"חשדו שגנבתי מהחנות ודרשו ממני 500 שקל"

להיחשד בגניבה אינו מצב נעים לאף אדם: אשם או לא אשם. עבור א', סטודנטית לכימיה בטכניון, המצב הלא נעים הזה התפתח למצב מאוד מאוד לא נעים.

ביום שישי האחרון קיבלה א' שיחת טלפון מסניף "ניצת הדובדבן" רשת בתי טבע אורגניים, במרכז זיו בחיפה, שם היא חברת מועדון.

"בישרו לי שגילו ששילמתי יותר מדי על סבון שקניתי שם באמצע השבוע, וביקשו שאבוא לקבל בחזרה כי מחכה לי זיכוי בסך 10 שקלים", היא מספרת. "הוסיפו שעם הזיכוי אוכל לקנות בחנות, ואני במילא לקוחה קבועה אז כמובן שחזרתי לשם".

במקום זיכוי זכתה לחקירה

א' חזרה לחנות בבוקר יום שישי אבל לכאורה, לא חיכה לה שם זיכוי, אלא הפתעה מסוג אחר. "המנהל של החנות התנפל עלי ברגע שמישהו רמז לו שזו אני", היא טוענת. "לקחו אותי לחדר אחורי בחנות, וסגרו את הדלת. לחדר נכנסנו אני, מנהל החנות ואחראית משמרת. בהתחלה דיברו אלי מאוד יפה. אמרו לי 'יש חוסר הבנה. תוכלי להסביר מה קרה בדיוק בצילומים הבאים'"?

א' טוענת שהראו לה צילומים של מצלמת האבטחה בהם היא מפשפשת בתיקה. ד' זכרה את האירוע.

"כשקניתי שם סבון אורגני באותו שבוע, שפכתי על עצמי מעט סבון מאחד התכשירים שם. הכנסתי יד לתיק כדי להוציא טישו ולנגב את אשר נשפך. המוכרת בחנות כנראה חשדה בי ולכן זימנו אותי.

"אבל הסיפור שלי נתמך בסרט. רואים שם שנשפך עלי סבון, שאני מחפשת נייר טואלט ומסדרת את עצמי ומשום מה, אפילו לא רואים שם שהכנסתי יד לתיק. אבל בחנות שינו טון, והחלו לחקור אותי חקירה צולבת". 

שלמי 500 שקל, או שנקרא למשטרה

א' מצאה עצמה במצב של התגוננות. "אמרתי להם שרואים מהסרט שכמות הפרטים על המדף לא התשנתה והם לא רצו להקשיב", היא נזכרת. 

"מהסרט לא ממש לא רואים אלו פריטים יש על המדף הזה. כששאלתי את מנהל החנות איזה פריט הוא חושב שנגנב, האם עשה ספירת מלאי לבדוק אם חסר משהו והוא לא הסכים לשמוע. כל מה שיש לו זה חומר מצולם בו למראית עין נראה שאני מכניסה יד לתיק".

כאן לא נסתיימה הדרמה. "מנהל החנות דרש ממני לשלם במקום 500 שקל", היא טוענת. "או שהוא יעביר אותי לטיפול המשטרה. לא משנה מה אמרתי: הם כבר שפטו אותי. זה היה איום אגרסיבי בעיני, לשם הפחדה. לא משנה אם לא אשלם, הלך עלי"?

א' אזרה אומץ וסירבה. "שאלתי אם חסר בחנות פריט בשווי 500 שקל והם סירבו לענות. אז אמרתי להם שאיני מתכוונת לשלם על מה שלא עשיתי. הראיתי להם את תעודת הזהות שלי, ונתתי להם להעתיק את הפרטים וביקשתי: חזרו אלי ביום א'. אחר כך חזרתי לחנות מה יש על המדף ההוא - מסיכות לשיער ששויין 30-25 שקל. המנהל קלט אותי, נכנס לחנות בצעקות וליד כל הלקוחות צעק שאני צריכה לצאת משם מיד, וסילקו אותי בבושת פנים".

א' יצאה משם נסערת מאוד.

"אני גרה רחוב מאחורי החנות, האם הייתי חוזרת לקבל 10 שקלים אם גנבתי משהו"? היא תוהה. "באמת שלא גנבתי כלום. האם החנות באמת חושבת שזה הגיוני לבוא ולהאשים באופן שכזה לקוחות בגניבה חסרת כל הגיון בלי לספק הוכחות שאין עלין עוררין, לבוא ולבייש? להביא אותי לחנות בתואנת שווא וכך פשוט להשתלח בי, לנסות להפחיד אותי לשלם סכום גבוה בלי הוכחה אמיתית"?

האם בסמכות החנות לחקור כך?

אין הוראת חוק המסמיכה אדם פרטי שאינו ממלא תפקיד של שוטר או שלא הוסמך לכך באופן מפורש על-ידי שר המשטרה, לחפש בגופו או בכליו של אדם אחר.

סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), מסמיך כל אדם לעכב אדם אחר במשך 3 שעות עד לבואו של שוטר, אם האדם חשוד שעבר עבירות של גניבה או עבירות אחרות. כלומר חנות לא יכולה לחקור, היא יכולה רק לעכב חשוד עד בואה של המשטרה, וגם זאת במקרים מסוימים בלבד. למשל, אם הגלאי צפצף אבל איש לא ראה אתכם גונבים - אין לחנות סמכות עיכוב. 

ברור שחקירה במשטרה עלולה להיות אירוע קשה בהרבה מדין ודברים בחנות, ולכן אדם הנחשד בגניבה יכול להרשות לאנשי החנות לחטט בחפציו כדי להזים חשד סביר אך מוטעה לגניבה.

"הגנבת" קיבלה מוצרים מהחנות

א' פנתה לעורך דין שפנה להנהלת הרשת. ברשת החליטו להתנצל בפניה ולפצותה במוצרים מהחנות. "מנהל הרשת אמר שהוא מבין היכן היתה התקלה ושהוא יבדוק את המקרה. אני שמחה שקיבלתי כפיצוי מוצרים מהחנות כי לא אחזור אליה בחיים".

ארבל שירן, מנכ"ל ניצת הדובדבן: "אני מתנצל שחשדו בלקוחה בגניבה. נראה שאחד העובדים שאינו קב"ט לקח את החוק לידיים ואנחנו נטפל בזה, אני לא בקיא בכל פרטי המקרה, אבל דבר כזה לא צריך לקרות. התנצלנו בפני הלקוחה, אני מאמין שהיא לא גנבה. נפצה אותה, ונקווה שדברים כאלה לא יחזרו אצלנו".