מיילדת גועלית לא שוכחים עד גיל 90
גם במחלקה הגריאטרית, עדיין נזכרות הנשים בחוויות לידה קשות שהיו להן. השבוע במדור הריון ולידה כמה תשובות לשאלות שיעזרו לך לעבור לידה מעצימה ונהדרת, שגם אותה סביר להניח שלא תשכחי לעולם
האינטראקציה בין היולדות ובני זוגן לבין הצוות המטפל בחדרי הלידה היא חלק אינטגראלי מהלידה עצמה, ופעמים רבות קובעת את אופי הלידה ואת החוויה כולה. זה מה שיכול להחליט האם היולדת תצא עם טעם טוב מהלידה ועם חוויה של הישג ותחושת עוצמה או עם חוויה של חוסר שליטה וטעם מר של החלשת היולדת ותחושות קשות של השפלה וחוסר כבוד לבחירותיה ולרצונותיה.
רות פדידה, מיילדת בעלת וותק רב, שתקופה מסוימת עבדה כאחות דווקא במחלקה גריאטרית, מספרת כי הנשים במחלקה, בידען שהיא גם מיילדת, נהגו לספר לה את סיפורי הלידות שלהן, גם בהיותן בנות 80, 90 ולמעלה מכך. את הלידות שלהן הן לא שכחו. אישה שלקחו ממנה את תינוקה למשך שעות ארוכות לאחר הלידה, לא שוכחת זאת לעולם. כמו גם אישה שיצאה דווקא מועצמת ומרוצה מהלידה, לעיתים בזכות דברים שנראים זעירים וחסרי חשיבות באינטראקציה בחדר הלידה.
הצוות בחדרי הלידה בישראל מופקד על כמה וכמה יולדות בו זמנית, בעוד שמחקרים ברחבי העולם מצביעים על עלייה משמעותית בטיב הלידות ובשביעות הרצון של היולדות כשמתאפשר ליווי מקצועי רציף לאורך הלידה, במתכונת של אחת-על-אחת.
מערכת הבריאות בארץ פשוט לא בנויה כיום לספק את זה, אולם השאיפה חייבת להיות לספק לכל יולדת טיפול רציף, אישי, מקצועי וממוקד בצרכיה ובצרכי היילוד.
שאלות, קשיים וספקות באינטראקציה בין היולדת לבין הצוות הרפואי והסיעודי עולים כל העת בתקופה שלקראת הלידה וממשיכים ללוות את היולדת הרבה אחריה. אז עד מתי אפשר עוד לשאול, לשקול, לשנות החלטות? בואי נגיד – עד צירי הלחץ.
שאלה:
במידה שבחדר הלידה מציעים לי או ממליצים על זירוז בפיטוצין, האם אני יכולה לבקש ניתוח קיסרי במקום זירוז?
תשובה:
את יכולה לבקש ובבתי יולדות מסוימים גם יאפשרו לך את זה, לצערי. כמו כן, יסבירו לך את הסיכונים שבניתוח ויעבירו אותך לסמכות גבוהה יותר, כגון מנהל המחלקה או מנהל חדר הלידה כדי שתקבלי הסבר נוסף, אולם ברוב בתי היולדות "בקשת המטופלת" היא סיבה לגיטימית לניתוח קיסרי. חשוב לדעת שבניגוד לדעה הרווחת, ניתוח קיסרי לבקשת היולדת מהווה פחות מ-4.5% מסך הניתוחים הקיסריים שמבוצעים בישראל, כלומר לא הרבה נשים באמת מבקשות ניתוחים מרצונן החופשי.
האם את באמת מעוניינת לעבור ניתוח בטן גדול במקום תהליך של לידה נרתיקית? האם הפחדות שקראת באינטרנט או שמעת מחברות ינחמו אותך כשתעברי התאוששות מניתוח בטן, על כל המשתמע מכך, או חלילה תחווי סיבוכים מניתוח, במקום לקום לאחר הלידה הנרתיקית ולתפקד עם התינוק?
פיטוצין, עם כל חיבתי ללידה טבעית, הוא לא מילה גסה. זהו אמצעי לגרום כיווצים ברחם = צירים, במצבים בהם הגוף לא עושה זאת בעצמו (השראת לידה) או לא משיג צירים מספיק חזקים (זירוז, אוגמנטציה). השימוש בפיטוצין יכול להיות מושכל ויעיל. למשל, ניתן בהחלט לבקש להפסיק את עירוי הפיטוצין בשלבים מסוימים בלידה וייתכן שגופך ימשיך את התהליך בכוחות עצמו והרווחת לידה הרבה פחות התערבותית. ישנם חדרי לידה בהם אפילו יציעו לך אפשרות כזו.
כדאי לחשוב מה ניתן לעשות כדי להימנע משימוש בפיטוצין, כמו גם מהתערבויות בלידה בכלל. למשל, לאפשר ליולדת תנאים מתאימים ללידה, כגון פרטיות, בטחון, ליווי תומך ועוד. אלו דברים שיכולים לחסוך פיטוצין במצב בו נדמה היה כי יש צורך בכך, מאחר שהיולדת, כשהיא נמצאת בלחץ בין כתלי בית החולים, תתקשה לפתח צירים טובים ולקדם את הלידה משום שהורמוני הסטרס, והאדרנלין בראשם, מדכאים את הפרשת ההורמון המרכזי לקידום הלידה (אוקסיטוצין).
שאלה:
האם מותר לי לבקש בחדר הלידה שתטפל בי מיילדת אחרת מזו שהופקדה עלי? האם זה עניין של רצון טוב מצד הצוות או מדיניות של בית החולים?
תשובה:
בהחלט מקובל ברוב חדרי הלידה לכבד את בקשת היולדת ולהחליף את המיילדת במידה ולא נוצרה התאמה. בכל זאת, לא כל יום יולדים ויש הבדל בין האחות שלוקחת לך דם בקופת חולים למשך חמש דקות לבין המיילדת שתשהה איתך כמה שעות טובות ותקבל לאוויר העולם את תינוקך.
בקשה להחליף את המיילדת המופקדת עלייך הינה תפקיד מעולה לבן זוגך וכדאי לבצעו באסרטיביות אך בנועם. חשוב לדעת כי ברוב חדרי הלידה המיילדות מאוד קשובות לנושא הכימיה עם היולדות ומשתדלות לשים לב בעצמן מתי לא נוצרה התאמה כזו. למשל, זוג המגיע עם תכנית ללידה טבעית, יקבל בדרך כלל מיילדת שיותר מחוברת לנושא, משום שכמיילדת שמעודדת לידות טבעיות היא תשמח להיות נוכחת בלידה כזו ואילו חברתה שפחות "בעניין", ממילא לא תשוש לקבלה. כמובן שעם כל ההשתדלות, לא תמיד ניתן להשביע את רצון כולן והאחריות לבקש את הנכון והמתאים עבורך היא עלייך.
לשאלתך האם יש בסיס חוקי לבקשה כזו, ובכן הבסיס החוקי לכל טיפול שמקבל כל אדם במרכז רפואי בישראל הינו חוק זכויות החולה, אשר בו לא קיימת התייחסות לזכות להחליף את הגורם המטפל, אולם עומדת לך הזכות לדעה נוספת. בלשון החוק: "מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו".
שאלה:
אני לפני לידה ראשונה, בשבוע 42. כבר כמה ימים אני מטפטפת מי שפיר ויש קצת צירים, אך עוד לא התפתחה לידה. במעקב בחדר הלידה אסרו עלי קיום יחסי מין לזירוז הלידה, ואמרו לי שהתינוק גדול וראשו אינו מבוסס באגן ולכן לטענתם אצטרך ללדת בניתוח קיסרי. מה אפשר לעשות והאם בכל חדר לידה נוהגים אותה מדיניות במצב שלי?
תשובה:
בהריון ראשון מצפים להתבססות באגן עם הכניסה לחודש התשיעי אף כי חוסר התבססות באגן בשלב זה לא בהכרח מעיד על בעיה. כמו כן, "טפטוף" נחשב כירידת מים מבחינת פקיעת שק מי השפיר. מה שקובע האם תהיה ירידת מים בשטף זה מיקום הפקיעה. כלומר: אם השק פקע אי שם במרומי הבטן (= קרקעית הרחם, פונדוס), אז בהחלט ייתכן שהמים יטפטפו ולא יישטפו החוצה. לעומת זאת, אם הפקיעה היא בתחתית הבטן ההריונית, אז תהיה לנו ירידת מים בשטף.
כך או כך, מדובר בירידת מים במונחים של סכנת זיהום וכן מבחינת סכנה לשמט חבל הטבור, בעיקר במצבים בהם ראש התינוק אינו מבוסס באגן כפי שאת מתארת, מאחר והראש משמש חסם לחבל הטבור ואם אינו מבוסס, החבל עלול להישמט לפניו לנרתיק, מצב שיצריך ניתוח קיסרי דחוף.
סטטיסטית, 90% מהנשים יפתחו צירים וייכנסו ללידה פעילה בתוך 24 שעות מירידת המים ואת עברת כבר כמה ימים, לכן, אני מציעה להיות מאוד קשובה לצוות הרפואי, תוך שיקול דעת עצמאי עד כמה שניתן.
לא ציינת מהי הערכת המשקל. תינוק גדול זה עניין יחסי. יש חדרי לידה שמוכנים לאפשר ללידה להתנהל ללא התערבויות ובלי לחץ על ניתוח קיסרי גם עם הערכת משקל של 4500 גרם וישנם חדרי לידה בהם כבר ב-4 ק"ג מכניסים לניתוח וב-3700 גרם מתחילים לדבר על זה כדי להרגיל אותך לרעיון. מצב אמיתי של חוסר פרופורציה בין ראש התינוק לאגן האימהי (CPD) הינו מצב מאוד לא שכיח עם הרבה אבחנת יתר.
גם לכם יש שאלות בנושא הריון ולידה לזהר כרמי? לחצו כאן .
זהר כרמי, אמא לשלושה, מקימת האתר "זהר כבר בדקה ", המכיל מנוע חיפוש לבדיקות הריון, עוסקת בייעוץ אישי ללידה ראשונה או לחוויה מתקנת.
