יקבי ישראל מנסים להיכנס לשוק הצרפתי
היינות הישראליים מעוררים סקרנות בצרפת, אך מתקשים לבסס את מעמדם בשל מחירם הגבוה והחשש הלא מבוסס של הצרפתים מכשרותם. תוכנית בנייה לטווח ארוך
בניגוד למצופה, בקרב יותר ויותר צרפתים המונח "יינות ישראליים" מעורר סקרנות מהולה בהערכה יותר מאשר לגלוג והתנשאות. בנחישות טיפוסית מצליחה תעשיית היין הישראלית, לאט ובהדרגה, להשיג דריסת רגל במולדת היין, שבה מותגים מיובאים - אפילו ממעצמות יין כמו אוסטרליה וקליפורניה - הם חזיון נדיר למדי. מסתבר שהבדיחה החבוטה על הסוחר הישראלי שמצליח למכור קרח לאסקימוסים לא רחוקה כל כך מהמציאות.
פוסייה התרשם בעיקר מהשיפור החד והמתמשך באיכות היינות הישראליים. "טעמתי בעבר יינות ישראליים, במיוחד כשהתכוננתי לתחרות בשנת 2000, ואני חייב להגיד בכנות שאז הם לא הותירו בי רושם רב. ובכן, שיניתי את דעתי. נערך פה אירוע דומה לפני חצי שנה, ואפילו בתקופה הקצרה הזאת מרגישים שיפור אדיר. גיליתי כאן איכויות חדשות שלא הייתי מודע אליהן."
בחודש שעבר נערך בפאריס יריד יינות ישראליים מטעם מכון הייצוא, בהשתתפות נציגות בכירה של כ-20 יקבים, מהגדולים והממוסדים ועד הקטנים והמשפחתיים מכל רחבי הארץ. לאירוע הוזמנו השמות המובילים במגזר המסעדנות והמזון בצרפת, במטרה שיטעמו ויתרשמו. למרות הביטחון הרב באיכות המוצר, לאיש לא היו אשליות שבין לילה תהפוך ישראל למעצמת יין עולמית.
"אין כאן רווח כלכלי מיידי", אומר אסף מרגלית מיקב "מרגלית", אותו הוא מנהל בשיתוף עם אביו יאיר. "זו השקעה לטווח ארוך. אנו מקווים לקבל חוות דעת טובות וכך לאט לאט ליצור לנו שם, שהיום קיים בקושי."
האם יש טעם בכלל להשקיע מאמץ בחדירה לשוק שנראה רווי? אוליבייה פוסייה, אחד ממומחי היין הגדולים בצרפת, אשר זכה בשנת 2000 בתחרות "הסומלייה הטוב ביותר בעולם," נשמע נחרץ. "בהחלט יש מקום ליינות ישראליים", הוא אומר עם צאתו מהיריד. "כשהיין טוב ואיכותי, לא משנה מאיפה הוא בא".
תחת גפנו
ססלוב ואדומים נוספים: סקירת יינות
שגיא קופר
שגיא קופר טעם את היינות האדומים החדשים של יקב ססלוב, ויינות אדומים אחרים, והגיע למסקנה שבדרגת מחירי הביניים קשה למצוא יין שיצליח לרגש. ויש גם עדכונים על מחירי האלכוהול הצפויים, כשרפורמת המס תכנס לתוקף
על אף התגובות הנלהבות, עדיין ניצב בפני היינות הישראליים מכשול אדיר: מחירם הגבוה. בצרפת, שבה אפשר למצוא יינות איכותיים בעלות של אירו ספורים לבקבוק, קשה לסמוך על הצלחתם של יינות יקרים במאות אחוזים, איכותיים ככל שיהיו.
גלעד פלם, מבעלי היקב המשפחתי שנושא את שמו, אומר שהם מודעים לבעיה. "אנחנו מכוונים ליעד מאוד מצומצם: מסעדות יוקרה. מזה שנתיים אנו משווקים לחו"ל, והפעילות שלנו מתרכזת כמעט אך ורק במסעדות מישלן."
אבל אפילו הצרכנים האנינים, שמוכנים לשלם סכומים גבוהים תמורת יינות איכותיים, נרתעים לעתים מהיינות הישראליים וחותמת הכשרות המתלווה אליהם. "אנשים נוטים לחשוב שיינות כשרים משמשים לפולחן דתי", אומרת מארי-קלוד פונדאנו, עיתונאית ומבקרת יין שכותבת במגזינים המובילים בתחום. "אני מכירה לא מעט מסעדנים שנאלצים להסביר ללקוחותיהם שיינות כשרים אינם המקבילה היהודית ליין הקודש שהם מכירים מהמיסה הקתולית".
אולם בצד האתגרים, מלווה את הנציגים הישראליים אופטימיות גדולה. עופר זקס, נציג משרד החקלאות באיחוד האירופי, נושא את עיניו לרפורמה שמוביל האיחוד בענף היין, שלדעתו תיטיב עם היצרנים הישראליים.
"במסגרת הרפורמה נעקרים גפנים, בקנה מידה משמעותי, באזורים בהם המוצרים איכותיים פחות, כמו ברומניה למשל. כך פותחים לישראל את הדלת. בשלב הזה אנחנו רוצים לבסס מוניטין, שיבוא לכדי ביטוי מסחרי בשלב מאוחר יותר," הוא מסכם.
פורסם לראשונה 07/02/2010 23:37
לפנייה לכתב/ת 
היין הישראלי. יצליח בצרפת?
צילום: index open
מומלצים
