נציב המים לשעבר: חוסר המקצועיות ייבש אותנו

מצב המים החמור הביא להחלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית לנושא. פרופ' דן זסלבסקי, מי שהיה נציב המים סבור שאחד הנושאים המרכזיים שהוועדה צריכה לחקור הוא מקצועיותם של האנשים המנהלים את משק המים בישראל.

"הבעיה של משק המים הישראלי ידועה ומוכרת משנות ה-60, והמגמות של העלייה בצריכת המים לצד זיהום מקורות המים היו ידועות גם כן. הבעיה היא שמי שעמד בראש המערכת במשך עשרות שנים - שרים ונציבי מים - פשוט לא היו אנשי מקצוע ראויים", אמר זסלבסקי בשיחה עם ynet.

זסלבסקי, שפעיל כיום בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, הוציא לאחרונה חוברת שפורשת על-פני עשרות עמודים את בעיותיו השונות של משק המים בישראל, ומונה מספר הצעות לפתרון. זסלבסקי דן בחוברת בנושאים מקצועיים רבים כמו זיהום מקורות מים, התפלה והשבת מי קולחין, אך מותח גם ביקורת חריפה על העומדים בראש משק המים, ההחלטות שהתקבלו לאורך השנים, החקלאים והאוצר. 

עוד בנושא:

• הממשלה אישרה: עוד מתקני התפלה עד 2020
  
• הצעת חוק: שימוש ב"מים אפורים" - גם בישראל
  
• חוק זיהום המים התעכב - בגלל ריב סמכויות
  
• רגע לפני שמייבשים לנו את הדשא / ד"ר סיניה נתניהו
  

זסלבסקי מפנה אצבע מאשימה ברורה כלפי פקידי האוצר (אותם הוא מכנה "פקידוני האוצר, אנשים בעלי גישה גזברית קצרה ראות, צרת מוח ועיוורת צבעים"). הוא טוען שמדיניות ההפרטה שהונהגה על ידי האוצר, במסגרתה הופרטו חברת "תה"ל" והמכון הישראלי לאבזרי מים (מיא"ם), הייתה שגיאה חמורה, שהוציאה את הגופים הללו מתחת שליטת המדינה.

הוא אומר שהמדיניות הזו, "מדיניות גזברית" לדבריו, מנעה מהמשק הישראלי את תרומתם היצרנית של שני הגופים אשר תרמו רבות לחיסכון במים. הוא גם מאשים, בדומה לשר התשתיות בנימין בן אליעזר, את האוצר בעיכוב הקמתם של מתקני ההתפלה, ובמניעת דיון ציבורי בטכניקות התפלה נוספות.

נציבי מים חסרי השכלה בתחום

זסלבסקי טוען בתוקף כי בכירי המערכת לוקים בחוסר מקצועיות. "איך אפשר לקבל נציבי מים חסרי השכלה מתאימה וידע ראוי, או נסיון מתאים במשך כמעט 18 שנים?", הוא אומר. לדבריו, במשך שנים רבות היו נציבי מים בישראל "נציגיהם של החקלאים", וככאלה פעלו למימוש האינטרסים שלהם בלבד. בהקשר זה הוא מציין גם את רשות המים, שלטענתו זקוקה לסמכויות מרובות יותר.

"שאפתי שתקום רשות מים עצמאית, שתרכז את כל הסמכויות ותפעל בצורה מקצועית ללא פניות", הוא כותב בחוברת. "עברו 16 שנים וקמה סוף-סוף רשות - אך מבחינה פונקציונאלית היא רחוקה מאוד מהיעד".

זסלבסקי, מהנדס קרקע ומים שכיהן גם כמדען הראשי במשרד האנרגיה, מעלה בסקירתו גם שורת סוגיות מקצועיות הטעונות לדבריו טיפול דחוף. אחת מהן היא זיהום המים.

"משנות ה-70 ועד ימינו זיהום מקורות המים בישראל רק הולך וגובר", הוא מסביר. "אחת הבעיות היא זרימת מלחים בהיקף של כ-150 אלף טון בשנה מהכנרת לאקוויפר ההר והחוף". מלחים אלה, המצויים בתחתית הכנרת, גורמים לדבריו נזקים רבים למאגרי המים ועלות הרחקתם  עומדת על כ-150 מיליון דולר בשנה.  

השימוש בקולחין גורם נזק

החלטה נוספת אותה תוקף זסלבסקי היא השימוש במי קולחין בחקלאות - גאוותם של החקלאים. טענתו המרכזית היא שמי השפכים עוברים טיהור ביולוגי בדרגה שניה בלבד (טיפול שיניוני - י.ע-ד). "למרות שכולם מתגאים בהשקיה זו, הרי שהנזק הסביבתי הנגרם ממנה לטבע נע בין שלושת רבעי מיליארד דולר למיליארד דולר בשנה", הוא מדגיש. 

ומה באשר לוועדת החקירה המתגבשת? בנושא זה דווקא מגלה זסלבסקי שמץ של אופטימיות. "לא היה מנוס מלהקים ועדת חקירה בסוגיית המים", הוא אומר, "אבל האתגר המרכזי הוא שינוי דרך ההתנהלות שלנו. יש למנות אנשי מקצוע לתפקידים הבכירים, לגבש תהליכי משוב ובדיקה על כל תהליכי קבלת ההחלטות במשק המים, ולהגדיל את תקציבי המחקר והפיתוח המוקצים לסוגייה".

ממשרד האוצר ומרשות המים סרבו להגיב לכתבה.