למה בעצם אסור לצלם בקניון ובסופרמרקט?
לו הקניון היה שטח פרטי, מותר היה להפלות בכניסה אליו ולעשן בתחומיו. אבל הקניון הוא שטח המיועד לשימוש ציבורי, אז למה צרכנים שרוצים לצלם חלון ראווה או לרשום מחירים בחנות יקבלו נזיפה ואיום מקב"ט? גם ברשתות המזון המצב לא תמיד שונה
מה בסך הכל ביקש א' ביום חמישי שמשי אחד בחודש מאי? לצלם בגד שהונח על בובה בחלון ראווה, כדי שהחברה שלו תבחן את התמונה, ותחליט האם הטוניקה הזאת היא מתנה ראויה ליום הולדתה. ושלום עולמי, כמובן.
אבל רגעים ספורים אחרי ששלף את המצלמה מנרתיקה, צץ קב"ט או מאבטח חמוש למול העינית, והכריז בקול בוטח: "אסור לצלם בקניון".
א' לא התרגש. "על סמך איזה חוק"? תהה בקול. והמאבטח לא השיב, אלא רק איים. "תוריד את המצלמה, זה שטח פרטי".
א' לא ויתר. הוא מספר: "המאבטח איים לקחת לי את המצלמה. הסברתי לו שאם רק ייגע בי או ברכושי, זו תיחשב תקיפה. אמרתי לו שאני בטוח שהוא הופיע שם פתאום כי איזה בוס שלו ראה אותי במצלמות האבטחה, שיזהר כי גם התקרית הזאת בטח מצולמת, ויראו בוודאות שהוא תוקף אותי".
"אני רוצה לראות את הסעיף בחוק שאוסר לצלם פה"
המאבטח לא הרפה. הרי הוא רק עושה את עבודתו: לשמור בכל מחיר על סודותיו הכמוסים ביותר של הקניון: הלוא הם חלונות הראווה, מפני האויב האיום ביותר שלהם: המצלמה של הצרכן."הסברתי למאבטח שאני רוצה לצלם את הטוניקה כי אנחנו טסים לחו"ל יום אחרי יום ההולדת שלה, ולא נוכל להחליף את הקנייה", מסביר א', "ובטח שאיני מצלם את החלון למטרות רווח. אבל גם הדגשתי בפניו שזה בכלל לא עניינו. כל מה שאני רוצה, זה לראות ממנו, את הסעיף בחוק שאוסר עלי לצלם פה".
למרות שהמאבטח זעק "הסגת גבול", הצהיר שייקרא למאבטחים נוספים, למנהל הקניון ולמי לא, א' לבסוף צילם את מבוקשו. מאז עברה חצי שנה והוא לא קיבל דו"ח משטרתי או רישום פלילי או תביעת ענק על הפרת זכויות יוצרים ובעיטה בזכות לפרטיות, או פגיעה בזכות קניינית כלשהי. לא רק זה, אלא שהחל לעבוד באותו קניון ממש.
ומאז, זו תקופה ארוכה שהוא תוהה, וגם אנחנו, איזה חוק אוסר על צילום בקניון? ואיזה חוק מתיר למאבטח להפוך לצנזור?
זה קניון או בסיס צבאי?
למרות שלעיתים נראה כי החוק בישראל מגן יותר על זכויות הרכוש מאשר על זכויות האזרח, על הקניונים חלים כמה חוקים שמטילים צל של ספק על הגדרת מרכזי הקניות האלה כ"שטח פרטי".
אבל אם הקניון הוא מקום פרטי, מדוע חל עליו החוק האוסר על אפליה באספקת מוצרים ושירותים בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שלמעשה מחייב אותו להכניס לקרבו כל אדם ללא אפליה? החוק הזה חל במוצהר על מקומות בבעלות פרטית, ש"מיועדים לשימוש ציבורי". לרבות, קניון.
צולם בקניון. בהזמנת הקניון (צילום: אורן דעי)
חוק נוסף החל על הקניון "הפרטי" הוא החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים. כן, מסתבר שיש מן מקום מופלא כזה שאין לעשן בו כי הוא מוגדר בחוק כמקום ציבורי, ואין לצלם בו כי הוא מקום פרטי. ולא, לא מדובר בבסיס צבאי. זהו הקניון.
ישנם מקומות רבים שהם ציבוריים למחצה, ויתכן שהקניון הוא אחד כזה. אבל מי מחליט שהוא ציבורי לענייני עישון ופרטי לענייני צילום? ביום בו קניון יכריז כי המבקרים בו רשאים לעשן בתחומיו, אז נדע כי אכן מדובר במקום פרטי, ממש כמו בית שאנו מוזמנים להיכנס אליו.
ולגבי זכויות המאבטח, בהוראת משטרת ישראל מותר לו לפשפש בתיקים (ואף להעיר הערות כדבעי), אבל "איום על אדם המצלם בקניון" אינו כלול בין סמכויותיו.
יותר מכל מגרדת השאלה: מה אכפת לו לקניון? מה אכפת להם שמישהו מצלם חלון ראווה, או פנים של חנות? האם זו הפרעה לציבור? הרי לרוב זהו צילום תמים, כמו של א', או צילום שמבקש להזהיר את הציבור מפני מחדל, עבירה על החוק ועל אלה יש חובה לדווח, אז מדוע לא לצלם?
למה בעצם אסור לצלם בסופרמרקט?
א' לא לבד בסיפור הזה. גם הקניון לא לבד בסיפור הזה. צרכנים רבים מבקשים לצלם מיני עוולות צרכניות בסופר מרקט, למשל, אי סימון מחירים, או מחיר מבצע שאינו באמת במבצע, או סתם לצלם בסלולרי מוצר ולשלוח את התמונה לאישה ולבקש את הסכמתה לקנייה. אבל "אי אפשר", יגידו להם. לכן הם עושים זאת בחשאי, באמצעות סלולרי תמים למראה. למה?
משום מה, סופרמרקטים כמו מגה ושופרסל, שמפתים כל מאן דהוא להיכנס אליהם בכל פיתוי לגיטימי, סוגרים את שעריהם בפני מצלמה. כשאתם מצויידים במצלמה מוכנה לפעולה, פתאום אתם לא רצויים במקום שכל אחד יכול לדרוך בו. לפתע, השטח שכל הציבור מהלך בו בחיפוש אחר קוטג', הופך ל"שטח פרטי", ומיד יצוץ מישהו שינזוף בכם: "אסור לצלם פה".
אם תרשמו מחירים בקסטרו, יתכן שיקראו למאבטח
תופעה משונה אחרת היא איסור על כתיבת מחירים בחנויות. אם צרכן רוצה לערוך השוואת מחירים, להיכנס לחנות ולרשום את המחירים ואת שמות הדגמים, יתכן שיתנפלו עליו בטענה שהוא פושע רב זדון.
כך למשל קרה בסניף קסטרו בעזריאלי, שם לא אפשרו לי לרשום מחירי מכנסי ג'ינס לשם השוואת מחירים. התעקשתי שאיני מעתיקה דגמים, אלא רק כותבת מחירים וגזרות, הסברתי שעשיתי זאת קודם לכן בכמה רשתות (טוונטי פור סבן, הוניגמן) בלי הפרעה. אבל דבר לא עזר להפיס את דעתה של מנהלת הסניף, שהשתוללה עד כדי הזמנת מאבטח של הקניון, חמוש כמובן, שטען שאני מהווה "הפרעה לציבור".
ודאי שאת הופכת להפרעה לציבור, כשמנהלת חנות מבקשת בקול רם וניחר להעיף אותך משם, וקהל שלם של קונות עוצר את קנייתן כדי לבהות בך. וכל זאת, רק כי את משרבטת מחירים ורזים מסחריים סודיים ביותר כ"גזרה נמוכה, צבע אינדיגו". גם בדיזל, אגב, הגיבו באורח דומה, אם כי מתון בהרבה.
הטענה שרישום של דגמים ומחירים היא פרצה שמפתה גונבי סודות מקצועיים משונה למדי. לו רציתי להקים לי עסק להעתקות וזיופים, הייתי רוכשת כמה ג'ינסים מקוריים ומביאה אותם למתפרת החאפרים שלי כהשקעה התחלתית בעסק, או לכל הפחות, עושה מה שבמילא עשיתי ברשת הבגדים הבאה, ליתר ביטחון: לקחתי ערימת בגדים לתא ההלבשה ורשמתי את מחיריהם שם. פושעת.
נהנים מכספו של הציבור אך חוסמים את מצלמתו
לפי עו"ד יעל אונגר, רישום/צילום במרחבים ציבוריים הוא חטא קטן מאוד. "קניונים, מרכולים ושאר החנויות, על אף שהם בבעלות פרטית, הם למעשה מעין מרחב ציבורי, מפני שכל קיומם נעוץ בפנייה לקהל הצרכנים ובמגע בלתי פוסק איתו", היא מסבירה.
"לכן, הטענה שאסור לצלם אותם או בתוכם היא ניסיון לאחוז במקל משני קצותיו: ליהנות מכספו של הציבור אך לחסום את דרכו לשימוש סביר במרחבים אלו בטענה שהם פרטיים. כל עוד אדם לא עשה שימוש פוגעני בתמונות, ואם אכן נהג כך ייקבע על ידי בית משפט, מותר לו להמשיך בכך.
צולם במגה, רגע לפני שמנהל גירש את הצרכנית המצלמת
"מאבטח אשר מנסה למנוע מצרכנים לצלם בתוך החנויות או בסביבתן עובר לכאורה עבירה, מפני שכאמור מדובר בשטח ציבורי, וצילום בו אינו בגדר עבירה. יתרה מזאת, למאבטח מותר לעכב אדם אחר רק בשני מצבים: האחד, שהאדם שהוא מעכב עבר בפניו של המאבטח עבירה מסוג פשע, אלימות או גניבה, או שאדם אחר אמר לו כי המעוכב ביצע לנגד עיניו עבירות מסוג זה. העיכוב יהיה עד לבואו של שוטר, אך לא יעלה על 3 שעות.
"ניתן להפעיל מצלמות במרחב הציבורי ולהשתמש בתמונות שצילמו כל עוד אין בהן פגיעה בפרטיותו ובצנעת גופו של אדם. לכן, למשל, ניתן לצלם בחלקים הציבוריים של קניון, מרכול או חנות, אך לא את השטח של תאי מדידה, למשל, בחנויות בגדים.
"בנוסף, מניעת האפשרות מצרכן לרשום מחירים במרכול או בכל חנות אחרת, או אפילו לצלם תוויות מחירים, היא דבר שעלול להטעות את הצרכנים לגבי מרכיב מהותי בעסקה, כלומר מחירה. לכן, על פני הדברים, התנהלות כזו כלפי צרכן עלולה להוות עבירה על חוק הגנת הצרכן".
תגובות
מהמועצה לצרכנות נמסר בתגובה: "מסחר הוגן מבוסס בין היתר על שקיפות, וצרכנות נבונה מחייבת בדיקת מחירים והשוואתם. לפיכך , מניעת האפשרות מצרכנים להשוות מחירים היא פרקטיקה שאינה ראויה הפוגעת ביכולת הצרכן לממש את זכויותיו".
מקסטרו נמסר בתגובה: "בחברת קסטרו, כמובילה את ענף האופנה בישראל, קיימת רגישות באופן טבעי לנושא התחרות והמודיעין העסקי מצד המתחרים. הדבר מקובל ונהוג בכל החברות המובילות בעולם".
מדיזל נמסר בתגובה: "אין לנו בעיה עקרונית עם צילום החנות דגמים ומחירים .כמובן כל עוד שמדובר בגוף מסודר ולא עוברי אורח . אין לנו דבר להסתיר אנחנו גאים בעיצוב החנות בדגמים כמו גם בתמחור".
מקניון עזריאלי נמסר בתגובה: "בנוגע לרישום מחירים בקסטרו - כאשר מדובר באינפורמציה הנמצאת בפנים החנות הדבר בידי שיקול דעת החנות. בנוגע לטענות ספציפיות באשר להתנהלות המאבטחים - העניין ייבדק ויטופל בהתאם.
"לגבי צילום בקניוני הקבוצה - אין בעיה לצלם בכל קניוני הקבוצה אך צוותי טלוויזיה נדרשים בתיאום מראש".
משופרסל נמסר בתגובה: "אין תגובה"
ממגה לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
