מצוקת הטייקונים: האם נתניהו ייכנע לשודדים?
דרישת הטייקונים לקבל דחייה לאג"ח שהם מתקשים להחזיר היא שוד לאור היום וכדור שלג מסוכן. אם נתניהו ייכנע לה, הוא ייכשל במבחנו הראשון, והגורלי, כראש ממשלה וכשר אוצר וייסכן את הכיס של כולנו בהוצאה של עשרות מיליארדי שקלים. כתבה ראשונה בסדרה
מבחנו הראשון של נתניהו בתור
ראש ממשלה ושר אוצר בתואר או בפועל - עלול להיות גורלי לראש של כולנו. הוא יידרש להחליט אם למלא את תפקיד השוטר שהופקד על ביטחון הקופה הציבורית והכיס הפרטי, או להיכנע, במעשה או במחדל, לניסיון השוד לאור היום שבמתן ערבות מדינה לאג"חים של
הטייקונים.
הם לוחצים עליו ומהלכים
אימים, שאם לא יעניק להם את רשת הביטחון הזאת, המדינה וכל אזרחיה מסתכנים בהתמוטטות הבנקים.
חזק ואמץ ביבי, אל תירא ואל תחת. את הילד הזה צריך להרוג כשהוא עוד קטן. ערבות מדינה להמשך ההרפתקה הפיננסית
שלהם, תהיה כדור שלג שיקבור את כולנו. את אמות המידה המוסריות של הממשל התקין הם כבר רומסים בראש חוצות, בחלוקת האחריות הצינית על אחוזותיהם, כאשר הרווחים היו ויהיו שלהם וההפסדים על חשבון העם והמדינה. נראה אותם מנסים קודם לוותר על מנעמי עושרם ולשלם
מכיסם את מחיר ההרפתקה.
משבר באג"ח
לרם כספי יש פיתרון לבעיית חובות האג"ח
רחלי בינדמן, "כלכליסט"
עורך הדין המעורב בעסקאות הגדולות במשק מציע להקים רשות שתוכל לכפות הסדר חוב על מחזיקי האג"ח, תגביל הנפקות חדשות והדובדבן: החתמים יהיו ערבים לפירעון של אחוז מהחוב. עם זאת, הוא מזהיר: שום תוכנית לא תעבוד בלי חקיקה
הווטו המיידי המחייב לדחות את תביעתם עולה מטבעה של רשת הביטחון המבוקשת. היא איננה גמישה. החוק מגביל את סך כל ערבויות המדינה בכל זמן לעשירית מתקציב המדינה (למעט סעיפי החובות). עד כה מנוצלים כ-20 מיליארד שקל מהתקרה של כ-24 מיליארד שקל. כל ניסיון לפרוץ את הרשת הנוקשה והמתוחה כמעט עד קצה גבולה, בעקיפת החוק או בתיקונו החפוז בלחץ היחסים המוכרים בין הון ושלטון - דומה לפריצת חור בסכר.
שר האוצר הבא מחויב מראש לשריין את היתרה הזעומה לטובת המשקיעים בפרויקטים הדחופים הנדרשים לבלימת נזקי המשבר הכלכלי ותיקונם. הגירעון בתקציב, שכבר תפח פי ששה לכ-40 מיליארד שקל ללא כיסוי, חוסם אפשרויות אחרות לניצול הערבות. העדפת 4 המיליארדים שנותרו במכסה לרווחתם הפרטית של הטייקונים היא לא רק לעג לרש, אלא גובלת בפשע חברתי-לאומי. מה עוד שהמעט הזה לא יספק לאג"חים את ההגנה המבוקשת.
הפירעון התקופתי הקרוב של האג"ח הקונצרני מסתכם לבדו בכ-20 מיליארד שקל - אף הם כעשירית הפלח הבעייתי של האשראי החוץ-בנקאי, שהיקפו כ-200 מיליארד שקל. רק רופאי אליל מסוגלים לרקוח למכה הזאת תרופות שיחייבו את המדינה להסתכן בעיקרון של מתן ערבות של 80 אחוז למיחזור החוב הזה. כל נוסחה תטיל על הקופה הציבורית עול נוסף של כ-16 מיליארד שקל - פי ארבעה מהשוליים הקיצוניים שנותרו ברשת החוקית.
הסכנה למשק אורבת מהצד של רוקחי תרופות האליל - כולם איכשהו נבחרי ציבור או עובדי הממשל שמחוץ למועדון הנוצץ. הם נבחרו, או התמנו, להגן על הקופה הציבורית אבל התרגלו לשחק בכסף של אחרים. הפעם סיכויי המשחק גובלים בהימור על כל הבנק. טווח הסיכונים הנעלם רב מן הגלוי. נראה כי האלכימיה שלהם צמחה בהשראת בעלי העניין, שלקחו ומעצימים בשיא הרצינות פיסת הומור עממית. מי שחייב לבנק 100 אלף שקל זו הבעיה שלו, אבל אם החוב הוא מיליון שקל זו כבר הבעיה של הבנק.
בהעדר ממשלה קבועה ושר אוצר במשרה מלאה, נגיד בנק ישראל הוא ה"גורו" התורן של המשק. אבל מהתייחסויותיו של סטנלי פישר למחזור האג"חים לא נשמע קול אחד או שלא מתגבשת תובנה אחידה. פעם הוא מבטיח שהמערכת הבנקאית יציבה ובפעם אחרת הוא חושש שהיא לא תחזיק מעמד אם ייפלו יותר מטייקון אחד. יום אחד הוא תומך בהתערבות ממשלתית מסוג ערבות המדינה בנוסח זה או אחר של אמריקה. ביום אחר הוא מזהיר שאנחנו לא אובמה ולא יכולים להדפיס טריליון דולר לקניית אג"חים מורעלים.
רשות ני"ע רוצה לוותר "רק" על 80%
באוצר עושה רושם שהאגו תוסס לא מעט מאחורי הרעיונות המתרוצצים. החשב הכללי, שוקי אורן, פוסל את תכנית הערבות של יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן. גושן מציע לתת ערבות מדינה "רק" ל-80% מחובות האג"ח של הטייקונים. בתוכנית ההאצה של האוצר יש רעיון אחר - להקים "קרנות מינוף" למיחזור החובות הללו. גושן טוען ששני הרעיונות הללו הם, בעצם, אותה גברת בשינוי אדרת. המכנה המשותף לשניהם הוא שכל תכנית מתבססת על כספם של משלמי המסים, אם לא מבזבזת אותו.מנגד, משתדל צוות מאה הימים שהקים נתניהו לגבש תכנית עבודה לממשלה, להיות יצירתי. הוא מאמץ את נוסחת הערבות, בגרסה שאמורה לקרב לאפס את הסיכון לקופת המדינה, לאחר שפסל את הצעות הבנקאים והטייקונים לדחות את פירעון האג"חים בחקיקה או בתוספת ריבית. כל זה בציפוי החברתי שמרחיב את חוג הזכאים לערבות של 80 אחוז גם על העסקים הקטנים והבינוניים - הקורבנות המיידיים של מצוקת האשראי.
על היצירתיות הזאת מנצח יו"ר הצוות, ח"כ יובל שטייניץ, שהוזכר לאחרונה כמועמד לתפקיד שר באוצר. אבל גם עליו קמו מערערים, שמגרדים את מה שנראה להם כ"ציפוי קוסמטי על חורים". למשל, הוא ממעיט בכמות האג"חים הבעייתיים ומעריך אותה בכ-90 מיליארד שקל, לעומת 200 מיליארד לפי נתוני האוצר. זאת, כאשר בפועל הזכאות לערבות תוגבל למיחזור של 30 מיליארד שקל בלבד מהנפקות של חברות מבוססות, שהשקיעו בישראל בנכסים ראויים, אבל נקלעו לקשיי פירעון רק בגלל מצוקת האשראי.
שטייניץ הדגיש כי הזכאות לא תחול על חברות שהנפיקו אג"ח זבל, בגיבוי של השקעות הרפתקניות בנכסים מפוקפקים במוסקבה או בבוקרשט. המבקרים טוענים כי הוא הפראייר התורן שמתעלם מתחבולות התחמנים השורצים בשוק. הם ימצאו או ימציאו חברה עם חזות ישראלית הוגנת. היא תקבל ערבות מדינה, ותפעל כצינור להעברת האשראי הממונף לחברות אחרות של הבעלים, אשר ימשיכו לחגוג בחו"ל, הפעם בכסף ציבורי.
אבל שטייניץ אינו אומר נואש. הוא יחלק את האשראי לא בחינם אלא תמורת עמלה לא זולה של 5-3 אחוזים על הקרן והריבית. היא תכניס לקופת המדינה עשרות מיליוני שקלים ועשויה לכסות את עלות הערבות, בהנחה שרוב הלווים הם ברמה שתבטיח את ההלוואות, ובנפח הלוואות שתואם את הערכתו המזערית של היקף הבעיה. הוא טוען שמצוקת האשראי לא נובעת מחוסר כסף אלא מאי הוודאות ששורר בשוק, אותה תעמעם תכנית הצוות.
צודק או הוזה - בינתיים זהו האור היחיד המהבהב בקצה המנהרה, אבל עדיין בקושי כסף קטן לעשירי הארץ שעדיין מייחלים ולוחצים על קבלת הסיוע הממשלתי ללא קרבן אישי וממשי יותר מצדם. הממשלה והבנקים חפים מכל אחריות למצוקת האג"ח שלהם, שלא כמו הבנקים ומפקחי הממשל בארה"ב שנהגו בהפקרות או נרדמו בשמירה. הנגיד פישר המשבח את שמרנות הבנקים שלנו, צריך להיות עקבי ולצאת ראשון נגד מתן סיוע ממשלתי לשיקום המשקיעים אשר חיקו את המשחק הציני שמעבר לים ואכלו אותה.
שהטייקונים יסלקו את התפוחים הרקובים
העיקרון שצריך להנחות את הממשלה ושר האוצר העתידיים הוא שאין יותר ארוחות חינם. כיסי הטייקונים מספיק עמוקים ומרופדים כדי שיוכלו לסלק בכוחותיהם את התפוחים שהרקיבו בארגזיהם ומקלקלים את השוק, לא מעט באחריותם. הם גם בעלי העניין הראשונים שלא יתאבדו ולא יתנו לבנקים ולמוסדיים להתמוטט בידיעה שהבית ייפול גם על ראשיהם. ערבות מדינה עלולה, לעומת זה להפיל את הבית על שוק האג"ח הממשלתיות והמשקיעים הסולידיים.עושה רושם כי סדר היום הסמוי של מסע הלחצים וההפחדות הוא להבטיח לטייקונים את רצף משיכות המיליונים האישיות בתשלומי שכר, בונוסים ודיבידנדים, או את המשך שליטתם בעסקים שכשלו. אם כך הם פנים הדברים - בבקשה, אך לא בבית ספרנו ולא על חשבוננו. אבל אם שוב פוזלים לאמריקה, לתקדים הסיוע הממשלתי - אז קודם כל בעסקת החבילה שגובה מחיר יקר והולם תמורתו, בהידוק החגורה או בהעברת החלק היחסי של הבעלות או השליטה בנכסים למדינה, כך שתוכל גם להקפיד מבפנים על ניקוי האורוות.
הציבור ישלם?
צילום: דלית שחם
מומלצים
