סידורים אחרונים בדנוור

"יוהו! צעק ניל. "קדימה לדרך!", והוא רכן על ההגה וקרע את הכביש... היינו מאושרים, קלטנו שאנחנו משאירים את הבלבול והשטויות מאחור ומבצעים את תפקידנו האחד והנשגב בזמן, לנוע. ואיך שנענו! (מתוך "בדרכים", עמ' 248)

יוהו! קדימה לדרך! (צילומים: אסנת איטה סקובלינסקי)

ביציאה מלאס וגאס נפרש לפנינו מדבר נוואדה הרחב. נסענו עד שהמישורים העצומים התחלפו בהרי אריזונה המפותלים. יופיו ועצמתו של הטבע האמריקני היכה בי, כאילו לא ראיתי מעולם, כאילו לא ריגש אותי כבר מבעד לאינספור מילים כתובות. ב"בדרכים" של קרואק הדרכים בדרך כלל מובילות מעיר לעיר והטבע מלווה אותן כשחקן משנה.

גם אני תכננתי את טיולי כך, אך כשההרי אריזונה הפתלתלים התחלפו באדמדמות של הררי יוטה, ושלג כבד כיסה הכל - הטבע הפך לשחקן היחיד.

הטבע הפך לשחקן יחיד

הטמפרטורה צנחה למינוס 18 מעלות, הרכב שלנו, מרקורי מדגם קוגר (פומה), שבשל סמלו החתולי קיבל את הכינוי "חתולרעם", נהם, גרגר והתאמץ לא לקפוא, למרות שבתוכו היה חמים ונעים. עצרנו לראות את הקשתות העדינות ופלאי הסלעים שנחצבו מאיתני הטבע בפארק "הקשת העדינה", ועצרנו לישון לא רחוק משם בעיר קטנה וחמודה בשם "מואב".

באכסניה שהו מיני טיפוסים, ביניהם אחד מהסוג שסאם אוהב לכנות "חצי אפויים". החצי האפוי הגיע הפעם ברגל מחווה בהרים אותה הוא מתחזק לבדו, בלי קשר לציווילזיציה. הוא תקע את אפו בתוך המחשב שלי בזמן שכתבתי וסירב להוציא אותו משם. הוא הזמין אותנו לישון בחווה שלו והכין לי צפרדע ורודה מנייר אורגאמי. כשהתעוררנו בבוקר הוא כבר לא היה שם.

מוקפים טיפוסים "חצי אפויים"

החלונות ובקבוקי המים בתוך חתולרעם קפאו במהלך הלילה. שפכנו עליהם מים חמים ויצאנו לחצות את הרי הרוקי. הלבן שלט בכל, נהרות עצומים קפואים עמדו תחת גשרים, עד שאט אט, כשעלינו להרים, אפשר היה לראות קצת ירוק ונקודות רחוקות של אנשים מחליקים במורדות.

בירה במקום בטהובן

עצרנו בסנטרל סיטי. קרואק נסע אליה מדנוור עם כמה מחבריו. הם ארגנו שם מסיבה ענקית בבית נטוש, השתכרו לחלוטין ועוררו שמות בעיר. לא היה זכר לרוח הזו כשהגענו לעיר, מלבד החוק החדש שמאפשר הימורים. בית האופרה, בה קרואק נהנה כל כך מ'פידליו' של בטהובן, נסגר למשך החורף. שתינו שם בירה מקומית טובה וירדנו לדנוור.

נגמרה הרוח, נשאר החוק שמאפשר הימורים

הגענו לעיר דרך רחוב קולפאקס, הרחוב הישר הארוך בעולם. מגדלי העיר בירכו אותנו מרחוק. עצרנו באכסניה ויצאנו לשתות בקנטינה, אחד ממקומות הבילוי של קרואק. זה היה בר רעוע וישן עם תמונות של נגני ג'אז על הקירות, כפי ש"בדרכים" הוא ספר ג'אז בעצמו, כתוב ביריעה אחת, פרוע ולא ערוך.

קרואק מזכיר בו את סגנון הבופ ונגנים שהוא אוהב כמו דקסטר גורדון ועוד. על הבר ישבו עוד שני אנשים מלבדנו, על הבמה עלתה חמישיית נגנים לבנים ממעמד בינוני. המוצא של הנגנים, שהורכב בעבר בעיקר משחורים, השתנה בשישים השנים האחרונות, אבל הפראות של הג'אז לא.

ברוכים הבאים לדנוור

המתופף הרביץ מקצבים מורכבים ומטורפים שחברי הלהקה בקושי עקבו אחריהם, החצוצרה הצטרדה, הפסנתר ריכך, הסקסופון החליק והבס נקש. זה היה נפלא. משם המשכנו ל"Apalooza בר" - הופעות במדרחוב 16 המלוקק. גם שם היתה להקה: שני זקנים ארוכי זקן שרו בלוז ורוק וניגנו במפוחית.

רקדתי עם כמה חברה ליד הבר. "יש לך צעדים הורסים", אמר הג'ינג'י עם פאות הלחיים. נרדמתי באותו הערב עם הבגדים עליי בלי אפילו להתכסות בשמיכה.

יוטה בשלג. מראה שקשה להסביר

היו לנו סידורים אחרונים ודחופים דווקא בדאלאס, והיינו צריכים כבר למחרת לצאת דרומה לטקסס. היתה לנו רק עוד תחנה אחת בדנוור. יצאנו למדרחוב הקניות של רחוב 16, שתינו את הקפה האמריקאי התפל ונכנסו לחנות הספרים "Tattered Covers"מלאת הטעם. ואיזה טעם היה לה.

רק מתנה אחת אפשר היה לקנות לסאם

היו בה רצפת עץ חמימה, כורסאות וספות עליהן אנשים קוראים ספרים, כוכים בהם אנשים כותבים ספרים, ומבחר אדיר שהתפרש על שתי קומות. המקום כולו אמר אהבת הספר. קנינו לסאם עותק של "בדרכים" המגילה המקורית. זהו

עותק שיצא בארה"ב לפני שנתיים לרגל יובל לפרסום הראשון והמצונזר. הגרסה הלא ערוכה הרבה יותר מוצלחת, יש בה הרבה יותר סמים, מין ורוח משוחררת. סאם התפלא על חלק מהשינויים.

בפתיחת הספר הערוך קרואק נפרד מאשתו ועובר לגור אצל דודתו. במגילה המקורית אביו של קרואק מת והוא עובר לגור עם אמו. "מדוע החליפו ככה את הוריו?" הוא תהה. "מדוע צינזרו אותו כך?" קרואק הקדים את זמנו, וכנראה שאת רוחו המלאה והאמיתית אפשר לפרסם במלואה רק כארבעים שנים לאחר מותו.

בקומה השנייה של החנות פגשתי את אנדרו, בנקאי צעיר שישב וכתב בעצמו מגילה על הפרידה מהחברה שלו. "חבל שלא היית כאן אתמול, היה ערב פרוע בקפה מרקורי, היתה הקראת שירה וכל משוררי דנוור היו שם". הבעתי חרטה אך בלבי ידעתי שאף אחד מהמשוררים הללו לא ידע לרקוד כמו הג'ינג'י עם פאות הלחיים.

הפרקים הקודמים

• לוס אנג'לס - הבודדה והברוטאלית בערי אמריקה
• תחילת המסע - הנחיתה בסן פרנסיסקו
• על ההוצאה המחודשת של "בדרכים"