם ורפורמה בדין הפלילי.
קיראו עוד בערוץ היהדות:
- בעזרת האינסטה: השדכן החדש של הרווקות החרדיות
- לסגור מחדש את בתי הכנסת: "עדיף להתפלל בחוץ מאשר ללכת להלוויות"
- הוא מאמין, היא אתאיסטית: זה כל הקסם
"תמיד היו שואלים אותי, 'איך אפשר להיות גם שחור וגם יהודי?'" הוא מספר. "אתה נהיה קצת מטרה כפולה, אבל אתה גם מכפיל את הרגישות שלך. אני רגיש ביותר לנושאי אנטישמיות ובאותה מידה לגילויי גזענות. אני לא מסוגל להכיל את היכולת לשלול מישהו משום שהוא קצת שונה מסיבה כזו או אחרת. סוגיות של הוגנות וצדק מאוד חשובות לי".
עצרות תפילה ומחאה אחרי מותו של פלויד
מחויבותו של איבס לשינויי פוליטי התחזקה בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד, אזרח שחור, בידי שוטרים לבנים במיניאפוליס לפני כחודש – והאירועים שהתחוללו בעקבותיה ברחבי ארה"ב. את סוף השבוע שעבר הקדיש לעצרות מחאה ותפילה ובגיוס קולות באטלנטה. "ראיתי הרבה דברים - אנשים שהיו שם כדי לתמוך או להוציא קיטור, אבל גם חיפשו דרכים בונות להיות מעורבים ולהשיג שינוי לטובה", הוא אומר.
איבס (58) מתגורר בפּיצְ'טְרי קוֹרנֶרס, פרוור של אטלנטה. משפחתו מקיימת אורח חיים יהודי זה שלושה דורות מאז שסבו, יליד ג'מייקה, אימץ את היהדות לאחר שעבר לארצות הברית. בשנות ילדותו ונעוריו הקפידה משפחתו על המסורת הדתית והתפללה עם קהילת בני ישראל השחורים בג'קסונוויל, פלורידה.
"העבריים השחורים" (או "בני ישראל העבריים השחורים") היא תנועה של אפריקנים-אמריקנים הרואים עצמם כיהודים "האמיתיים". בניה מאמינים בקשת של השקפות ומסורות דתיות, שחלקן תואמות את השקפותיהן של קהילות ובתי כנסת רגילים - ואחרות שונות מהן מאוד.
מאתגר את התפיסה על "מראהו של יהודי"
איבס חבר בבית הכנסת הרפורמי ההיסטורי באטלנטה, The Temple, בו כיהן כחבר הנהלה - וכיום הוא עומד בראש "ועדת הצדק הגזעי" של קהילתו. בית הכנסת, הידוע בפעילותו למען זכויות אזרח, נפגע ב-1958 ממטען נפץ שהטמינו אנטישמים הדוגלים בעליונות הגזע הלבן.
במסגרת תפקידו בוועדה לצדק גזעי, אירגן איבס שני אירועים שבהם עזרו שופטים למחוק רישומים פליליים של מאות תושבים עם הרשעות פעוטות. הוא גם עזר לארגן טיול של בית הכנסת למוזיאון המורשת במונטגומרי, אלבמה, המספר את תולדות העבדות והגזענות בארצות הברית.
"הוא באמת אחד המנהיגים החכמים, החושבים והאכפתיים ביותר שאני מכיר", אומר רב הקהילה, פיטר ברג. "הוא מנהיג בעזרת השכל ובעזרת הלב בעת ובעונה אחת, והוא עזר לנו להעלות את העבודה שלנו בתחום הצדק הגזעי לרמה גבוהה יותר".
רוצה לפרוץ מחסומים
קורות חייו של איבס רבגוניים ומרשימים. הוא קיבל תואר ראשון במתמטיקה מקולג' מורהאוס, שם היה קפטן נבחרת הפוטבול. הוא המשיך והשלים לימודי תואר שני בדתות בייל ודוקטורט בניהול מערכות חינוך מהאוניברסיטה של דרום קרוליינה.
איבס שהה בגרמניה ובפינלנד על מלגת פולברייט וכיהן כמנהל כוח השלום האזורי. כיום הוא מנהל תוכנית שגרירים צעירים עולמית, תוכנית מנהיגות לתלמידי תיכונים מרקע מוחלש, ומשמש מורה בספֶּלמן קולג' (אחד המוסדות האקדמיים שהוקמו בעבר כדי להעניק חינוך גבוה לנשים שחורות).
את שאיפותיו הפוליטיות הוא מייחס לדודו המנוח, רג'ינלד איבס, שפרץ את מחסום הגזע באטלנטה כאשר הפך למפקד המשטרה וקצין בטיחות הציבור השחור הראשון (רג'ינלד איבס פרש מן התפקיד השני לאחר שהואשם כי עזר לקצינים לרמות במבחנים וריצה עונש מאסר בגין סחיטה).
גם איבס מבקש, לדבריו, לפרוץ מחסומים. אחד מהם הוא לאתגר את התפיסות המקובלות לגבי מראהו של יהודי. אמנם הוא מעורב מאוד בבית הכנסת שלו, אך לפעמים הוא עדיין נתקל באנשים המתקשים להאמין שהוא יהודי. "מדי פעם אני נכנס, ומישהו שלא מכיר אותי אומר, 'ברוך הבא לתפילת השבת', ואני פשוט אומר לו בנימוס שאני חבר הקהילה ובעבר גם הייתי בחבר הנאמנים", הוא אומר.
"תחת כנפי היהדות יכולים להסתופף כל האנשים"
בשנים האחרונות, לדבריו, הוא מבחין בשיפור, שאותו הוא מייחס לעלייה במספר הלא-לבנים שמשתתפים בקהילות יהודיות, ולמאמץ המוגבר של ראשי קהילות מקומיות וארציות לקדם גיוון אנושי בקהילותיהם. "בחמש השנים האחרונות הייתה בהחלט הכרה שתחת כנפי היהדות יכולים להסתופף יותר אנשים מכפי שיש כעת - ושאנחנו יכולים להשתדל יותר לגרום להם להרגיש רצויים", איבס אומר, אך לדבריו, יש מה לעשות במיוחד בכל הנוגע לשיח האמריקני התופס את היהודים, במקרים רבים, כלבנים פריבילגיים. "לפעמים גזע ורגישות זה תהליך כאוב שבו אדם צריך להתמודד עם הדעות המוטות שלו".
איבס מקווה שהקידמה תביא, בסופו של דבר, להפחתה בעיסוק בהבדלים שבין בני האדם. לו אמנם לא אכפת שקוראים לו "יהודי שחור", אך הוא מקווה שההבחנה תהפוך במרוצת הזמן לבלתי נחוצה. "אם אתה מגיע למיסה במקום קתולי ויש שם אנשים שחורים ולבנים, אתה קורא להם קתולים כהי-עור? בתוך היהדות, יש את הכותרת יהודים 'כהי-עור', בזמן שבדתות אחרות זה לא בהכרח קיים. אני מקבל את זה בשלב הזה, משום שיש התפתחות בנוכחותם של חברי קהילה שאולי (מנקודת מבט גזעית) לאו דווקא נראים כמו האחרים שנמצאים שם הרבה זמן. אבל האם במרוצת הזמן זה ייעלם ואנחנו נהיה פשוט חברים בקהילה?"
לפנייה לכתב/ת 
