הצרות גדולות - אבל הכתפיים יותר

האתגר השישי והאחרון הוא הכרסום החמור בלגיטימיות של ישראל. באירופה חלחלו מן השוליים ההזויים של השמאל אל הזרם המרכזי של השיח הציבורי, התקשורתי והאקדמי ספקות עמוקים בדבר

 הלגיטימיות של מדינת הלאום היהודית. אלה מלווים ברמזים בוטים בדבר האופי הנאצי של מדיניותה והתנהגותה, המקובלים על עשרות אחוזים של דעת הקהל (לפחות 40% בגרמניה) וברגשות שליליים כלפי ישראל (56% באירופה, 77% בגרמניה). המגמה הזו יונקת מגלגול מחודש של תפישות אנטישמיות, מפסילה תרבותית של הצורך להזדקק לכוח, מאי הבנה לצורך של ישראל בהגנה עצמית נחרצת מפני האיומים הקיומיים שבפניהם היא ניצבת ומעיוותי הדיווח התקשורתי. הסיכויים לשנות את המגמה הזו בטווח הקצר קלושים, משום שהיא מעוגנת עמוק בתפישותיו של ציבור רחב ומוכתבת על-ידי גורמים מבניים.  

לנוכח האתגרים הללו, נשענת ישראל בעיקר על שני נכסים: תמיכתה העקבית והאיתנה של ארצות-הברית ועוצמתה המרשימה והמתמשכת של החברה הישראלית. הראשון מאפשר לישראל להתמודד בהצלחה עם איומי העולם הערבי ואיראן ועם הסכנות הנובעות מן הכרסום הגובר במעמדה בזירה הבינלאומית ובאירופה; המרכיב השני איפשר לישראל בדורות האחרונים להתפתח ולשגשג למרות האיומים הפנימיים (משבר המנהיגות והערבים בישראל) האזוריים (הפלסטינים ומדינות ערב) והעולמיים (אירופה).

מרוב הלקאה עצמית  

הציבור היהודי, הממהר להכות על חזהו בכל מקרה של כישלון או הצלחה חלקית, מתקשה להכיר בהצלחות מסחררות ומתקשה להשלים עם התמונה הכוללת, המצביעה על כושר עמידה והתמודדות מרשימים לפי כל קנה מידה אובייקטיבי. התופעה המוזרה הזו, המזכירה טקסי עשורה שיעיים, אינה ממאירה, כיוון שאינה משתקת את המגמה הקונסטרוקטיבית - ובדרך נפתלת, אולי אף מסייעת לה. יתכן שהציבור זקוק לה כמנגנון הגנה פסיכולוגי נגד זחיחות ורחמים עצמיים. היא אינה מזיקה, כל עוד אין היא משבשת את הניתוח הריאלי של המציאות, ואינה מתרשמת יתר על המידה מנבואות החורבן של אקדמאים אופנתיים ואנשי רוח מתוסכלים, ומהתמכרותם של פובליציסטים רדודים להלקאה עצמית גורפת.

שרידתו והצלחותיו של המפעל הציוני מבוססות, מראשיתו, בעיקר על יכולתה של ההנהגה הלאומית לדבוק בתחום המצומצם של עניינים חיוניים שאין לוותר עליו בשום תנאי, ובה-בעת להתפשר בכל עניין אחר, גם כאשר מדובר בנושאים רגישים ובוויתורים כואבים. את היכולת הזו הבטיחו, בעת ההכרעות הקריטיות בסוף תקופת המנדט ובראשית ימי המדינה, סגולותיו המיוחדות של בן-גוריון, שנשא באחריות העליונה - וגם מערכות שלטוניות ותקשורתיות חלשות, שאיפשרו את העמדת הציבור בפני עובדות מוגמרות. בימים של מנהיגות חלשה ושקיפות כמעט מלאה, יכולה לפצות על הסגולות שאבדו רק חברה חסונה ומבוגרת, המצמצמת את מרווח השגיאות של מקבלי ההחלטות בדחיקת החלופות הריאליות אל המרכז הפוליטי. במבט ראשון, קשה לראות כיצד אפשר לבסס את הסיכוי להתמודד בהצלחה עם האתגרים הקשים והמורכבים, שהוזכרו בראשית הדברים, בעיקר על חוסנה ועוצמתה של החברה. אך בדיקה שיטתית יותר מצביעה על סגולותיה של חברה כזו לפחות כתנאי הכרחי להצלחה - ולעתים קרובות אף הרבה מעבר לכך.

ממילא יקראו לנו נאצים