אולמרט צריך לבחור: האוצר או הציבור
פרשנות: לאוצר יש אינטרס לגיטימי להוריד את עלות רשת הביטחון הפנסיוני. לציבור יש אינטרס הפוך. מי שצריך להכריע הם הפוליטיקאים, כפי שהכריעו על גורל תוכניות החילוץ בכל העולם. האם אולמרט ייקח אחריות? האם אכפת לו בכלל?
נניח שסוכנות רכב מציעה לכם את ההצעה הבאה: קבלו מאתנו אוטו יד שניה עם אחריות. אם במהלך שלוש השנים הבאות האוטו יתקלקל, אנחנו, בשיתוף עם חברת הביטוח שלכם, נממן לכם חלק נכבד מעלות התיקון או רכב חדש. הייתם מקבלים את ההצעה? כמובן שכן. מי היה מתנגד? חברת הביטוח, כמובן. ממתי חברת הביטוח מממנת קלקולים "טבעיים" ברכב? ממתי חברת הביטוח מוכנה לשלם שקל אחד יותר לטובת הלקוח?
זוהי, בערך, הדילמה שעומדת היום בפני ראש הממשלה אהוד אולמרט: ההסתדרות, ועדת הכספים ומפלגות האופוזיציה, יחד עם התקשורת וכנראה מרבית הציבור, דורשים שהמדינה תבטח את החסכונות הפנסיוניים של החוסכים המבוגרים.
הציבור רוצה בתוכנית כי היא טובה לו. הוא מעדיף להמר על גירעון קל בתקציב המדינה בעוד שלוש שנים מאשר על גירעון גדול בפנסיה של רבבות עובדים. חברת הביטוח - משרד האוצר - מתנגדת, או לפחות מנסה למזער את העלות. היא מזהירה שהתיקון העתידי יעלה לה ביוקר ויעלה בעתיד את הפרמיה שהלקוחות (הציבור) ישלם לה.
הדרג המקצועי במשרד האוצר צודק מבחינתו. תפקידו של משרד האוצר אינו לדאוג לרווחת הציבור, אלא לשמור מכל משמר על הקופה. האוצר ינסה תמיד להוריד עלויות. האינטרס של האוצר אינו האינטרס הציבורי, ולעתים קרובות הוא מנוגד לו. כך טבעי, כך יאה וכך נאה. אבוי למדינה שהאוצר שלה יתחיל לדאוג לציבור ולשפוך כסף בלא הבחנה. אבל אבוי למדינה שממשלתה נותנת לאוצר לנהל את החיים בלי לריב אתו על צורכי הציבור. וזה מה שקורה אצלנו.
האוצר הוא לא הכתובת לזעם הציבורי
האוצר סופג בימים אלה התקפות מרושעות על כל החוסרים והחורים בתוכניות השונות שהכין להתמודדות עם המשבר הכלכלי - מההסתדרות, מהפוליטיקאים, משוק ההון ומהתקשורת. ההתקפות האלה אינן מגיעות לו. הוא אינו הכתובת. האוצר צריך להכין תוכניות מפורטות שיסבירו לפוליטיקאים מה הם הכלים שעומדים לרשותם כדי להתמודד עם המשבר, ותו' לו. ההחלטות צריכות להתקבל במקום אחר, שבו איש אינו רוצה לקחת אחריות - בכנסת.
תוכנית תוכנית החילוץ של ארה"ב - תוכנית כלכלית בעייתית ורבת-פגמים, שעלתה לאמריקה הון תועפות ולא הפסיקה את המשבר הכלכלי – נולדה במוחו של שר האוצר של בוש, הנרי פולסון. התוכנית הבריטית להלאמת הבנקים היא יוזמה של ראש ממשלת בריטניה. אכן, הדרג המקצועי סייע לשרים לתכנן את התוכניות הגרנדיוזיות לפרטי-פרטיהן, אך ההחלטות העקרוניות התקבלו בדרג הפוליטי.
בקונגרס האמריקני, למשל, התנהל דיון סוער - שכמעט הכשיל את תוכנית החילוץ - על השאלה האם להגביל את משכורות העתק של מנהלי הבנקים המקבלים סיוע ממשלתי. בנוסף, התנהל דיון פוליטי בשאלה החשובה האם להלאים את החברות הכושלות או להעניק להן ערבויות.
ומה אצלנו? אכן, שר האוצר הורה לדרג המקצועי להכין תוכנית לסיוע לשוק. אנשי המקצוע הכינו תוכנית רצינית המתאימה לצורכי המשק הישראלי. אם המדד לאיכות עבודתם של פקידים היא מקצועיותם - וזה אמור להיות המדד היחיד - הרי שאנשי האוצר שוב הוכיחו שיש להם את זה: התוכנית שלהם עשויה היטב לפרטי-פרטיה, כולל רשימת פסי הרכבת שאולי יסללו בזכותה סוף-סוף.
ומה אומר השר? הוא "סומך את ידו" על הדרג המקצועי, וראש הממשלה "מגבה את השר". האם הם מעורבים בפרטים? האם הם החליטו אם הממשלה תוכל להלאים מניות של חברות כושלות?
ומה אומרים פוליטיקאים אחרים? שר התמ"ת, אלי ישי, עומד בראש מפלגה המתיימרת להיות חברתית. האם הוא בדק אם התוכנית מספקת למדינה כלים להגביל, במקרה הצורך, את שכרם של המנהלים של יצחק תשובה, או ביתו של לב לבייב? האם זה מעניין אותו בכלל?
לוואקום הזה פרץ הוויכוח על רשת הביטחון הפנסיונית, שמעורר את הפוליטיקה מתרדמתה. הנושא הזה מסעיר את המדינה כולה, ומחלץ מנבחרי הציבור הצהרות נרגשות והתעניינות בפרטים.
האם אולמרט יוכיח שהוא עדיין הבוס?
ראש הממשלה אולמרט הודיע שיקבל היום הכרעה בנושא - לפסול את רשת הביטחון כולה, לאשר את הגרסה המינימליסטית שהכין האוצר או להורות להרחיב אותה. הוא זה שצריך להכריע בעימות התמידי, הטבעי והלגיטימי בין האוצר והציבור.
להחלטה שלו תהיה השפעה על מערכת הבחירות, על החשש לשביתה כללית במשק, על המסחר בשוק ההון ועל הפנסיה. יש לקוות שהוא ייקח זאת בחשבון. יש לקוות שהוא יזכור שרם בלינקוב, ידין ענתבי ושוקי אורן עובדים אצלו - ולא להיפך.
האם הוא מסוגל לכך? האם יש לו עדיין אינטרס כלשהו בהפגנת מנהיגות? האם אכפת לו מי ינצח בבחירות? האם הבורסה תעלה או תרד? מה יקרה לחסכונות הפנסיוניים? ומה עתידה של המדינה?
