מי שומר על ילדי הגן?

ב-19 בינואר השנה החסיר ליבי פעימה. בשעה 12:15 צלצל הטלפון הנייד שלי. בעודי עובדת העפתי מבט חטוף וראיתי כי השיחה היא מגן הילדים שבו נמצא בני הבכור, בן ה-4 וחצי.

• מכון הכושר עושה שרירים? ביהמ"ש חזק יותר
• לתדלק - ולהמשיך משם לבית המשפט
• עישנו לידכם - האם משתלם לתבוע?
  

כל הורה עם ילדים בגן ובית הספר יודע לספר, שאחד הדברים שהוא חרד מהם ביותר הוא לקבל באמצע היום שיחה מגן הילדים או מבית הספר. השיחות האלה לא מבשרות טובות בדרך כלל - "הילד חולה/הילד לא מרגיש טוב/הילד נפגע - בואו מהר לקחת אותו".

נדרכתי, ולשמע קולה של הגננת, שלא אמרה בתחילת השיחה בתחילת השיחה שהכל בסדר כפי שהיא נוהגת לעשות כשהיא מתקשרת בענייני דיומא - נלחצתי. "בנך קיבל מכה בראש ויורד לו דם, כדאי שתבואי לקחת אותו. ילד דחף אותו בחצר על גדר אבנים והוא נפגע", כך אמרה לי.

הסיוט של כל הורה הפך עבורי למציאות - הילד נפצע, יורד לו דם, המכה היא בראש. רצה הגורל ועבדתי באותו היום מביתי (בשל סיבה עגומה - בני הצעיר קדח מחום באותו היום), הנמצא במרחק 5 דקות נסיעה מגן הילדים. זינקתי מייד והתייצבתי במקום. 

למרבה המזל, בני היה במצב טוב יחסית. הוא בכה אמנם וירד לו דם, אך תפקד כרגיל ונרגע לאחר כמה דקות. הלכנו למוקד הרפואי והרופא בדק אותו, חיטא את הפצע ולשמחתי הרבה אמר שדי בכך ואין צורך בתפירה או בפעולה לא נעימה אחרת. חזרנו הביתה ומלבד כאבים שליוו את בני למשך יום או יומיים נוספים - לא נותר שריד לאירוע.

כמובן שכל הנושא עורר אצלי מחשבות - האם ההשגחה בגן ראויה? האם הגננת והסייעת משגיחות על הילדים בצורה הדוקה ומיטבית? האם הגננת והסייעת רואות בדיוק מה עושים הילדים כאשר הם משתוללים בחצר ומפקחות על פעולותיהם?

עיון בפסיקה מראה, כי פציעה של ילדים במסגרת שהותם במשפחתונים ובגני ילדים אינה כה נדירה, והתביעות שמוגשות מציגות שאלות כבדות משקל בפני בתי המשפט בנושאים של אחריות, פיקוח, וקיומה או העדרה של רשלנות. בכתבה זו יוצגו פסקי דין שניתנו לאחרונה ושעוסקים בנושא פגיעות של ילדים בגני ילדים.

שער הברזל נטרק על האצבעות

כדי להגיע אל גן הילדים יש לצלצל בפעמון ולהיכנס דרך השער מידי יום ביומו. גם כדי לצאת מהגן יש צורך בפרוצדורה דומה. אך האם ייתכן שהשער הוא קרקע פורייה לתאונות? מסתבר שכן.

בית המשפט השלום בחיפה דן בתביעה של קטין לתשלום פיצויים בשל נזק שנגרם לידו במהלך שהייתו בגן ילדים בעכו. בתביעה פורט כי ב-7 בנובמבר 2004, כאשר התובע היה בן 5, בזמן ששהה עם הסייעת וילדים אחרים בחצר הגן, נטרק שער הברזל שבחצר על ידו הימנית. כתוצאה מכך נפגעו שתיים מאצבעותיו. הסייעת והגננת לא ראו את האירוע.

מהעדויות עולה, כי באותו זמן שהו בגן 25 ילדים בני 5. בסמוך לקרות האירוע נכנסה הגננת עם חלק מילדי הגן אל תוך המבנה של הגן, ואילו שאר הילדים וביניהם התובע, נשארו בחצר עם הסייעת ועסקו באיסוף הצעצועים.

במהלך איסוף צעצועים רץ התובע לעבר הצד המרוחק של החצר, זאת מבלי שהסייעת, שהייתה עסוקה באיסוף הצעצועים, מבחינה בו. לפתע שמעה הסייעת את קול בכיו של התובע וניגשה אליו. לאחר מכן היא קראה לגננת, שהייתה באותו זמן בתוך המבנה, כדי שתוכל להמשיך את הטיפול בו. באשר לסיבת הפגיעה אמרה הסייעת, כי "כנראה שהילד רץ לשער ובתוך כך נחבל".

המדינה - המעסיקה של הגננת, ועיריית עכו - הבעלים של הגן, טענו שנקטו בכל האמצעים הסבירים לשמירה על ביטחונם של הילדים ובכללם התובע, וכי מדובר באירוע פתאומי וחריג, שלא ניתן היה לצפותו מראש ושלא ניתן היה למנעו. לפיכך הן טענו שאין להטיל עליהן כל אחריות נזיקית בגין האירוע. בנוסף טענו הנתבעות, כי מדובר בשער תקני ובטיחותי שנועד לשימוש של המבוגרים בלבד ושסגור באמצעות סוגר הממוקם גבוה מעל להישג יד של הילדים.

בית המשפט דחה את טענות המדינה והעירייה וקבע, כי הן הפרו את חובת הפיקוח וההשגחה המוטלת עליהן כלפי התובע. בפסק הדין נקבע כי האירוע התרחש כתוצאה מאי נקיטת אמצעי זהירות מספיקים מצד העירייה והמדינה, שהיו שומרים על בטחונו ושלמות גופו של התובע. כן נקבע, כי השגחה הדוקה יותר יכולה הייתה למנוע את התוצאה המצערת.

באשר לנזק שנגרם לתובע - בבדיקה בקופת חולים אובחנה אצלו נפיחות בשתי אצבעות בידו הימנית וכן חשד לשבר באחת מהן. ידו קובעה בסד גבס והוא היה תחת מעקב רפואי ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה. לפיכך נקבע, כי יש מקום לפסוק לו פיצוי גלובלי בשל כאב וסבל, הוצאות ועזרת צד ג', בסך של 15 אלף שקל. המדינה והעירייה חויבו לשלם לתובע סכום זה בחלקים שווים (א 4787/06 עתאבא מוחמד (קטין) נ' מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות).

צלקת מעגלת קוביות

תביעות רבות מוגשות בעקבות פציעות שמתרחשות בחצר הגן, אזור בו מתרוצצים ומשתוללים הילדים, ולפעמים נופלים ונפגעים. האם מדובר בפגיעות שניתן למנוע?

בית משפט השלום בקריות דן בתחילת ינואר השנה בתביעה לפיצוי ילדה בת 8 בשל נזק שנגרם לה בעת שהותה בחצר גן הילדים. על פי התביעה, ב-17 במארס 2006 נפצעה הילדה כתוצאה ממשחק באחד מהמתקנים המוצבים בחצר הגן - עגלת קוביות עשויה ממסגרת ברזל ועליה משטח עץ רחב, ששימשה את הילדים כמגלשה.

הילדה, שגלשה על המתקן, נפלה ממנו ונחבלה במצחה. כתוצאה נשארה לה צלקת קטנה מעל הגבה הימנית. הגננת, עיריית חיפה ומשרד החינוך, הודו שהילדה אכן נפלה בזמן ששיחקה במתקן, אך טענו כי המתקן אינו יוצר סיכון מיוחד לילדים ולכן לא נדרשה מידה מיוחדת של פיקוח מצד הגננת או הסייעת.

השופטת פנינה לוקיץ' קבעה אמנם, כי אין אפשרות למנוע באופן מוחלט נפילה של ילדים בעת שהותם במוסדות חינוכיים, כפי שטענו הנתבעות. עם זאת היא ציינה כי במקרה זה אין מקום לדחיית התביעה, בהתחשב בגיל התובעת במועד קרות האירוע ובעובדה שהמתקן שממנו נפלה אינו מיועד למשחק ילדים.

בשורה התחתונה קבעה השופט כי יש לפסוק את הפיצוי במתינות, בהתחשב בנזק הקטן יחסית שנגרם ובשאלת האחריות הכבדה שהתביעה מעוררת. לפיכך חוייבו הנתבעים לשלם לילדה פיצויים של 6,000 שקל (ת"א 6770-12-08 ספיר נ' שהם ואח').

נפל על עץ ונחבל בפנים

תביעה אחרת הנוגעת לפגיעה שארעה בחצר גן ילדים, נדונה לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. התובע, ילד בן 4, נפל על עץ ונחבל בפניו ב-5 באוקטובר 1994, בעת ששהה בחצר גן הילדים שבבעלות המועצה המקומית מבשרת ציון. כתוצאה נותרו לילד 10% נכות אסתטיים בפניו. הילד הגיש תביעה נגד המועצה המקומית והמדינה, בבקשה לפצותו בשל אחריותן להחזקת גן הילדים ומכיוון שלא שמרו על הילדים בגן כנדרש.

על פי העדויות, הילד שיחק עם ילדים בחצר הגן תחת השגחת הסייעת, כאשר מעד לפתע, נפל על עץ ונחבל בפניו. באותו הזמן שהתה הגננת בתוך הגן עם ילדים אחרים. הילד נלקח על ידי הגנת לקופת החולים אך היא הייתה סגורה. בדרך פגשה הגננת באמבולנס, שנהגו אמר לה שהמצב לא מחייב פניה לבית חולים. אמו של הילד נקראה להגיע לגן כשלושת רבעי שעה לאחר האירוע.

המועצה המקומית והמדינה טענו, שלא הייתה כל רשלנות מצידן מכיוון שהגן נבדק לפני תחילת השנה ולא נמצא בו כל פגם. עוד נטען מצידן, כי מדובר באירוע בלתי צפוי ופתאומי ולכן אין להטיל עליהן אחריות כלשהי. יצויין כי זמן קצר לאחר האירוע נגזם העץ עליו נפל הילד.

השופט גד ארנברג קבע בפסק הדין, כי נזקי התובע אכן נגרמו בשל רשלנות. הוא הוסיף כי עובדה היא שמיד לאחר האירוע נגזם העץ שבו נתקל הילד. "אילו היו הגננת או הסייעת מדווחות על העץ קודם לכן, ניתן היה למנוע את האירוע באמצעות גיזום העץ עוד לפני האירוע. הסייעת לא הייתה אמורה לתת לתובע לרוץ באזור בו גדל עץ זה", פסק השופט.

בהתאם לכך פסק השופט פיצוי של 65 אלף שקל לתובע עבור כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות ועלות ניתוח לשיפור הצלקת. המועצה המקומית וחברת הביטוח חויבו לשלם 52 אלף שקל מסכום זה ואילו המדינה חויבה לשלם 13 אלף שקל (א 7605/05 נס לוי נ' המועצה המקומית מבשרת ציון).

הילדה נפלה מהכסא - השיניים נעקרו

כאשר הורים מכניסים את ילדיהם הרכים למשפחתונים, נדמה כי הציפייה שלהם לפיקוח הדוק היא מובנת מאליה. בדרך כלל מדובר בכמות קטנה יחסית של ילדים לעומת גנים עירוניים, ובילדים קטנים מאוד שחלקם אף תינוקות ושזקוקים לעזרה, תמיכה והשגחה בביצוע פעולות היום יום. אולם מסתבר שגם במשפחתונים יכולות לקרות תאונות הנובעות מרשלנות הצוות.

כך למשל דן בית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בתביעה של ילידת 2003, שנפלה בגיל שנה וחצי מכיסא במשפחתון שנוהל על ידי בני הזוג רגב. כתוצאה נחבלה הילדה באזור השפה התחתונה. על פי עדות בעלת המשפחתון, הילדה ניסתה לעמוד על הכסא ואז נפלה.

הילדה הובהלה לאחר האירוע לחדר מיון, שם נתפרו החתכים שנגרמו לה בשפה. בנוסף, לאחר שנתיים נעקרו לה שתי השיניים הקדמיות ואימה של הילדה טענה בבית המשפט כי הרופאים שטפלו בילדתה אמרו לה, שיתכן שתהיינה בעיות בכל הנוגע לצמיחת שיניים עקב הפגיעה שהתרחשה במשפחתון.

השופט יחזקאל קינר, שדן בתביעה לפיצוי, קבע כי סביר שבעלת המשפחתון התרשלה. הוא ציין אמנם כי לא כל נפילה של ילד בגן מקימה אחריות של הגננת, אך הוסיף כי במקרה זה, "בסיטואציה בה יושבים ארבעה פעוטות בני כשנה וחצי סביב שולחן נמוך שבראשו יושבת הגננת, אין אמורה להתרחש נפילה של ילד מכסא ממצב של עמידה או נסיון עמידה, אלא אם כן היתה אי זהירות של הגננת, בין אם מדובר בחוסר השגחה מספקת, אי יציבות של הכסא, ועוד".

מכיוון שכך פסק השופט, כי הגננת התרשלה, שכן היא יושבת בראש השולחן ועליה להספיק להתריע, לצעוק או לתפוס ילד שרוצה לעמוד על הכסא במקום לשבת עליו. "אסור לשכוח כי מדובר בפעוטות שאינם יציבים עדיין, ויש לנהוג עימם זהירות כפולה ולצפות התנהגות מעין זו שתוארה לעיל", הדגיש השופט. עוד הוא ציין, כי "מי שמוסר את ילדיו לפעוטון מצפה כי ההשגחה עליהם תהיה ללא רבב, וסטנדרט הזהירות המצופה הוא גבוה".

עוד קבע השופט, כי קיים קשר סיבתי בין אירוע הנפילה לבין הצורך בעקירת שתי שיניה של התובעת. בעלת המשפחתון חויבה לפצות את הילדה ב-3,988 שקל, שכוללים החזר הוצאות רפואיות, בדיקות וכאב וסבל (ת"ק 1499/08 שמשון אביב (קטינה) נ' רגב גילת).

תחושה לא טובה

בחינת פסקי הדין אינה מעוררת תחושה טובה. מידת השגחת הצוות החינוכי על ילדי הגן אינה אופטימאלית במקרים ובמקומות רבים. נכון אמנם שאי אפשר לצפות מראש כל פגיעה ולמנוע לחלוטין השתובבות של ילדים קטנים, אך מתקבל רושם לפיו הצוות החינוכי לא תמיד זמין ולא תמיד מפקח על הילדים כפי שהוא אמור.

האם במקרה שמוכחת רשלנות מצד הצוות החינוכי יש מקום להטיל עונשים חמורים יותר? האם יש מקום להטיל חובת פיקוח הדוקה יותר? האם יש מקום להגביל את הילדים המשחקים בחצר או בתוך הגן?

שאלות אלו ואחרות ישארו, כנראה, ללא מענה חד-משמעי וללא תשובה ופתרון כוללים. אנו נמשיך לשלוח את ילדינו לגן, ניתן להם להשתובב ולהשתולל, ונקווה כי לא נאלץ להגיע לבתי המשפט בשל מקרה חמור ומצער, בדומה לאלה שתוארו כאן.

הכותבת, עו"ד אורנית אבני-גורטלר , עוסקת בכתיבה ובעריכה משפטית

** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.