הפליה בביטוח: בדרך לרפובליקת בננות?
בעקבות הפיגוע בבר-נוער, הודיעו השבוע בחברות הביטוח כי לא יחדשו את את הביטוח לארגון הנוער הגאה, כי הן "לא מקבלות לקוחות בסיכון גבוה". האם זה חוקי? לכאורה, מדובר בחברות פרטיות. מה אומר החוק בעניין?
באחד משיאיו של גל האנטישמיות בצרפת, חטפה כנופיה של מהגרים מוסלמים את אילן חלימי. "הברברים", כך הם כינו את עצמם, עינו את אילן עד מוות. אילן, שכל חטאו הסתכם בהשתייכותו לעם היהודי, היה בן 23 במותו.
תארו לעצמכם איזה קול מחאה היה קם בעם היהודי בכלל ובישראל בפרט, אילו לאחר הרצח המזעזע, היו תאגידי הביטוח הצרפתיים מסרבים להמשיך ולבטח ארגונים יהודיים בטענה שהיהודים מהווים "לקוחות בסיכון גבוה".
אולם תאגידי הביטוח הצרפתיים לא העלו בדעתם להפסיק לבטח יהודים. הם כנראה מודעים היטב לתפקידם הציבורי: לספק את מטריית הערבות הביטוחית ההדדית גם לקבוצות נרדפות בחברה הצרפתית.
ביום שבת, הראשון של חודש אוגוסט 2009, התפרץ רעול פנים למועדון הבר נוער בתל אביב ורצח את ניר כץ בן ה- 26 ואת ליז טרבישי בת ה-16. התקפת הירי הקטלנית, כך מצביעים כל הסימנים, הייתה מונעת משנאה כלפי חברי הקהילה הגאה. המחבל היהודי יעקב טייטל כל כך קינא ב"הצלחת" הרוצח, עד שניסה לנכס אותה לעצמו.
בעקבות הפיגוע הקטלני, הודיעו השבוע נציגי תאגיד הביטוח הפניקס, כי הם לא יחדשו את הביטוח לארגון נוער גאה בשם "איגי". נציגי תאגידי ביטוח נוספים מיהרו גם הם להודיע כי יסרבו לבטח את ארגון הנוער הגאה. "אנו לא מקבלים לקוחות בסיכון גבוה", כך השיבו נציגי תאגידי הביטוח, לכתבת כלכליסט, רחלי בינדמן. הלחיים שלהם אפילו לא העלו סומק.
שוק חופשי
בעצם מה לא בסדר כאן? יקשה השואל התמים. הרי מדובר בגופים עסקיים פרטיים. לגיטימי שכל מעיניהם יהיו בעשייה לביתם של בעלי המניות. קהילות נרדפות הן אכן בעלות "סיכון גבוה". מה לנו כי נדרוש מגבירי הארץ לבטחם. השוק חופשי. ילך ארגון הנוער הגאה ויבטח במקום אחר.
אז זהו שלא. תאגידי הביטוח הם אמנם בבעלות עסקית פרטית, אולם הזכות להעניק שירותי ביטוח אינה שייכת להם. היא שייכת לחברה הישראלית על כל גווניה. היא נגזרת ממשאב ציבורי הקרוי פיזור הנזק.
זכות זו, להעניק שירותי ביטוח, הופקדה בידי תאגידי הביטוח ברישיון. על בעלי תאגידי הביטוח לדעת כי אם לא ישכילו להעניק את מטריית הערבות ההדדית לכל חלקי החברה הישראלית, גם לקהילות הנרדפות, גם לקהילות שבסיכון, הרישיון יילקח מהם. ספק אם הם יוותרו עליו כל כך מהר. הרישיון מטיל להם ביצי זהב: עשרות מיליארדי שקלים בשנה.
והנה, מדינת ישראל, שהקהילות הנרדפות מהוות חלק ממנה ובניהן מקיזים דם להגנתה, מגינה על תאגידי הביטוח. המדינה הפכה את שוק הביטוח לשוק מרוכז שאין דומה לו בעולם: 5 תאגידי ביטוח שולטים ביותר מ-95% משוק הביטוח. המפקח על הביטוח שומר על רווחיהם כעל אתרוג. הם מוגנים מפני תחרות הן מהארץ והן מתאגידי ביטוח בחו"ל.
בתחומים מסוימים, כמו ביטוחי רכב, המדינה כופה עלינו את שירותיהם של תאגידי הביטוח "הפרטיים". בתחומים אחרים, כמו ביטוחי פנסיה בעבודה, המדינה מוותרת על כספי מיסים כדי שנרכוש אצל "אנשי העסקים הפרטיים" ביטוחים.
השוק סגור בפני "איגי"
הפניית ארגון הנוער איגי לרכוש ביטוח אצל תאגיד אחר, היא בבחינת גלגול עיניים. בעצם השוק סגור בפניו ובפני ארגונים דומים. אם תאגיד אחד דוחה אדם מביטוח, הסיכוי שתאגיד אחר יסכים לבטחו שואף לאפס.
לא בכדי נקבע במפורש בחוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים כי שירותי ביטוח נחשבים גם הם ל"שירותים ציבוריים". על פי החוק, אסור לתאגידי הביטוח להפלות בין צרכנים "מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות". הפליה במתן שירותי ביטוח מהווה עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית. הבעלים והמנהלים של תאגידי הביטוח היודעים על ההפליה, צפויים גם הם להעמדה לדין.
מנהלי תאגידי הביטוח חייבים לדעת כי הם לא נהנים, כך סתם, מכל כך הרבה הטבות, הגנות ורווחים אדירים. אלה מחייבים אותם להעניק לכולנו, שחורים ולבנים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, נשים וגברים, הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, משפחות חד הוריות ורב הוריות וכך הלאה, לכל חלקי האוכלוסייה, את מטרית הערבות ההדדית. אסור להם למנוע מאתנו כיסוי ביטוחי רק משום שאנו משתייכים לקבוצה עם "סיכון גבוה".
זה לא ייעצר בבר-נוער
ואל תחשבו לרגע שהתשוקה לדחוק אל מחוץ למטרייה הביטוחית את מי שלא כדאי לבטחו, תיעצר בקהילה הגאה. אחד מתאגידי הביטוח, כבר סרב לשלם תגמולי ביטוח לטייס בחיל האוויר שנפל במלחמת לבנון. הנימוק: "הוא נפל במסגרת סיכון גבוה מוחרג". העובדה שהטייסים, בעצם הסתכנותם, מאפשרים גם לתאגידי הביטוח להמשיך להתקיים ולעשות כסף נשתכחה מטייקוני הביטוח. לא רחוק היום שבו חיילים קרביים יוכרזו כלקוחות לא רצויים.
ולמה שלא נתיר לתאגידי הביטוח להוציא ממטריית הביטוח לבתי הספר את התלמידים האתיופיים? לא בגלל צבע עורם, חס וחלילה, אלא מתוך ראייה עסקית: שכבות גזעניות אחרות מתנכלות להם ומעמידות אותם בסיכון גבוה יותר. למה אנשי העסקים שלנו צריכים לקחת בחשבון כי בהגיעם לגיל 18 אותם תלמידים מסכנים את חייהם למען החברה הישראלית כולה, כולל אנשי הביטוח בעלי צבע עור שונה משלהם. ובאותה נשימה - למה שלא נבטל את חוק המידע הגנטי ונאפשר לתאגידי הביטוח להציץ אל ההיסטוריה הגנטית של כל עדה בישראל ולסרב לבטח חברי עדה המועדת יותר למחלות?
המפקח על הביטוח וגם בתי המשפט צריכים להלחם בצורה נחרצת בתשוקת תאגידי הביטוח לשלשל לכיסם כמה שיותר פרמיות, תוך התעלמות מתפקידם הציבורי, לספק מטרייה ביטוחית לכל רקמות החברה הישראלית. אחרת, נמצא עצמנו מהר מאוד ברפובליקת בננות.
היטיב לבטא זאת השופט יצחק זמיר בבג"צ השמאים: "התפרקות המדינה מן התפקיד של ספק שירותים ומצרכים צריכה להיות מלווה בפיקוח על אספקת שירותים ומצרכים על ידי המשק הפרטי. השוק החופשי נותן הזדמנות למשק הפרטי לצבור כוח כלכלי רב. גם כוח כלכלי עלול להשחית. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה. זו דגלה בחופש חוזים רחב כמעט ללא מעורבות של המדינה. תחת הסיסמה של חופש התפתחו עושק ועוול, ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב. דווקא בתנאים של שוק חופשי נדרשת המדינה להגן על חלשים".
לפנייה לכתב/ת 
