מנהל צעיר לא מעסיק בני 50. חכה שתהיה במקומי
כל אחד יהיה בן 50 פעם; בעוד עשור המנהלים שמסרבים להעסיק אותי היום יהיו "מיותרים" וצעירים אחרים יפטרו אותם, ולא יקראו את קורות החיים שלהם כשהם יחפשו עבודה. העולם השלישי נמצא כאן בישראל 2010 בתחום האפלייה בעבודה
היא : מצאתי!!! , גם אתה צריך לכתוב טור כזה!
אני : אני?! מה פתאום?
היא: כדי לחשוף את עצמך לציבור , כדי שיתעניינו בסיפור שלך ואולי תמצא עבודה.
אני: רק מובטלים קוראים את הטורים הללו.
היא: תכתוב, זה יעניין אותם, תכתוב.
אני : מה פתאום ? את מי זה מעניין?
היא : אם לא תכתוב לא תדע....
אני: את חושבת שזה מעניין שאיש בן 50 לא מצליח להגיע לראיון עבודה ?
היא : כל אחד יהיה בן 50 פעם וכל אחד מכיר לפחות בן 50 אחד. אולי תצליח לשנות משהו.
אני: מניסיוני שום דבר לא ישתנה, הצעירים הללו שחושבים שניסיון החיים שלי מאיים עליהם או לא רלוונטי. הם לא מבינים שהם נותנים לגיטימציה לכך שבעוד 5 -10 שנים גם הם יהיו מיותרים וצעירים אחרים יפטרו אותם, ולא יקראו את קורות החיים שלהם.
היא : על זה בדיוק אתה צריך לכתוב – אולי משהו יזוז.
אז כמו כל בעל טוב וממושמע , כתבתי:
לאחר הרבה שנים של עשייה כיום אני חי אבל מת מבחינת היכולת למנף את עצמי בעידן המטורף של התעסוקה. המעניין הוא שבמשך שנות עבודתי בעבר המעסיקים אהבו את סגנון העבודה שלי, הייתי מאוד יעיל למערכת ולרווחיות העסקית . אבל מה שהיה בשנות השמונים והתשעים ופילו האלפיים כבר לא רלוונטי לניהול כיום. לכן כיום אני מנסה לפנות למשרות ברמה נמוכה
תאונת עבודה משנת 2003 אז הייתי בגיל 45, השביתה אותי עד היום. נאלצתי להישאר בבית לטפל בנושאי הבית במשך היום ולצאת לעבודות מזדמנות בערבים ובלילות, כך חסכתי הוצאות בבית כגון אחזקת בית (ניקיון) מטפלת. בשעות הבוקר הייתי מתנדב בעמותת חמישים פלוס מינוס בה יסדתי את המרכז לתעסוקת מבוגרים בשנת 2004 גייסתי עבור חברת כוח אדם חסרי עבודה לפרויקט הרצת נתב"ג 2000 לקראת הפתיחה.
כמו כן קידמתי את הרעיון בחברת שירותי הקרקע להעסיק מבוגרים בתפקידי דיילות לנוסע. בהתחלה קבלתי תגובות שלילת אך לאחר פתיחת נתב"ג התקבלתי לעבוד בלילות כדייל לאוכלוסיית המבוגרים והנכים הנכנסים ויוצאים בשערי נמל התעופה. בתחילת דרכי היו התנגדויות להעסקת עובדים מבוגרים אך מהר מאוד התופעה התפשטה וגם אל על החלה להעסיק דיילים מבוגרים.
כמובן שבכל אותן עבודות הרווחתי שכר מינימום. כך, בחלוף השנים מצאתי את עצמי מועסק בעבודות פרויקטליות ללא רצף תעסוקתי, ללא תנאים סוציאליים, ובגיל 53 -ללא שום סיכוי להגיע לפנסיה. איך לומר? העולם השלישי נמצא כאן בישראל 2010 בתחום העבודה ולא רק במזרח הרחוק.
לצערי ישנם לא מעט בני גיל 50 אשר עדיין חייבים מקור תעסוקה יציב על מנת לשלם את חובם לבנקים על משכנתאות, רכב, חינוך הילדים והוצאות המחיה למשפחה. קשה יותר ויותר לעשות זאת כשהמגמה להחליף את העובדים בעובדים חדשים וצעירים מחריפה. בכך, אנשים בגילי נמצאים מחוץ למעגל התעסוקה היציבה. אנו מביטים בחשש עם כל מנהל צעיר שמגיע, משבר כלכלי וקשיים בחברה. במקרה הטוב עשויים להעסיק אותנו בעבודה זמנית, אד-הוק (הנקראת פרוייקטלית) - בה אין יציבות תעסוקתית.
מנהלים צעירים, מנהלי העידן המטורף, מכתיבים לרכזות כ"א ומנהלות משאבי אנוש בארגונים לקלוט עובד בפרופיל אשר נכתב מראש. גיל מבוגר אינו נכלל בפרופיל המבוקש. המועמד הטוב ביותר? המנוסה ביותר? השקול ביותר? לא בבית ספרנו. צחוק הגורל הוא שאותם מנהלים ימצאו את עצמם בעוד עשור או שניים בני חמישים עם משכנתא וחובות לבנקים וללא תעסוקה יציבה.
ככה זה. אפליה על בסיס גיל היא המוזרה ביותר שקיימת. מילא חוסר ההבנה שניסיון מגיע לא פעם עם השנים והוא תמיד יכול להועיל. מילא האטימות החברתית. אבל מה ההגיון בלהנציח עוולה כשאתם יודעים שאתם עשויים לסבול ממנה עוד שנים לא מעטות, אך מוקדם מכפי שאתם חושבים? בניהול זקוקים לחשיבה נכונה - זה נראה לכם כמו חשיבה נכונה?
הכותב, מאיר גירון, הוא בן 53 ובעל ניסיון בתפעול וארגון כוח אדם ויצור. גירון מתקשה למצוא עבודה בשל גילו. חושבים שגילו הוא יתרון? הציעו לו עבודה בדוא"ל .
מעוניינים לכתוב את הסיפור שלכם - שילחו לנו טור בדוא"ל .
לפנייה לכתב/ת 
