דוורי ישראל: "אנחנו לא עצלנים"
דוור מגוש דן ודוורית משדרות מגיבים על התלונות שנכתבו נגד דוורי ישראל ב-ynet. "אני לא צריך לעבור מסע כומתה בדרך לתיבה שלך", מצהיר הדוור אריאל מבת-ים
"פרשת הדוורית האלרגית" שפורסמה אתמול (יום ה') בערוץ הצרכנות של ynet, בטור תלונה שכתב ניב ליליאן, היכתה גלים - ולא רק בקרב חתולים.
דואר ישראל אמנם איבד רבים מלקוחותיו לטובת שרתי הדואר האלקטרוני, אבל אם היה נדמה לכם שמכתבים הם אמצעי מדיה שהולך ונכחד מן העולם, טור התלונה הוכיח שהכעס על דואר ישראל נשאר איתן כבעבר.
ליליאן מחה על שהדוורית שלו לא מוסרת לו דברי דואר רשום באופן פרסונלי, כפי שתפקידה מחייב אותה, וסיפר כיצד גילה שהיא ממאנת לעשות כן מפני שהיא אלרגית לחתוליו. כדי לתקן את הבלתי תקין, הוא נאלץ לעבור מסע תלאות טלפוני בנבכי הנהלת דואר ישראל.
פרשת הדוורית האלרגית
הצבי המהיר: אלרגי לחתולים, לא עונה לטלפונים
ניב ליליאן
מה בסך הכל רצה ניב ליליאן? לקבל דואר רשום מהדוורית שלו. אבל היא רגישה לחתוליו ולא מוכנה להתקרב אליו. ומה אומרים על כך ברשות הדואר? קודם שיענו לטלפון
במקום לעלות כמה קומות ברגל, כך עלה מתלונות המגיבים, הדוורים מעדיפים לשלשל הודעה בתיבה ולהמשיך במסלולם, ובכך לאלץ את הנמען להגיע בכוחות עצמו לבית הדואר, העמוס לעייפה ב"תורים איטיים שמורכבים מפנסיונרים שאינם דוברים עברית".
ובכן, דוורי ישראל קראו את הטור, ולשניים מהם יש תשובה בעבורכם.
"זה פשוט לא נכון שאנחנו מתעצלים להגיש לאנשים דואר רשום, ומעדיפים להשאיר הודעות בתיבה, ויש לי הוכחה לזה", אמר בדוור אריאל דאטנדרו סמית' בשיחה עם ynet.
"יש לנו אינטרס למסור דואר רשום ישירות לנמען, כי אנחנו מקבלים פרמיה על זה. אם אני מחתים אדם על קבלת דואר רשום, אני מקבל תוספת על כך במשכורת שלי, אז ברור שלא אוותר על זה. אני דופק בדלת פעם-פעמיים, מצלצל בפעמון ומוודא כמה פעמים שהאדם אכן לא נמצא בבית. חוץ מהתוספת, זה התפקיד שלי. אנחנו מחויבים לזה".
אריאל דווקא מבין ללבהּ של הדוורית החמקנית.
"אני לא צריך לעבור מסע כומתה בדרך לתיבה שלך", הוא קובע. "קשה להגיע לתיבה שנמצאת בתוך חצר עם כלבים וחתולים, או לתיבה שממוקמת במקום לא נגיש. קשה לי להסביר לאנשים שהמכתבים שלהם נעלמים לא באשמתי, אלא כי התיבות שלהם פרוצות. גם הנמען צריך לגלות אחריות מינימלית.
"אנשים באים הרבה בתלונות. אני תמיד מגלה סבלנות כלפיהם. שאלים אותי 'למה המכתב מתעכב?' ואני שואל בחזרה: 'האם יש לך תיבה? האם רשום עליה שמך? האם היא נגישה?' אין לי אפשרות להתמודד עם תנאים כאלה. ברגע שאין התנאים הבסיסים מתחילים השיבושים".
אריאל, בת-ימי בן 32 שלומד עיצוב תעשייתי, מחלק דואר ללקוחות עסקיים וקם לשם כך בכל יום בארבע לפנות בוקר.
"זאת עבודה מאוד שגרתית ומאוד פיזית", הוא מספר. "עכשיו בחורף אני עובד בקור, בגשם - יומיום. בימים האחרונים אני אומר לדוורים 'אל תחלקו מכתבים רטובים'. אני משתדל לעטוף את שלי בשקית, ולכסות את העגלה שלי בניילון, כדי לשמור על המכתבים".
מה אנשים אומרים כששומעים שאתה דוור?
"אנשים מספרים לי בדיחות ניומן מ'סיינפלד'. אבל בעיקר מתפלאים. עבור רוב האנשים - דוורים הם מן רוחות רפאים".
אילנית חג'בי, דוורית בת 34 משדרות ואם לחמישה, חושבת שאין דוור שאין לו כוח לעלות במדרגות.
"זאת העבודה שלנו. כל דואר רשום שיש, עולים לנמען - לא חשוב כמה קומות זה דורש. אם יש כלבים בכניסה - קוראים לו מהחלון. שווה לדוור להתאמץ, אבל הכי שווה לעשות את העבודה שלנו ביושר".
ואיך זה לחלק דואר בשדרות?
"מאוד קשה לעבוד בתקופות שעוברות עלינו, כי את חשופה לכל הקסאמים שנופלים. השבוע היו נפילות, והייתי באמצע הרחוב, אז נכנסתי לחניה, חיכיתי עד שייגמר והמשכתי הלאה. אני יודעת שההנהלה תיתן לי גיבוי אם אהיה במצב נפשי קשה ואלך הביתה באמצע, אבל כמעט שלא קורה דבר כזה".
ואיך לדעתך אנשים מתייחסים לדוורים?
"יש אנשים שכועסים שלא בצדק. אומרים לי 'לא הגיעה לי חבילה, וכבר עברו שבועיים'. אז אני מסבירה שזה לא תלוי בנו. אנחנו מוציאים את כל הדואר, באותו יום, בכל המצבים. גם בשדרות, לא משנה מה האווירה של אותו היום. אבל בדרך כלל רוב האנשים נחמדים. בשדרות אומרים לי ברחוב: 'מה את עושה בחוץ? השתגעת לעבוד ביום כזה?' אני מקווה שימשיכו לשלוח דואר לשדרות, ושזה הדבר היחיד שישלחו לכאן".
פורסם לראשונה 25/12/2008 19:08
סניף דואר ישראל
צילום: יהונתן לבל
מומלצים
