"אני רוצה להיות במקום שיאהבו אותי"

"שי הגיע אלינו מוזנח מאוד. הוא הריח לא טוב, בגדיו היו מלוכלכים ותספורתו פראית", מספר ע', מנהל פנימייה של רשת אמונה בצפון הארץ. "היה לו מן חיוך כזה שנראה מאולץ, אבל לפי החיוך ידענו שיש כאן שותף לעבודה. ככל שקילפנו את הקליפות שעטפו אותו בהדרגה, גילינו את הנפש שמסתתרת וגילינו כמה היא סוערת".

והנפש הסוערת הזו, של ילד בן 10, מכילה בתוכה הרבה אכזבות, הרבה דחיות והרבה סיפורים קשים. יותר מדי. עד גיל 9 גדל שי במשפחתו, המוכרת היטב לרווחה. אמו סובלת מפיגור. אביו אינו מאובחן, אך נראה כי הוא סובל משינויים קיצוניים מאוד במצב רוחו. באחד הימים הוא הגיע לשירותי הרווחה ודרש שיוציאו את שי לאימוץ. האווירה בבית מעורערת ואלימה. לשי תשעה אחים ביולוגיים, כולם עם מוגבלויות שונות, ביניהן תסמונת דאון. שי עצמו אינו סובל מפגיעה פיזיולוגית ודווקא בגלל זה סבל לא מעט.

"שי סבל בביתו מדחייה חזקה מאוד, דווקא על רקע היותו נורמטיבי", מספרת ש', המנהלת הטיפולית בפנימייה. "בבית שולט כאוס גדול, הוריו לא מצליחים להתמודד איתו ומאוד ועסוקים בטיפול בילדים האחרים. נראה כי שי חווה פגיעה מינית בבית הספר בו למד. הוא פגוע רגשית אך אינו סובל מפגיעה אורגנית או גנטית".  

לא רוצה הביתה

"כששי הגיע אלינו, היכולת שלו ליצור קשר מילולי הייתה מאוד מינימאלית", מספר ע'. "הייתה לו רמת תקשורת של ילד בן 4. הוא היה מאוד מופנם. ההצלה ותחילת הפריחה שלו היתה בשיעורי רכיבה טיפולית. שי התחבר מאוד לסוסה שלו בחווה. הוא מדבר איתה, מאכיל אותה ומבריש לה את הזנב. שם, מתחילים להיזרע הזרעים הראשונים של יצירת האמון. שי לא מאמין בבני אדם ומתחיל לבנות את האמון שלו דרך הסוסים. בפנימייה הוא מקבל הכול, אבל הוא עדיין לא מאמין ובוטח".

"כשקיבלנו את שי," מספרת ש'. "לא ידענו עד כמה המצב בבית קשה. בהתחלה הוא יצא לביתו בסופי שבוע, עד שהבנו שהוא נמצא שם בסיכון מאוד גבוה שהגיע לשיא כאשר האבא איים שיזרוק אותו מהחלון. היה נתק של כמה חודשים מהבית.

"חשוב להבין שלמרות הכול הם תמיד יישארו ההורים שלו, למרות שהם מזניחים ומתעללים. חשוב לנו מאוד לבנות שוב את המסגרת הזו, אבל בפיקוח מאוד צמוד. כשהאבא הגיע למפגשים ספורים בפנימייה, שי לא רצה לראות אותו. הוא אמר 'למה הוא בא? מה הוא רוצה ממני?' הוא הגיב לדחייה של האבא בזה שהוא דחה אותו בחזרה. האבא היה מגיע ויושב עם הגב אליו. הוא מאוד כעס על התגובה של שי והיה חסר אונים. הוא לא הצליח להתחבר לצרכים של שי ולרגשות שלו.

"אחרי כמה פגישות עם האבא שלא התקדמו, החלטנו לקחת אותו לביתו בליווי מדריך ועובד סוציאלי. הביקורים היו קשים. הבית מטונף, ערימות של זבל ובגדים פזורים בכל מקום. זהו מקום מאוד לא מזמין להיות בו. אמנם ההורים מוגבלים, אבל לא הייתה שום התייחסות אליו אפילו בדברים מאוד בסיסיים. אביו התעסק בטלפון שלו כל זמן הביקור ואמו הייתה שקועה בעיסוקים שלה. שי אמר שהוא רוצה לחזור לפנימייה. הפגישה השנייה אמורה להיות בקרוב והוא לא מוכן לנסוע".

להיות חלק ממשפחה

"הכוונה היא ליצור טיפול דיאדי ומערכת של קבלה", מוסיף ע'. "כך ששי יוכל להגיע בשבתות הביתה. היום אנחנו מאוד רחוקים מהמטרה הזו. אולי בעוד 3 שנים נצליח. קשה לי מאוד לראות את שי נשאר בפנימייה כבר תקופה ארוכה, כאשר ילדי הפנימייה יוצאים לביתם. בחגים בנות השירות הלאומי מתנדבות לקחת אותו לפעמים לביתן, אבל הוא לא יכול לעבור ממקום למקום. שי צריך מקום יציב להתארח בו".

ש' מוסיפה: "הוא ילד מקסים ומאוד אוהבים אותו בבית הספר. כיום הוא פנוי יותר לעסוק בחברה של הילדים ובפעילויות. הוא אוהב את הפנימייה ורוצה להיות בה, אבל חשוב שיהיה לו בית לצאת אליו מדי פעם. אנחנו מחפשים עבורו משפחה מארחת. ישנה עדיפות למשפחה דתית על מנת שלא לבלבל את הילד.

"חשוב לי שהמשפחה תבין שיש פה מחויבות כלפי הילד וציפייה לקשר ארוך טווח. חשוב לנו שייווצר פה משהו שהוא מעבר לאירוח. הייתי שמחה אם בסופו של תהליך הדרגתי, יתייחסו אל שי כאל חלק מהמשפחה. מגיע לו לעבור חוויה מתקנת, מגיע לו להרגיש רצוי ואהוב. מהניסיון שלי, חשוב שיהיו ילדים במשפחה, אבל לא בגיל של שי. זה אמנם נשמע טוב שיהיה לו חבר, אבל במציאות, מהר מאוד במצבים כאלו הילד הביולוגי מרגיש תחרות וזה עלול לגרום להפסקת האירוח של ילד.

"מי שלוקח על עצמו משימה כזאת, צריך להרגיש את הרצון מהנשמה. משפחות שנרתמות בגלל גחמה רגעית, צריכות להבין לאיזו מחויבות הן נכנסות".

שי רוצה להיות במשפחה מארחת. הוא אומר: "אני רוצה להיות במקום שיאהבו אותי, שירצו אותי", כמובן שהמשאלה הזו כרוכה בהרבה חששות. שי כבר התארח אצל משפחה שלא הייתה מספיק פנויה בשבילו והעדיף לחזור לפנימייה. חשוב שהפעם זה יהיה לטווח ארוך. ע' מסכם: "לכמה דמויות הילד המסכן הזה צריך להכיר ולהסתגל מחדש?"

רוצים לעזור לשי?

משפחות המעוניינות להתנדב ולהיות משפחות מארחות של ילדי פנימיות, מוזמנות לחתום כאן על הטופס המקוון.