מותר לפרטנר לגבות יותר על "מספרים יפים"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד פרטנר, וקבע כי הוראות הדין והוראות רשיונה של החברה מתירות לה להקצות ללקוחות רשת אורנג' מספרי סלולרי "יפים" וזכירים יותר. הכוונה למספרים בעלי מאפיינים ייחודיים ההופכים אותם למספרים בעלי ביקוש רב. בין היתר מדובר במספרים שספרה אחת חוזרת בהם בתדירות גבוהה, במספרים בעלי בעלי חזרתיות גבוהה של צמדי ספרות או כאלה שיש בהם שורה של מספרים עוקבים. 

מבקש התביעה הייצוגית חויב בהוצאות המשפט של פרטנר בגובה 40 אלף שקל. התביעה, על סכום של 90 מיליון שקל, הוגשה נגד פרטנר ביוני 2008.

פרטנר, שיוצגה על ידי עורכי-הדין ירון רייטר ודנה אמיר ממשרד עמר, רייטר, ז'אן, שגיא, כהן, ושות' בשיתוף עם עו"ד דרור ורסנו ממשרד רון גזית רוטנברג ושות', טענה, בין היתר, כי הוראות רישיונה מתירות לה להקצות ללקוחותיה מספרים מיוחדים בתשלום במסגרת שירות "בחירת מספר" ואף מתירות לה לקבוע תעריפים משתנים לסוגי המספרים השונים המוצעים ללקוחותיה.

בית-המשפט קיבל את טענותיה של פרטנר והורה על דחיית התביעה הייצוגית, תוך שהוא מציין כי הבקשה לתביעה משוללת עילה, וממילא לא ניתן לקבוע כי לקבוצה המיוצגת על ידו יש סיכוי לזכות בתביעה. בית-המשפט קבע עוד כי עובדת היותם של המספרים "משאב לאומי מוגבל" אינה שוללת את האפשרות לגבות תשלום בגין הקצאתם על ידי פרטנר.

המבקש: אסורה האפלייה במשאב לאומי

הרקע לתביעה הוא התקשרות בין המבקש לבין פרטנר לקבלת "מספר מיוחד". פרטנר הנהיגה שלושה סוגים של מספרים מיוחדים: "מספר זהב", "מספר כסף" ו"מספר ארד". בעבור כל אחד מסוגי המספרים המיוחדים היא גובה תשלום נפרד, כמפורט ב"טופס תנאי ההתקשרות לרשת אורנג'".  

בין השנים 1999-2003 המבקש טען כי שילם לחברת פרטנר סכום של 800 שקל בעבור כל אחד מארבעה "מספרים מיוחדים", וסכום של 700 שקל (לא כולל מע"מ) בעבור עוד שלושה מספרים מיוחדים פחות.

לטענת המבקש, פרטנר גבתה ממנו את התשלום בעבור "מספר מיוחד" בלא שקיימת לכך הסמכה ברישיונה, ואף בניגוד לחוק התקשורת ול"תכנית המספוּר" האוסרים סחר במספרי טלפון.

עוד טען כי בחירתו או הקצאתו של מספר מיוחד אינם נכללים ברשימת השירותים שלמשיבה הותר לספקם על-פי הרישיון. גביית תשלום עבור מספר מיוחד אף נאסרה בתוכנית המספור, הקובעת כי מספרי הטלפון הם "משאב לאומי" אשר על בעל הרישיון לאפשר למנוייו גישה אליהם.

וכיוון שמדובר ב"משאב לאומי", לכל מנוי צריכה להיות הזדמנות שווה לקבל מספר מיוחד ולא ניתן לגבות מחירים שונים בעבור אותו מוצר.

לפיכך חייבת פרטנר להחזיר לו ולכל מנוייה את התשלומים ששילמו בעבור "מספר מיוחד", וכן לפצותם בפיצוי נוסף. מכאן בקשת האישור שבה עותר המבקש לאשר את תביעתו כתביעה ייצוגית.

אם טובת הכלל לנגד עינו, מדוע המבקש לא מעוניין לוותר על המספרים?

פרנטר השיבה כי תוכנית המספור או הרישיון אינם אוסרים עליה להקצות מספרים מיוחדים כנגד תשלום. אדרבא, הדבר הותר ברישיון. אף אם השירות אינו כלול ברישיון, הרי אין איסור על המשיבה לגבות תשלום בעבורו שכן אין מדובר ב"שירות בזק", שרק עליו חלות המגבלות ברישיון. בכל מקרה הפרת הרישיון לא מקנה עילת תביעה למבקש.

לכן, קבע השופט כי פרטנר רשאית לקבוע תעריפים שונים עבור שירותים שונים וכן כי "גביית תשלום עבור הקצאתו של מספר מיוחד אינה מהווה  אפליה שרירותית, כי אם גביית מחיר עבור נכס או שירות (זכות שימוש במספר) בהתחשב בשוויו.

"אכן, באותה מידה לא נאסר על פרטנר לגבות תעריפים שונים בעבור שירותים נוספים כגון מידע ובידור, שהיא נדרשת לספק למנוייה על פי הרישיון, בהתאם לסיווג פנימי שעליו החליטה, מן הסתם על יסוד שיקולים של ביקוש, איכות, היקף המידע המועבר וכדומה. בהקשר זה יצוין, כי גם הרגולטור (משרד התקשורת) לא ראה לנכון להתערב בתעריפיה של פרטנר הנוגעים למספרים המיוחדים.

"שלישית, רישיונה מחייב את פרטנר להעניק לכל מנוייה אפשרות לקבל שירות בתנאים שווים. מטרת הסעיף היא למנוע אפליה בין אנשים ולא בין שירותים. במקרה שלפנינו, פרטנר מחויבת להעניק לכל מנוייה אפשרות לקבל מספר מיוחד באותו תעריף הנהוג אצלה. לא הוכח כי פרטנר אינה מעניקה הזדמנות שווה לכל מנוי לשלם סכום כסף כדי לקבל מספר מיוחד". 

עוד אמר השופט כי גם מההיגיון עולה שפרטנר רשאית לקבוע  תעריפים דיפרנציאליים. "מספר מיוחד עשוי להיות חסר ערך עבור מנוי פלוני, אך בעל ערך רב עבור מנוי אלמוני", אמר השופט בקביעתו, "כגון: בעל עסק שלקוחותיו נוהגים להתקשר אליו בטלפון, שהמספר המיוחד משמש עבורו אמצעי שיווקי. אין סיבה שלא לאפשר למשיבה לקבוע עבור המספר המיוחד תעריף מיוחד, אשר יהווה סנן של מנויים כדוגמת פלוני שאינם זקוקים למספר זה, וכך יאפשר לאלמוני לרכשו ולהפיק ממנו ערך, בבחינת 'זה נהנה וזה לא חסר'".