הרימי את קולך בכוח!
לפני 10 שנים נפגשתי עם חנה קהת והיייתי פסימית לגבי האפשרות להקים תנועה של פמיניסטיות דתיות. היום, ביום חגה של "קולך", אני יודעת שהשמיים הם הגבול
כנס חגיגי נערך אתמול בבר-אילן במלאות 10 שנים ל"קולך" – פורום נשים דתיות. אני מניחה שאין טעם לספר לכם על מה שהיה שם, שהרי אם הייתם רוצים לשמוע – יש להניח שהייתם שם אתמול, ואם הייתם שם - אתם כבר יודעים מה היה.
אז אני לא אספר על עו"ד נעמה כהן-ספראי שאתגרה את "קולך" בשאלה איפה הנשים הצעירות, והציעה ש"קולך" ידאג להיות רלוונטי לדור צעיר על מנת לרענן את השורות. לא אספר לכם על אוולין זיקרי, מקימת סניף "קולך" באשדוד, שבחן ובחינניות הטיחה בקולך שאין מספיק נשים מזרחיות.
לא אכתוב על ד"ר אלי הולצר שטען שפמיניזם היא תנועה רעיונית רחבה, ושקולך חייב לקחת תחת חסותו גם ענייני צדק חברתי שנוגעים לאו דוקא באופן ישיר לנשים. לא אפרט על הרצאתו של פרופ' נועם זוהר שהסביר שאין גבולות ברורים להלכה ושהצבור הוא הקובע אותן. זוהר קרא להפסיק לשחר לפתחם של רבנים ולעודד את כוחו וסמכותו של הציבור. כמו כן לא אפרט את הרצאתה של ד"ר גילי זיוון שקראה לפתח שיח קהילתי אחר בו תודעה פמיניסטית תהיה פוליטיקלי קורקט. מתי יגיע היום שרב לא יוכל לדבר על 'ציבור' מבלי לקחת בחשבון גם את הנשים?
לא אספר על שתי נשים חשובות ונפלאות, ד"ר נעמי כהן וטובה אילן שקיבלו את אות יקירות "קולך" על פעילותן למען נשים משום שזה יתפוס לי את כל הטור. ובטח לא אספר על הקרנת הסרט "חלאקה" ועל הדיון שהיה אח"כ משום שאז אולי תגלו שחמקתי ויצאתי לפני הסוף.
כשחגית שרה לתוך הנשמה
אני מבקשת לספר לכם על הזמרת חגית כפיר ששרה במשך הערב, ונכנסה לי ישר לנשמה. חגית שרה שירי קודש וחזנות בקול כל כך מדהים שמרוב התרגשות הדמעות פרצו לי מהעיניים (הבת שלי תגיד שזה לא חוכמה גדולה). חגית לקחה על עצמה כפרויקט חיים לשיר שירים שהם תפילה בפני קהל של נשים וכן קהל של גברים. חגית מתעקשת שהשירה שלה, ושל נשים בכלל, היא לא חטא ולא ערווה – היא שירת קודש ותפילה. חגית: הרימי בכוח קולך!גם בהפסקה קרו לי דברים (למה גם? בהפסקה קורים הדברים החשובים ביותר). פגשתי אישה ששטחה בפניי את הכאב שלה על כך שהבת שלה לא נמצאת בין שורותינו. לדבריה הבת היא פמיניסטית בכל נימי נפשה, אבל אכזבתה ממצב האישה ביהדות הביאה אותה לנטישת אורח החיים הדתי. חשבתי לעצמי שאולי היא כמו הבן החמישי של ליל הסדר. אולי היה צריך להעמיד על הבמה כסא ריק בשביל כל אותן נשים שעוזבות ושעזבו את הדת (ותאמינו לי – יש הרבה) על רקע העובדה שלא מצאו את מקומן בקהילה.
עוד בהפסקה: החלפתי מילים עם חנה קהת, מייסדת הארגון, שהזכירה לי שלפני 10 שנים הייתי די פסימית לגבי האפשרות להקים תנועה של פמיניסטיות דתיות. העניין הוא שאני באמת צדקתי. הסיכוי להקים תנועה כזאת היה קטן ביותר. אבל חנה עשתה את הבלתי נתפס! היא הביאה נשים בעלות תודעה פמיניסטית ביחד והציבה בפנינו את העובדה שאנחנו קיימות ושאנחנו כוח. חנה עשתה היסטוריה. חברות וחברים: אחרי שראיתי מה ניתן לעשות ב 10 שנים - אני יודעת שהשמיים הם הגבול.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390
