הצד האחר של תלמה ילין

שתי בנותיי, נטע וגל, סיימו את בית הספר לאמנויות תלמה ילין – הראשונה במגמת תיאטרון והשנייה במגמת קולנוע. במשך כ-15 שנים ליוויתי את שנות התבגרותן בבית הספר שעלה לכותרות בימים האחרונים בנסיבות לא נעימות. אני מבקש בשורות אלו להאיר את בית הספר מזווית שונה מזו שבה הוא מוצג בימים האחרונים. אינני מתיימר להתווכח עם ההיבטים המוסריים והפליליים, שמשתקפים מהפרשיות האחרונות, משום שאינני בקיא בהן ומשום שאחרים עושים זאת טוב ממני. עם זאת, חשוב לי להביא את הסיפור של בית הספר מנקודת מבטי הסובייקטיבית ולנסות להציג נרטיב שונה.

בית הספר תלמה ילין בגבעתיים(צילום: עמית הובר)

כיצד חוויתי את בית הספר דרך עיניהן של שתי בנותיי ועשרות חברותיהן וחבריהן? ובכן, ראיתי בית ספר שפיתח חשיבה עצמאית, שעודד יצירתיות, שייצר גירויים אינטלקטואליים, שחיפש אותנטיות ושקרא לכל תלמיד ותלמידה לחפש את זהותו הייחודית.

בית הספר תלמה ילין שבר באומץ לב פרדיגמות נוקשות, ויצר תחתן חוויית למידה שונה ומיוחדת שבבסיסה - אמונה ביכולתו של כל תלמיד להצטיין.

כשהגעתי עם בתי הצעירה למפגש היכרות עם מגמת הקולנוע הבנתי במפגש הראשוני עם אחד המורים במגמה שסיפר עליה כי כאן יפתחו במתבגרים לא רק יצירתיות אלא גם עבודת צוות כשהתלמידים הבוגרים (תלמידי י"ב וי"א) יחנכו בתהליך המרתק של כתיבת תסריט, בימוי והפקה, את חבריהם הצעירים (תלמידי ט', י') בדרך שבה לצדו של כל בעל תפקיד בוגר: במאי, תסריטאי, עורך ומפיק יעמוד עוזר צעיר שילמד ממנו, ויחד ייצר הצוות הצעיר יצירה קולנועית חדשה. המורים שידרו לתלמידים: "אנחנו סומכים עליכם". הם לא היססו להפקיד בידיהם ציוד יקר ערך, עודדו אותם לעבוד בשעות לא קונבנציונליות ותמיד היו אוזן קשבת ללבטיהם המקצועיים והאישיים.

מדי שנה, בחודש פברואר עצרו בבית הספר את הלימודים השוטפים, ויצרו קהילה לומדת ברוח מגמות האמנויות השונות בבית הספר. זו הייתה חגיגה שדומות לה לא ראיתי בבתי ספר אחרים שאיתם אני עובד כיועץ ארגוני שמלווה תהליכי שינוי בבתי ספר בארץ ובחו"ל. בתלמה ילין הזמינו את התלמידים, המורים, ההורים ואחרים להגיע לקונצרטים של תלמידי מגמת המוזיקה, לסייר בתערוכות של מגמת האמנויות הפלסטית, לצפות במופעי התיאטרון של תלמידי המגמה, להיפתח להאזנה למוזיקת ג'אז, ליהנות ממופעי מחול של תלמידי המגמה, ללמוד מהילדים מהו קולנוע איכותי ולהשתתף במופעים נוספים.

עד כמה קיימים בתי ספר במדינת ישראל שמאפשרים לתלמידיהם לעבור את גיל ההתבגרות באווירה שמייצרת חופש בתוך מסגרת ברורה? שמאמינה ביכולות שלהם ברמה כזו? שמציבה את המורים כחונכים שמעלים כל הזמן סטנדרטים גבוהים יחד עם הקשבה אמפתית לצרכים של כל ילד? שמוכנים לענות להם על שאלות בשעות הערב המאוחרות?

בעידן שבו האמנות נדחקת לשוליים מול הסגידה לטכנולוגיה היה בית הספר תלמה ילין קרן אור שנותנת משמעות אחרת לתפיסה של חדשנות ויזמות, ששרה שיר הלל לרוח האדם, שקוראת לו להוציא מתוך עצמו את היכולות היצירתיות החבויות בו ושמאירה לצעירים מתבגרים עולם רוחני - נפשי שאינו קיים בבתי ספר קונבנציונליים.

אני פונה לשר בנט ולהנהלת משרדו: אם צריך לנקות אורוות – עשו זאת. אבל אנא מכם - עבדו בעדינות ובחמלה, תנו לתלמה ילין להמשיך ולפתח בני נוער בדרך חינוכית מיוחדת ואוהבת.