אל תמהרו להאשים את ה-ADHD

אך טבעי הוא שהורים מבקשים להבין את הסיבות לקשיי ההתנהגות שילדם מפגין בבית או מחוצה לו. הורים רבים שואלים בעלי מקצוע שאלות כגון: "מדוע מתקשה בני להקשיב לדברי המורה ומתפרץ לדבריה לעיתים תכופות?", "למה הילד עצבני ומתוח?", "מה הסיבה לכך שבני מתקשה להעתיק מהלוח ולפתור את תרגילי החשבון?". רוב בעלי המקצוע משיבים תשובות בסגנון: "הילד סובל מקשיי ריכוז ואימפולסיביות", "זו תוצאה של ליקויי הלמידה שמהם הוא סובל", "בנך לוקה בתזזיתיות יתר בגלל היותו היפראקטיבי". כאשר ההורה ימשיך בחיפושים אחרי הסבר משכנע להיפראקטיביות, הוא יישלח עם הילד לאבחון יותר מעמיק כדי לגלות את הסיבה האמיתית. בעל המקצוע המכובד יישיר מבט להורה המודאג ויבשר לו כי תוצאות האבחון מראות ללא ספק שהילד סובל מ-ADHD - הפרעות קשב וריכוז.

למרות שהסברים אלה נשמעים לחלק מההורים כהסברים הגיוניים, אין הדבר כך כלל ועיקר. אלו הסברים מעגליים שאינם מלמדים דבר וחצי דבר על הסיבה האמיתית לקשיי ההתנהגות והלמידה שאותם מפגין הילד וודאי אינם רציניים. מטבע הדברים, הסברים אלו לא יובילו לפתרון הולם לקשייו של הילד.

הגדרת הבעיה היא חלק מהפתרון

ההצהרה שהילד מתקשה להקשיב כתוצאה מכך שהוא סובל מקשיי ריכוז היא בעצם ניסוח זהה לאותו הדבר. מי שמתנסח כך בעצם מסביר את הקושי תוך שימוש במילים אחרות, אך בשום אופן אין בכך הצעת הסבר כלשהו. במילים אחרות, זה בדיוק כמו לומר: הילד סובל מ-ADHD כי הוא סובל מ-ADHD.

המונח המקובל ADHD הוא שם כולל לקבוצת סימפטומים המשויכים לקשיי התנהגות מסוימים, ומי שמשתמש בו בעצם מזכיר את אותם סימפטומים הנכללים במונח עצמו. הסברים אלה אינם מספקים מידע אמיתי כלשהו על סיבת הקושי של הילד, ומאידך מספקים להורים ולמורים לגיטימציה לקבל קשיים אלה כגזירה משמיים. יצא לי לא אחת לשמוע הורים האומרים תוך אנחת רווחה, כי עכשיו הכל ברור להם: האימפולסיביות של בנם ותוקפנותו כלפיהם נובעים מהעובדה כי הוא סובל מ-ADHD, ומעתה הם יבינו את ילדם יותר וישתדלו להקל עליו. למעשה, מה שאומרים הורים אלה בעקבות ההסבר הוא: בואו נניח למסכן וננמיך את הציפיות ממנו.

ילד מסגל דפוסי התנהגות בהתאם לתגובות הסביבה (צילום: index open)

ההסבר להיפראקטיביות, לחוסר ריכוז ולאימפולסיביות של ילד בהווה נעוץ ככל הנראה במבנה הגנטי האובייקטיבי המסוים שלו ובדפוסי ההתנהגות שסיגל לעצמו בהדרגה בעקבות תגובת הסביבה. חשוב להדגיש כי הילד אובחן כהיפראקטיבי בעקבות הפגנת התנהגויות אלה באופן עקבי בסביבות שבהן הוא פועל (כולל סביבת האבחון). דפוס ההתנהגות ההיפראקטיבית של הילד חוזק והתמסד במהלך השנים, וכתוצאה מהן הילד סיגל לעצמו דפוס התנהגות זה באופן קבוע. דוגמא קלאסית מהוות התפרצויות כעס וסירוב של ילד לבקשת הוריו. הורים רבים נוטים לוותר על בקשתם בעקבות התנהגות עתירת זעם מצד הילד, וכך הם נותנים להתנהגות זו לגיטימציה גם לפעמים הבאות. לדוגמא: אם הילד התבקש לכבות את הטלוויזיה וללכת לישון והגיב בהתפרצות זעם שגרמה להורה לוותר על בקשה זו, הרי שהילד מסיק מכך שהתקף הזעם משתלם. בצורה זו גוברת הסבירות שהתקפי הזעם יישנו בעתיד.

מתן תשומת לב לילד התובע זאת מהוריו בכעס למרות שהם מבקשים ממנו להמתין בסבלנות, רק מחזקת וממסדת את התקפי הזעם המזכים אותו בתשומות הלב בכל עת שיחפוץ. לצערי, הורים ומורים רבים נוהגים להקל על ילדיהם ועל תלמידיהם המתקשים לבצע מטלה לימודית מסוימת כמעט תמיד בעקבות ביטויי כעס והבעת אי רצון לנסות להתמודד עם אתגר לימודי כלשהו. בכך הם מעצימים את ביטויי הכעס בעתיד. מעניין לציין גם שיכולתם של ההורים לעמוד בלחצי הילד יורדת באופן משמעותי כאשר בעל מקצוע מספק להם הסבר מעגלי מהסוג שתיארנו.

הפתרון הוא חלק מהבנת הבעיה

ברצוני להציע להורים להפסיק לחפש ולקבל הסברים מעגליים שאינם מובילים לשום מקום, אלא להתרכז בהבנת קשיי ההתנהגות של הילד בהקשר של הסביבות והנסיבות שבהן הם באים לידי ביטוי. שכיחותם ועוצמתם של קשיי ההתנהגות של הילד בהווה תלויות במידה רבה בתגובות הסביבה המשמעותית של הילד הבאות בעקבות ההתנהגויות ובהעדרן. כדאי לחפש את המקור המחזק ומתחזק את ההתנהגות ולהסירו כחלק חשוב של הטיפול בקושי. לדוגמא, במקרה שהילד מגיב בכעס ובאימפולסיביות בעקבות מטלה מאתגרת כלשהי שניתנה לו. הוא מקבל חיזוק על ידי סיוע והקלה מהסביבה בעקבות התקף הזעם שלו. במצב כזה התקף הזעם האימפולסיבי יחזור בעתיד, כיוון שחוזק על ידי הסביבה. כאשר מטרת ההורים היא למצוא באופן מדויק את הבסיס העכשווי לבעיה, אזי ראוי שישאלו שאלות כגון: מהן הנסיבות שבהן הילד מתפרץ? מה בתגובות שלנו כמבוגרים להתנהגויות הילד אינו יעיל או שגוי? כיצד ניתן לסייע לילד להתגבר על קשייו באמצעות התייחסות נכונה יותר? מודעות ההורה ל"תרומתו" להישנות קשיי ההתנהגות של ילדו היא המפתח לפתרון הבעיה. ידיעת הסיבה ההיסטורית להיווצרות קשיי ההתנהגות של הילד ממש לא חשובה בעת הזו. חשוב מה יעשו המבוגרים המשמעותיים בחיי הילד מעתה ואילך.

* פרופ' עמוס רולידר הוא מומחה מוסמך בניתוח התנהגות וראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות

ליצירת קשר עם פרופ' עמוס רולידר להזמנת הרצאות וסדנאות בלבד.

לטורים הקודמים של פרופ' רולידר:

* עוברים להורות אחרת.

* כניסת ההורים לחדרו של הילד מותרת תמיד! 

* אל תוותרו על הארוחות המשפחתיות