משותק נלחם בביטוח כדי לתקשר עם העולם וניצח

הפילוסוף בן המאה התשע עשרה, רלף אמרסון, נחשב ל"אינטלקטואל האמריקני" הראשון. בהרצאותיו הוא יצא נגד תופעות של התעלמות מהזולת. כאשר תקף את תופעת העבדות ועורר כעס וצעקות בוז מן הקהל, נהג לייעץ למאזיניו: "עצמו עיניים ונסו לדמיין, כי מדובר בבני אדם בשר ודם כמוכם. מי יודע? אולי כשתפקחו את העיניים תגלו כי הם באמת כאלה".

• האוצר יקל על נפגעי תאונות בתביעות ביטוח נכות  
  

יש להניח כי נציגי חברת הביטוח הראל לא שמעו על משנתו זו של אמרסון. אחרת קשה להבין כיצד הקשיחו את ליבם

כאשר טיפלו בתביעתו של גיל צי'בוטארו.

גיל נפגע בגיל 25 באופן קשה בתאונת דרכים. הוא נחבל בגזע המוח, שותק בכל חלקי גופו ונותר ללא יכולת תנועה ודיבור.

בספרות הרפואית מתואר מצבו כתסמונת נדירה בשם "LOCKED IN SYNDROME". הלוקים בתסמונת זו כשירים לחלוטין מבחינה קוגניטיבית ומנטאלית, אך חסרי יכולת מוטורית לבטא את תודעתם כלפי חוץ ולקיים תקשורת עם הסביבה.

גיל ער למתרחש סביבו. הוא ניחן ביכולות ראייה ושמיעה מלאים, ורק חסרה לו היכולת לבטא את המתרחש בנפשו כלפי חוץ. נפשו פעילה אך כלואה בגופו המשותק. אצל גיל נותרה יכולת אחת בלבד: למצמץ בעפעף עין ימין ולהניע קלות את הצוואר.

גיל השכיל לנצל יכולת זו כדי לתקשר עם הסביבה. לשם כך דרוש אדם שיחזיק מולו לוח אותיות ויעביר את אצבעו על פני הלוח. כאשר האצבע מגיעה לאחת מן האותיות המרכיבות את המילה שגיל מבקש לבטא, הוא ממצמץ בעינו וכך מצליח לבנות מילים ומשפטים.

"סיעוד נכה קשה לא דורש מומחיות"

אדם כמו גיל זקוק למטפל ישראלי, שיחזיק את הלוח מידי פעם במשך היום, כדי לסייע לו לתקשר עם העולם החיצון. מטפל כזה כרוך בעלות כספית, אך חברת הביטוח הראל, שאחראית לנזקי התאונה, סירבה לספק את המימון. "אתה לא שונה ממשותקים אחרים דוגמתך", התריסו בהראל כלפי גיל. "משותקים כמוך זכאים רק לעובד זר זול שיסעד אותם. לא מגיע לך הלוקסוס היקר של עובד ישראלי".

הראל לא הייתה מעלה טענה שכזו אלמלא אלמלא ההלכה שקבע השופט תיאודור אור לפני 10 שנים בפרשת אקסלרוד. נכים קשים, בשיעור 100 אחוז, שזקוקים לעזרה בכל הפעולות היומיומיות הם בדרך כלל, לפי השופט, בעלי צרכים טיפוליים.

הסיעוד של נכה קשה, הוסיף השופט, אינו דורש ידע, הכשרה או מומחיות מיוחדים. כן נקבע, כי נכה כזה צריך להקטין את נזקי חברת הביטוח ועליו להסתפק בהעסקה של עובד זר משום שעלותו נמוכה יותר.

השופט אור מצא אפילו "יתרונות" בהעסקת עובד זר, מעבר לעובדת היותו "זול": בשונה מעובד ישראלי, העובד הזר אינו עומד בפני פיתוי לשהות במחיצת משפחתו, שהרי היא מצויה הרחק בניכר, ובדידותו גורמת ליצירת קשרים הדוקים עם המשותק. בהתחשב בכל אלה, פסק השופט אור, חברת הביטוח חייבת לממן לנכה המשותק בכל גפיו, רק את עלותו של עובד זר.

המזל: יש גם שופטים אנושיים

מלחמתו של גיל לקבל עזרה שתאפשר לו לתקשר עם הסביבה לא הייתה קלה, אולם למזלו הוא נפל על שני שופטים אנושיים. השופט ניסים ישעיה פסק לטובתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך הראל לא ויתרה וערערה לבית המשפט העליון.

השופט דוד חשין, ששימש אז שופט בפועל בבית המשפט העליון, פסק כי מצבו של גיל הוא נדיר. על פי השופט, עולמו הפנימי צלול ועשיר, אך ללא סיועם של אחרים - הוא נעדר יכולת לקיים קשר עם העולם החיצון. עוד קבע השופט, כי מרכיב העזרה בעולמו של גיל הוא קריטי ויישומו המוצלח יכול להביא את גיל להישגים משמעותיים.

כדוגמה הביא השופט את המקרה של ז'אן דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי שלקה בשבץ מוחי ובעקבותיו אובחן כסובל מאותה תסמונת. חרף זאת, הצליח בובי, בעזרת מצמוצי עינו, להכתיב למטפלת שהועסקה אצלו את חוויותיו. אלה פורסמו בספר ובסרט "הפרפר ופעמון הצלילה".

השופט חשין קובע שבנסיבות אלה, זכאי גיל הן לטיפול השגחתי צמוד של עובד זר והן לטיפול נוסף, שיוענק לו על ידי מטפל ישראלי השולט בשפה העברית, לצורך תקשורת עשירה יותר עם הסביבה. בסופו של יום חייב השופט את הראל להוסיף לגיל סכום של 7,500 שקל לחודש, שיאפשר לו להשיג מטפל ישראלי על מנת שיתקשר עמו.

למרבה הצער, השופט חשין לא נותר לכהן בבית המשפט העליון. בימים אלה הוא מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. לפחות תושבי הצפון זכו לשופט בעל מזג שיפוטי נדיר, אדם המקיים את אמרתו של אמרסון ורואה בבירור כי מופיעים מולו בני אדם בשר ודם.