פרשנות: הסיקור העוין טוב לעסקים

הציבור הישראלי כועס מאוד על התקשורת העולמית: הסיקור התקשורתי של מלחמת עזה מתמקד בסבל ובהרג ברצועת עזה, על חשבון סבלה של ישראל מוכת הטילים. התמונות והעדויות הקשות מעזה מסעירות את העולם ומוציאות לרחובות המוני מוסלמים ופעילי שמאל המשתתפים בהפגנות סוערות נגד ישראל. תהא אשר תהא הסיבה לאופן הסיקור הזה ולאווירה שהוא יוצר, הוא מעורר בנו, הישראלים, באופן טבעי, זעם רב וגם את החרדה היהודית העמוקה, שמא "כל העולם נגדנו". 

אבל לסיקור העוין יש גם יתרון בולט: העולם הרחב כמעט ואינו מודע לתחושת הפחד שחווים תושבי הדרום וקרובי משפחתם, ואינו מתייחס לישראל כאל אזור סיכון. אנחנו מצטיירים כצד החזק - ובעסקים עדיף תמיד להצטייר כך. מרבית התיירים אינם ממהרים לבטל את הטיסות לישראל, והלקוחות בחו"ל אינם ממהרים לבטל הזמנות ייצוא.

לפי נתוני מכון הייצוא, גרמה המלחמה לעיכוב הזמנות בסכום נסבל של פחות ממיליארד דולר (מתוך ייצוא ישראלי של כ-7 מיליארד דולר בחודש), וכמעט אף הזמנה לא בוטלה. "הלקוחות מבהירים שההזמנות יבוצעו בשלב מאוחר יותר, כשהמצב יתבהר, ובשום אופן לא יבוטלו", מסביר יו"ר מכון הייצוא, דוד ארצי.

בשיחות עם תעשיינים מהדרום - שחלקם אף אינם מהססים להצהיר זאת בגלוי - עולה שוב ושוב אותה אמירה: "מזל שבחו"ל רואים כל היום את ההפגזות בעזה וחושבים שכאן שקט". אם הלקוחות בחו"ל היו עוקבים אחרי התקשורת הישראלית, שבאופן טבעי ממקדת את עדשותיה בנפגעים הישראלים ובחרדה הישראלית - הם היו עלולים לנהוג אחרת. ישראל היא מדינה קטנטונת, ואם העולם היה מרגיש שאשדוד מאויימת, ספק אם הוא היה ממשיך את קשריו העסקיים עם תל-אביב, השוכנת פחות מ-30 קילומטר מצפון לה.

"אני מודאג יותר מהעובדה שאנחנו מקבלים בחודשים האחרונים פחות הזמנות חדשות, בגלל המצב הכלכלי", אומר ארצי, "ישראל נתפשת בעולם כמקום שקט. אנחנו נתפשים כמדינה חזקה, והנסיון ממלחמות קודמות - כולל מלחמת לבנון השנייה - מראה שהתעשייה כאן ממשיכה תמיד לתפקד".

חרם על ישראל? בדיחה

האם האווירה האנטי-ישראלית שיוצר הסיקור העויין עלולה לפגוע בכלכלת ישראל? הרשת שורצת יוזמות של ארגונים מוסלמיים, אנטישמיים ושמאלנים-קיצוניים הקוראים להחרים סחורה ישראלית, חברות ישראליות ואפילו לקוחות מישראל. אבל פוטנציאל הנזק האמיתי של היוזמות הללו הוא זניח. בעולם שעבר גלובליזציה, קשה מאוד לאתר את ארץ הייצור האמיתית של המוצר - ולכן קשה להחרים מוצר לפי ארץ הייצור שלו.

האם מכשיר טלפון נייד שחלק מהצ'יפים שלו פותחו במעבדות מוטורולה בישראל, וצ'יפים אחרים שלו פותחו במדינות אחרות, הוא "סחורה ישראלית"? האם יהלום שחברה ישראלית כורה באפריקה ומלטשת בהודו הוא "ישראלי"? והאם אפשר בכלל לארגן חרם כזה בלי להשתמש בתוכנות אינטרנט שפותחו בהרצליה, או במעבד של אינטל שחלקו פותח בקריית-גת?

עושים עסקים עם החזק

עולם העסקים הוא עולם הגיוני, אכזרי ונטול סנטימנטים. אנשי עסקים עושים עסקאות עם מי שכדאי להם, לא עם מי שהם אוהבים. סוחר טוב יעדיף תמיד לסחור עם החזקים.

הגינויים שישראל חוטפת ברחבי העולם נתפשים כאן כאיום קיומי, אך בעולם הם נתפשים כצקצוק שפתים חסר שיניים. ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שמקבלת גינויים כאלה. ברחבי העולם מתקיימות מדי שנה הפגנות סוערות נגד הכיבוש האמריקני בעירק, ורוסיה זכתה לגינויים מקיר לקיר על תוקפנותה בצ'צ'ניה ובגאורגיה, אבל אף מדינה לא ביטלה את קשריה העסקיים עם מעצמות העל. גולים כורדים וארמנים באירופה מפגינים מדי יום במחאה על מעשי הזוועה שעשו להם הטורקים, אבל אף גוף מסחרי רציני לא החרים את טורקיה. נסיונותיהם של ארגוני זכויות אדם להחרים את סין עלו עד כה בתוהו. וגם החרם הבינלאומי על איראן לא גרם לה, בינתיים, נזק כלכלי קשה.

הפלסטינים מטפחים את תדמית הקרבן שלהם, ביודעין, כדי לגייס נגדנו את העולם. אבל מדיניותם אינה פוגעת בישראל, ובמקום זאת, היא מחמירה את האסון הכלכלי שהם ממיטים על עצמם: מי רוצה לקנות ולמכור במקום שבו ילדים נהרגים מדי יום? מי רוצה לפתוח מפעל ולראות אחר כך ב"אל ג'זירה" את תמונתו המופצצת? 

"אין על פני הגלובוס אף מדינה מושמצת, מואשמת ומותקפת ביותר כמו ישראל", אמר פעם סוחר ממולח אחד בשם אהוד אולמרט, בנאום שנשא בזמן ששימש כשר התמ"ת, "אבל אין גם אף מדינה שיש לה הסכם סחר חופשי גם ארצות הברית וגם עם האיחוד האירופי, ובכלל, אין אף מדינה עם קשרי מסחר הדוקים כל כך בעולם. זה פשוט פלא". הסוחר הממולח הזה ידע היטב מה הסיבה ל"פלא" הזה, אף שלא היה מעלה על דעתו לומר אותה בפומבי: העוצמה הישראלית שמעוררת אנטגוניזם בעולם, היא גם זו שמאפשרת את שגשוג המשק.