פרק 11 וחצי: ריבונו - השלמות והבהרות

הייתי צריך להתמקד ביחסים האישיים שלי עם בורא עולם, ולא ביחסים שלו עם הדתיים. טעיתי ואולי חטאתי, ואם מישהו נפגע – אני מתנצל. אבל חשוב שתדעו שהדת לא זרה לי, ודתיים אינם רחוקים ממני: אחי ובני משפחתו חזרו בתשובה. דאז חזרה בתשובה. גם אחיה חזר בתשובה וגם האח של גיסתי, ותקופה מסוימת בחיי הקפדתי להניח תפילין. מצד שני, החשבון האישי שלי עם היהדות נשאר פתוח

רונן פורתפורסם: 20.11.03 , 13:08

אם עוד לא היכרתם את רונן פורת, ההקדמה הזו היא בשבילכם:

לפני שלוש שנים גילה רונן פורת, מעצב תעשייתי בן 33 ונשוי מחולון, כי לקה ב-ALS, מחלה ניוונית נדירה, שמכונה גם "מחלת לו גריג", ע"ש הספורטאי המפורסם שלקה בה בשנות ה-30. חולה ידוע אחר במחלה הוא הפיזיקאי הבריטי הנודע סטיבן הוקינג.

בתוך פרק זמן קצר ניטלו מרונן כל היכולות הגופניות. כיום הוא לא זז ולא מדבר. למרות מחלתו - הוא שומר על ראייה מפוכחת וגישה בריאה, ובעזרת מתקן מיוחד הקורא את תנועות ראשו, הוא מצליח להקליד אותיות על מסך מחשב, לצרף אות לאות - ולהגיש לכם פרקים ביומן המחלה המדהים שלו, מסמך כואב-אבל-אופטימי, שחובה לקרוא.

הקישורים הישירים לכל פרקי היומן ולפורום של רונן - מופיעים בעמוד זה למטה.

* * * * *

קוראים שלי, חברים יקרים שלי

קודם כל ההשלמות

טעיתי ואולי חטאתי. ואולי פשוט לא הסברתי את עצמי נכון. ניסיתי מאוד לא לפגוע בציבור מסוים – אך נראה שלא באמת הצלחתי. יצא ששיבחתי מצד אחד, והחטפתי סטירה מצד שני. טעיתי: הייתי צריך להתמקד ביחסים שלי עם בורא עולם, לא ביחסים שלו עם הדתיים.

לפני ההסברים, הנה כמה עובדות שאולי עדיין לא סיפרתי מטעמים של צנעת הפרט (שלהם, לא שלי), אבל חשוב שתדעו, ואולי כך תוכלו להבין את דבריי בהקשר הנכון: הדת לא זרה לי, ודתיים אינם רחוקים ממני. אחי גילי ובני משפחתו חזרו בתשובה. גם דאז חזרה בתשובה. גם אחיה חזר בתשובה, וגם האח של גיסתי. וזה רק בסביבה המיידית שלי.

בפסח אכלתי איתם בהסבה (יעני באלכסון). שוחחתי המון עם אחיה של דאז על דת ואמונה, וריבונו. תקופה מסוימת בחיי הקפדתי להניח תפילין. קראתי את ''חרדים'' של אמנון לוי, את ''תנ''ך עכשיו'' של מאיר שלו ועוד כמה, ואפשר לומר בביטחון שאני לא חילוני-בור, ושנחשפתי לדת היהודית לא מעט.

וגם, למרות שבאופן אישי יש לי חשבון ארוך עם המקובעות שלה, למדתי להעריך את הדת והמסורת. אני חי בעולם שלי, שלגמרי במקרה הוא משופע בדתיים שאני מאוד מאוד אוהב. איש מהם לא ברח, ולא התנתק, ולא יצר משבר ולא פירק את המשפחה.

נכון שבחגים קשה, נכון שיש פער, נכון שצריך לגשר ולהתפשר. אבל החוזרים בתשובה הם אותם אנשים, עם אותו אופי, והם נשארים אותם בני אדם. כלומר, מי שמשפחתו יקרה ללבו – לא יתנתק לעולם, ומי שהיה מרוחק - יתרחק עוד יותר. אבל זה נכון לכל דבר ועניין, ולכל טיפוס: אני מכיר אנשים שהתנתקו מהחברים שלהם כי לא היו 'צפונים' מספיק לטעמם, או כי הצ'קרה שלהם נחה במקום אחר. ויש כאלה שהפותחת בקלפים הורתה להם להתנתק מחבר מסוים, אז הם קמו והתנתקו.

אבל כל אמא לחוזר בתשובה תגיד לכם את האמת הכי מוחלטת, הכי בסיסית, שאף שהיא כבר שחוקה, עדיין היא אמיתית ונכונה: "אם הוא מאושר, אז גם אני מאושרת''. אני מכיר את המשפט הזה הכי אישית שאפשר.

אולי כי אני הרגשתי פגוע מהדת, ואולי קצת מתוך תסכול ומרירות – שכתבתי את פרק 11 כפי שכתבתי אותו. לא יצא לי מוצלח במיוחד, אני מודה, ואני חייב לציין שגם הדברים ההם נכתבו אחרי שהתאפקתי זמן ממושך, שכן לא רציתי לפגוע באנשים היקרים כל כך ללבי.

וכעת - להבהרות

ציטוט 1: "לכל יש להם תשובה, בדרך כלל שחוקה, ותמיד ברקע דבריהם ניתן לחוש את דמותו של הרבי, הלוחש באוזניהם מה לומר ואיך לענות".

ההבהרה: נכון, זו אמנם הכללה, אבל כך אני מרגיש. מצד שני, זה לא תיאור כל כך בלתי סביר, שכן אם תחשבו על זה, תבינו שזו סיטואציה די הגיונית לחוזרים בתשובה בתחילת דרכם. גם אם הייתם כעת סטודנטים שנה א' לפילוסופיה, הייתם נוטים לצטט מדברי המרצה הנערץ עליכם מדי שעה, לא? ברור שכן. וגם: זה לוקח הרבה זמן עד שיוצרים דפוסי מחשבה מקוריים, אישיים, חופשיים יותר, בעיקר אחרי תהליך של חזרה בתשובה. אני מניח שאצל חרדים מלידה יש יותר מקום למחשבה מקורית.

ציטוט 2: "רק מה, יש להם, לדתיים, מנהג מבאס (לפחות אותי), לנסות ולהחזיר בתשובה כל מי שזז".

ההבהרה: נכון, שוב הכללה, אך מבוססת ונכונה. נכון יותר מצדי היה לנסח זאת כך: "יש להם, לחלק מהדתיים, מנהג מבאס...".

את מי מכולנו לא ניסו להחזיר בתשובה? למי מאיתנו לא דחפו לאוטו ברמזור קלטת, ספרון, מאמר, דברי חכמים, דיוור ישיר או סתם קמיע בעל סגולות? ומה המטרה של התשורות הנאות האלה אם לא לעודד אותנו לחזור בתשובה?

אותי ניסו מכל הכיוונים. אפילו ניסו לרשום אותי לסמינר יהודי בן שלושה ימים. שתבינו כמה זה אבסורדי: זה כמו לרשום חרדי מלידה לסדנת וויפאסאנה. זה מרגיז, לא יפה ואפילו מעליב, ומעל הכל, זה מייצר אצלי תחושה כאילו אני איזו כבשה תועה, רק משום שאני חילוני. אז ודאי שלא כל הדתיים מיסיונרים, ואת זה אני מבקש להדגיש, ובכל זאת יש ביניהם מיסיונרים רבים מספור.

ציטוט 3: "קודם כל: האוכל. איך לומר בלי להעליב - לא משהו. תפריט אשכנזי אסלי (אבל אף אחד לא מושלם)".

ההבהרה: חליק, זה הומור. אוכל אשכנזי הוא מושא לירידות, וכחצי אשכנזי מותר גם לי לרדת עליו. ושלא תבינו לא נכון - אני חולה על אוכל יהודי מסורתי. תשאלו את בתיה.

ציטוט 4: "ועל מה מדברים? נכון, על דת וריבונו. גם לא ממש מגוון. מה קרה? נגמרו הדברים האחרים לדבר עליהם?

ההבהרה: זה היה עניין נקודתי, ולא נועד להכליל, חלילה. כוונתי היתה שאצל המארחים שלנו, ברובע היהודי, דיברנו רק על דת. אבל זה רלוונטי לסיטואציה שהיתה שם: לא היה בינינו דבר משותף, וכבר מיצינו את עניין מזג האוויר בחמש הדקות הראשונות של השיחה. ודאי שאין להקיש מכך שאצל כל הדתיים אין על מה לדבר. ממש לא. הנה, אצל האח של דאז, למשל, מדברים על הכל.

זהו. אני מקווה שהפעם הסברתי את עצמי נכון, ואם בכל זאת מישהו מצא את עצמו נפגע - קבלו את התנצלותי הכנה. לזכותי ייאמר שכתבתי גם דברים נפלאים על הדת. ועוד תזכורת קטנה: לאף אחד אין מונופול על היהדות.

וזה לא אומר שבזה נסגר החשבון האישי שלי עם היהדות. הוא נשאר פתוח.

* * * * *

היומן שלי, למי שרוצה לחזור ולהבין מה בדיוק כתבתי שם, שאני כל כך מבקש להבהיר כאן:

זה עמוד הבית שלי, כולל התמונות, קבצי הקול והווידאו, השיר לדאז (עכשיו אפשר גם להוריד אותו), וכל הפרקים.

זה המבוא: יום אחד הכל התחיל להפסיק