מה יותר זול מאנרגיה סולארית? לכבות את האור

חשבתם שאישור הקבינט הכלכלי-חברתי את תוכנית משרד התשתיות להפיכת הנגב והערבה לאזור בעל עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות היא בשורה משמחת. לא מני ולא מקצתי.

טוב, אולי מקצתי. אבל קצת קצתי: ישראל אכן מעודדת ניצול אנרגיות מתחדשות. זהו. משום מה שכחו להזכיר שלמרות העידוד, היעד הממשלתי הוא כמעט להכפיל את השימוש בדלקים מחצביים בעשור הקרוב. גם בנתונים ובגרפים שהעביר משרד התשתיות לעיתונות הועלמה עובדה בסיסית זו.

הנה ההסבר: משק האנרגיה הישראלי כיום הוא בגודל של כעשרה ג'יגה-ואט (כעשרה מיליון קילו-וואט); היעד לשנת 2020 הוא כעשרים גי'גה. גם אם נעמוד ביעד הצנוע של 10 אחוז ניצול אנרגיות מתחדשות שהתוכנית מדברת עליו, נישאר עם כ-18 ג'יגה-וואט של אנרגיה ממקורות מזהמים.

עוד בנושא:

• עוד חשמל ועוד מים לא יצילו אותנו; להיפך / אבי דבוש
  
• חיסכון בחשמל? במ' התשתיות השקיעו 5 עובדים
  
• טוב שנזכרו: משרד התשתיות קורא לחסוך בחשמל
  

התוכנית אמנם חוזה חיסול של הפקת אנרגיה מסולר מזהם, ותחנות הכוח החדשות שייבנו יעבדו בעיקר על גז ולא על פחם, אבל בפועל משק האנרגיה הישראלי הולך להכפיל את עצמו בשנים הקרובות.

הכותרות בעיתונים ובאתרי האינטרנט הזכירו בחיוב את הכוונה לעבור לאנרגיה סולארית - מקור אנרגיה ידידותי לסביבה. אלא מה: מקור האנרגיה הזול, הידידותי ביותר לסביבה והזמין ביותר, אינו השמש או הרוח, אלא הביזבוז.

במשך שנים היו השיקולים הכלכליים מעל לכל, וצריכת האנרגיה התפתחה כבזבזנית באופן מובנה. מתי מישהו מאיתנו עשה סיבוב כיבוי אורות מטעמי חיסכון?!

כמו הצעדים המדודים שנוקטת הממשלה בתחום האנרגיות המתחדשות (ישראל מציבה עצמה בחצי הדרך של המגמה בעולם - שם קבעו יעד כפול של 20 אחוז אנרגיות מתחדשות), גם בתחום אנרגיית הביזבוז איננו עושים כמעט כלום. זוכרים מה הייתה עמדת הממשלה באשר להצעת חוק התייעלות אנרגיה במבני ציבור? למיטב זכרוני - התנגדות גורפת.

יש מה לעשות: אפשר היה למשל לחשוב על מערכת מחירים מדורגת, בה חריגה מהצריכה הבסיסית תכפיל או תשלש את המחיר. מחיר החשמל צריך לדגדג בכיס, גם אם הוא עמוק. אפשר היה לחשוב על סיבסוד של נורות חסכוניות בחשמל; אפשר היה לחשוב על עידוד החדרת אור בסיבים אופטיים לתוך מבנים; אפשר היה לחייב התקנת דודי שמש לא רק במבנים הנמוכים מעשר קומות.

בכלל, אפשר היה ליצור תמריצים של ממש לעידוד בנייה ירוקה. אני לא מדבר על בנייה בבוץ וקש. בנייה ירוקה היא בין זו שעושה שימוש חכם ומקומי במשאבי הסביבה - במים ובשמש, באור ובחום. עם כל הכבוד לאדריכלות הניו-יורקית, היא מתאימה לשמש של ניו-יורק. בשמש של ישראל יוצרים מגדלי הזכוכית הללו חממות, שמיזוגן צורך כמויות אדירות של חשמל.

לא חסרות דרכים בהן ניתן להקטין את צריכת החשמל מבלי לשלם על זה בנוחות המפנקת של החיים ליד הזרם, ומבלי לצלול למשבר כלכלי עמוק. אבל הממשלה לא רוצה. הממשלה רוצה משק אנרגיה גדול יותר ויותר. הממשלה רוצה גדול כי היא חושבת במונחים כלכליים כמו "צמיחה".

הממשלה עוד לא הפנימה את בסיס הבסיסים של העניין הסביבתי כולו: המערכת הכלכלית מוגבלת על ידי המערכת הטבעית, והיא לא יכולה לגדול עד אין קץ. התפישה על פיה הגברת הפעילות הכלכלית היא חיובית בהגדרתה, היא לא רק אשליה מסוכנת, היא גם מיושנת.

• המאמר המלא מתפרסם באתר "הסביבה "