המדינה כשלה ואנחנו משלמים את המחיר
בסוף היום תמיד יאשימו את הנהג שטעה, הוא האחראי הבלעדי לתאונה. והמדינה? היא תרחץ בניקיון כפיה. אבל הכישלון לא יתום ויש לו כתבות ברורה
יש כל מיני סוגים של כשלים שעליהם מצביע דו"ח מבקר המדינה. במה מתייחדהדו"ח החדש שפורסם אתמול? בכך שהוא חושף את הכשל העולה כך נראה בהכי הרבה חיי אדם. חייהם של אזרחים ואזרחיות חפים מפשע שנהרגים ונפצעים קשה בהמוניהם, על לא עוול בכפם, באשמת כשלים ברורים ובוטים שלהם אחראית המדינה והיא לבדה.
עוד בערוץ הדעות:
חוק הפורנו - אי אפשר לצאת מזה טוב
מפרשים בלי רוח זה הסוד שלו
הנה מקבץ קצר של דוגמאות: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עולה מהדו"ח, נזנחה לנפשה. הרשות אמורה להיות הגוף המרכזי, המוביל והמתכלל את כלל המאבק הלאומי בקטל בדרכים. במקום לקיים את החלטת הממשלה ולהעביר כחצי מיליארד שקלים בשנה לבטיחות בדרכים החליטו במשרד התחבורה לקצץ בהתמדה בכסף שמועבר ישירות להצלת חיים ולמעשה גרמו לרשות להיות לא יותר מאשר צינור להעברת הכסף. במקום לחזק את הרשות הלאומית פשוט רוקנו אותה מתוכן וניוונו אותה - חוסר באנשי מקצוע, פגיעה אנושה ביכולת האכיפה והזנחת תחום הרכב הכבד.
כולם יודעים שתחבורה ציבורית מפותחת היא כלי ראשון במעלה לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, היא מקטינה את זיהום האוויר ומצמצמת מאןד את הסיכוי להיפגע בתאונה. למרות כל זאת, מדו"ח המבקר עולה שלמעלה מארבע שנים כבר עברו מאז שתוכנית מתאר ארצית להסעת המונים הייתה אמורה להיות מאושרת. זה עוד לא קרה והפקקים רק הולכים וגוברים.
באופן תמוה מישהו שם למעלה החליט לתת עדיפות לרכב הפרטי על פני התחבורה הציבורית. ולכן ההמלצות לא יושמו, נתיבי תנועה שהיו אמורים להיסלל או להיות מוסבים לתחבורה ציבורית בלבד - מהלך שהיה מייעל את המערכת והופך את הנסיעה בה למהירה וכדאית יותר, לא נסללו ולא הוסבו. ולכן על אף מראה העיניים הכללי המלבב, האמת היא שקצב ההתקדמות של מיזמי הפיתוח בתחום התחבורה הציבורית איטי, רמת השירות אינה מדביקה את הצרכים, התחבורה הציבורית נותרת חלשה, הציבור מדיר את רגליו ממנה וחוזר חלילה - מעגל קסמים שלילי ומייאש.
גם תחום הנהגים הצעירים, הנחשב בדוקטרינת המאבק בתאונות לאחד התחומים המרכזיים ביותר, קופא בישראל על שמריו באופן מעורר תדהמה. כ-20 נהגים צעירים נהרגו מתחילת השנה בישראל, אבל הנהלים שנכתבו בתחום, חלקם בני עשרות שנים, מיושנים, לא מעודכנים ולא רלוונטיים. ידוע לכל על עוצמתו וחשיבותו של החינוך כמנוע לשינוי אמיתי. החינוך התעבורתי בבתי הספר התיכוניים, כלי שיעילותו מוכחת ממדינות אחרות, צומצם בהיקפו בעשרות אחוזים. במקום שנשקיע בבני הנוער ונלמד אותם לנהוג ולא רק לתפעל את הרכב, המדינה דווקא הולכת ומפחיתה את החינוך התעבורתי הכול כך קריטי וחשוב.
הכשרת נהגים צעירים, נהגים חדשים ונהגים מקצועיים היא חלק עיקרי מפעילות אגף הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, וכאמור יש לו חלק חשוב במאבק בתאונות. המבקר חושף את הידוע כבר שנים, שחסרים 4,000 נהגים מקצועיים ושכל תהליך ההכשרה שלהם יקר, ארוך ומסורבל. מדובר באחת הבעיות הקשות במאבק בתאונות הדרכים.
כלי הרכב הכבדים מעורבים בשיעור גדול יותר בתאונות דרכים קטלניות וקשות מאשר חלקם בצי הרכב, כל תאונה קטלנית חמישית. מדוע? חוסר בנהגים גורם לעבודה רבה יותר של הנהגים הקיימים, נהיגה בעייפות, שעות רבות מעל המותר בחוק, שגורמת למעורבות גדולה בתאונות קטלניות. בעולם פתרו זאת במכשיר טכוגרף פשוט ולמרות זאת עדיין לא יושמה החלטת ממשלה משנת 2005 המחייבת להתקין את המכשיר בכל כלי הרכב הכבדים. נוכח ההזנחה השערורייתית הזו, אין להתפלא שהגורם האנושי הוא אחד הגורמים העיקריים לקטל בכבישים לפי תפיסת המדינה, זה מה שרוצים שנאמין.
דו"ח המבקר מעמיד מראה בפני פרצופנו, והפרצוף הניבט מן המראה מכוער. פרצוף שאנן וחפפן, רשלן ועצלן, בז לחיי אדם, קובר את מתיו המתרבים והולכים, מפהק וממשיך הלאה. איזו אכזבה ואיזו בושה. בסוף היום תמיד יאשימו את הנהג שטעה, הוא האחראי הבלעדי לתאונה. והמדינה? היא תרחץ בניקיון כפיה. אבל הכישלון לא יתום ויש לו כתבות ברורה. הנושא נמצא באחריות משרד התחבורה והבטיחות בדרכים והשר העומד בראשו. תפקידו לא רק לבנות כבישים ורכבות אלא גם להציל את האזרחים ממוות מיותר.
הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת אור ירוק
לפנייה לכתב/ת 
