"הילדה שלי לא שמנה. היא מלאה"
אחרי כמה הערות מהסביבה, החליטה מלי גרין שהבת שלה כנראה באמת קצת מלאה ושאולי כדאי להתחיל לקצץ בממתקים. עכשיו, איך אומרים את זה לילדה?
"אולי תקחי תפוז?"
שירה שלי, ילדה יפה, שמחה ומעט, ממש מעט, מלאה. על פי עקומת הגיל, הגובה והמשקל, היא לא חורגת בגרם מהמותר, אבל כנראה שהיום, בדור הרזון, ילדה שמותניה אינן צרות מאוד, ממותגת מיד כ"מלאה". שירה רחוקה מלהיות שמנה. היא בורכה בזוג לחיים עגלגלות וורודות שרק מתאימות לאופיה העליז, לשמחת החיים שמאפיינת אותה ולצחוק העליז שנשפך. היא נראית "מלאה", במיוחד מול אחותה הגדולה ממנה בשנה ורזה להחריד, כזאת שסבתי ממהרת היתה להכריז עליה כ"מוזלמנית".
אה כן, כמעט שכחתי. הילדה רק בת עשר. בפעם האשונה ששמעתי את ההערה – צחקתי ושכחתי. ובכל זאת, מבלי לשים לב, הביקורת חודרת לה בין השיטין ואני מוצאת את עצמי ביום שישי מביטה בה שולחת יד לפרוסת עוגה נוספת שאפיתי, ורצה לשחק חבל עם החברות שלה.
"שירה, אולי תקחי תפוז ותשאירי את העוגה על השולחן?" מול עיניה המתעגלות מיהרתי להמשיך את המשפט: "אני רוצה לשמור את העוגה לשבת".
"אמא, אפית עוגה ענקית. את תמיד מרשה, נכון? אני לוקחת רק פרוסה אחת וזהו", ובתוך שנייה היא שועטת במעלה המדרגות להמשיך את משחק החבל.
נושא המשקל של שירה התחיל להטריד אותי לאחרונה, על אף שרופא הילדים הרגיע ואמר כי דיבורים בנושא עלולים להשיג תוצאה של אנורקסיה. אחרי שרכשתי לה חצאית צמר חורפית וגיליתי שהמידה שחשבה שמתאימה לה, כלל לא נסגרת עליה, ונאלצתי לקחת מידה אחת יותר, עלתה רמת הדאגה.
"ואם היא תהפוך ממלאה לשמנה?" החרדה החלה לכרסם בתוכי, ואם עד היום דאגתי רק למשקל שלי (שעולה ויורד חדשים לבקרים), עכשיו אני צריכה להוסיף משקל למשקולת הדאגות שלי?
"אוף, אני שמנה"
"אל תעשי את הטעות הזאת", מזהירה אותי עירית חברתי הטובה, הכרית עליה אני משעינה את הראש ברגע של חולשה.
"למה? שירה צריכה להיות מודעת לעצמה", עניתי.
"מודעות כן, אבל זהירות איך עושים את זה!" ועירית מיהרה לשתף אותי בחוויה אישית: "לפני שנים, כשאיריס אחותי חגגה בת מצווה, אמא שלי לא נהנתה במסיבה. היא רק ראתה את בתה מתקדמת לכיוון האחוזון השמן ועקבה אחריה, שומרת את צעדיה.
"כשאחותי בצעה את עוגת הקרם לקול תשואות המשפחה, אמא שלי לא הצליחה להתאפק ואמרה לה: 'איריס, תחתכי לעצמך חתיכה קצת יותר צנועה, לא חסר לך שומן בגוף...'
"הטעות נעשתה. אמא שלי לא חלמה שהתשלום על הטעות יהיה יקר ביותר. איריס הסמיקה נוראות, נראתה נבוכה ואיכשהו המסיבה המשיכה, כשהסובבים תוקעים מבט בגופה ואומדים את השומן שישנו או איננו.
"כבר למחרת אני זוכרת איך היתה אומרת לנו: 'אוף, אני שמנה. אני כל כך שמנה!' זה התחיל בהדרגה, אבל הפך מהר מאוד לכמעט טרגדיה. איריס התחילה להתנזר מחטיפים ומתוקים. היא החליטה שהיא רוצה להיות רזה, כי אמא אמרה לה שהיא שמנה ועוד משתתפים בבת המצווה הסכימו עם זה. בשבועות הראשונים כולנו החמאנו לה ואמא היתה מאושרת.
"'אתה רואה, סתם הערת לי שלא הייתי צריכה לומר את מה שאמרתי וכאילו סתם פגעתי בה', אמרה לאבא שלי כולה זורחת. הנה הבת שלה לקחה את דבריה לתשומת הלב, ועכשיו היא נראית כמו שצריך".
בלי לפגוע בנשמה
"רק שאיריס הלכה מספר צעדים קדימה", המשיכה עירית לספר. "היא הפסיקה לאכול, בלי שאמא שמה לב. כעבור מספר שבועות, צבע פניה הפך לצהוב והמראה היפה והרזה הפך לדוחה. היא נראתה כמו איטריה רזה ועצובה. איריס אמרה שהאוכל מגעיל אותה, שהיא רוצה לשתות רק דיאט קולה וללעוס מסטיקים והיא בכלל לא רעבה.
"'אני דואגת', אמא התחילה לבכות כשהבינה שהדיאטה של איריס פרצה מזמן את גבולות הטעם הטוב. מלי יקירתי, את מבינה שאחותי חלתה במחלת האנורקסיה. אחסוך ממך פרטים על שנות הצער והסבל שעברו על הורי, על האשפוז של איריס, על הנוזלים שקיבלה, על הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהתערבו עד שהצליחו להציל אותה ועל ההרס הגופני והנפשי שהיא גוררת איתה עד היום, למעלה משני עשורים אחרי.
"אני מספרת לך את הסיפור הזה רק כדי להעמיד אותך ואת כל ההורים בפרופורציה. תאהבו את הילדים שלכם כמות שהם. אם המשקל לא חריג ולא מסוכן מבחינה בריאותית, הילד, ובמיוחד הילדה, תגיע לגיל שאכפת לה מהמראה שלה והיא תדאג לו טוב ממך. היא לא צריכה את הביקורת שלך. היא זקוקה רק לאהבה ולתמיכה שלך. מאהבה אמיתית אף פעם לא משמינים. אם הילד חריג במשקלו, מובן שחשוב לערב רופא ודיאטנית מוסמכת, וחשוב להתייעץ איך עושים את זה מבלי לפגוע בנשמה".
עירית הרעידה את כל גופי. וטוב שכך. כמו אמהות רבות, הלכתי בעצמי להתייעץ עם דיאטנית מומחית לילדים. הדיאטנית נתנה לי מספר עצות כיצד להעביר את כל בני המשפחה, ולאו דווקא ילדה ספציפית, למשמעת תזונה ולא לדיאטה. להגביר את כמות הירקות בבית עבור כולם, להוריד את החטיפים שבארון לכל הילדים, להמעיט בעוגות, להכין סלט גדול וצבעוני לארוחת ערב, כדי שהילדים וגם ההורים ייהנו ממנו. אפשר להגיש לשולחן לחם קל, קציצות אפויות ולא מטוגנות. עונת החורף מאפשרת לנו להכין מרקים בריאים, מזינים ומשביעים ולא משמינים.
"לא צריך לדבר על דיאטה. אפשר להכניס אותה בדלת האחורית", היא סיכמה, ולי לא נותר אלא להסכים עם כל מילה.
- מלי גרין,
סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה.
לפנייה לכתב/ת 
