הרכב מנצח לא מחליפים. בסקס, שיגרה זה לא רע
יצירת התיאום בין בני זוג כך ששניהם יחוו עונג, ישאבו סיפוק מסקס וירגישו שהם יודעים לתת ולקבל, היא תהליך איטי וקשה. גם בספורט הזה שנקרא סקס, יש זוגות שמוטב להם להיות שלמים עם הטקס ה"חדגוני" שפיתחו לעצמם, וחלילה שלא יחוו כישלון בגלל מונוטוניות, שעבורם היא הדרך המובילה להצלחה
כך כתבה שחר כהן בטור שלה, המבטא דעה רווחת לגבי הפחד ממונוטוניות ביחסי המין.
בתור מטפלת זוגיות שעברה את גיל 40 וראתה לא מעט זוגות שמתייסרים בשאלה הזו, רציתי להציג זווית אחרת לנושא, שאולי תתאים לקוראינו המבוגרים יותר ותשחרר חלק מהזוגות מתחושת כישלון מתמשכת.
עיתוני הנשים וספרי הייעוץ מרבים לדבר בשבח הגיוון והשינוי בחיי הזוגיות. הם מייעצים לרענן ולהכניס שינוי בהתנהגות, בסגנון הבילוי, בהרגלים ובשיגרה. בלי לזלזל בחשיבות של שינוי וגיוון, יש אנשים, ויש מישורים בחיי הזוג, בהם הדרישה לשנות ולגוון הופכת קשה מאוד עד בלתי אפשרית. סקס הוא אחד המישורים האלה.
הגעה לסיפוק ביחסי המין היא משימה לא פשוטה
נתחיל מקצת סטטיסטיקה: כ-30 עד 40 אחוז מהנשים כלל לא מגיעות לאורגזמה. עבור השאר, כמחצית מהן, הגעה לסיפוק ביחסי המין היא משימה לא פשוטה. יצירת התיאום בין בני זוג, כך ששניהם יחוו עונג, ישאבו סיפוק מהקשר המיני וירגישו שהם יודעים לתת ולקבל, היא ברוב המקרים תהליך איטי וקשה. מלאכת המחשבת של גישור בין צרכים שונים, מיקצב, אישיות, עכבות והרגלים של שני בני אדם בוגרים איננה דבר של מה בכך. יש שנזקקים לטיפול לשם כך, ויש שמגיעים לאותו התיאום בכוחות עצמם.
עבור כל אותם זוגות, הדרישה לגוון מהווה לא פעם איום או משימה מעבר לטווח הגמישות הפסיכולוגי והפיזיולוגי. אשה שלמדה במאמץ רב לכוון את בן זוגה לנקודות הנכונות לה, מתבקשת פתאום להרגיש רע עם עצמה על כך שהם חוזרים על אותו רצף פעולות מוכר. "הרכב מנצח לא מחליפים", נהוג לומר בספורט, וגם בספורט הזה שנקרא סקס, יש זוגות שמוטב להם להיות שלמים עם הטקס ה"חדגוני" שפיתחו לעצמם, וחלילה שלא יחוו כישלון בגלל מונוטוניות, שעבורם היא הדרך המובילה להצלחה.
המיפגש המיני לעולם לא יהיה בדיוק בדיוק זהה
מעבר לכך, כשאדם נכנס לנהר פעמיים, זה לעולם לא יהיה אותו נהר. וככה גם המיטה. המיפגש המיני לעולם לא יהיה בדיוק בדיוק זהה. אנחנו משתנים, מצב הרוח, הגוף הסביבה משתנים. פעם הם קרובים יותר ופעם קצת מרוחקים, פעם היא יותר נרגשת ופעם אחרת הוא מתוח. המפגש המיני מושפע מנימים רבים של רגש ותחושות גופניות, ותמיד יקבל גוון קצת אחר. אבל השינוי יכול להיות מאוד עדין ופעוט, מאוד פנימי, ולאו דווקא שינוי מהסוג של "תנוחה אחרת" או "עשו זאת במקום חדש ומרגש".
ניתן להמשיל את הדבר להרכב מוזיקלי, שמנגן ערב ערב את אותה היצירה. בכל הופעה, זה אותו השיר, אבל גם קצת אחרת. אותה המנגינה, אבל הפעם הכינור טיפה יותר מדויק, הנבל קצת ענוג יותר, התוף מכה בדיוק בשנייה הנכונה וזמרת הסופרן הגיעה צרודה מעט. במוזיקת האהבה, יש זוגות שמוטב להם (ומותר להם) להיות שלמים עם היצירה שפיתחו, ולראות בחזרתיות תהליך של מיצוי והתמקצעות, לאו דווקא מונוטוניות ושעמום. השאיפה של זוג כזה יכולה להיות לדייק ולשפר, להביא למקסימום את היכולות שלהם לתת ולהתאים עצמם זה לזו.
כאמור, טור זה נכתב עבור אותם זוגות, שקוראים את ההמלצות לגוון ולשנות ונכנסים ללחץ. אלו שמרגישים שהם שוב "לא מספיק" טובים. מי שנהנה מהגיוון והשינוי – לבריאות שיהיה לו. אבל נסיוני מראה לי שזוגות רבים וטובים מעדיפים להמשיך בדרך שהתוו לעצמם וליהנות מהיכולת לדעת זה את זו בכל המובנים. עבורם אני כותבת: לא חייבים לגוון, לא חייבים לשנות. כמו שמקלחת היא תמיד נעימה, גם אם נעשה בדיוק את אותן הפעולות בכל פעם, ככה גם חיי האהבה ועוד פעולות וטקסים, לפעמים שואבים את החן שלהם דווקא מהחזרתיות והעקביות.
בברכת שנה טובה,
עירית
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות,
ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
