בשבילך הוא זאב, בשבילה הוא רק כלבלב
בשלב מסוים עצרתי, והייתי חייבת להסתכל פנימה ולחשוב לא כמה הם מרושעים, או אשמים בכך שכל חטאם היה שהם לא רצו אותי. התחלתי לפענח מה בתוכי מאפשר דינמיקה לא בריאה, בה אני מגישה את עצמי לגברים נחשקים כשטיח לניגוב אגרסיות
מתוקף היותנו נשים, אנחנו שומעות אזהרות למודות ניסיון וחוכמת חיים לגבי זאבים למיניהם. חלקנו מסבירות שהטיפוסים הגבריים הקשוחים קיימים כדי להפיל אותנו בפח, ואלה מאיתנו שמחפשות את הרכות מאחורי החזות הקשוחה, או סוחבות חסך מהילדות שגורם נטייה קלה למזוכיזם – מקבלות אותם ונפגעות שוב ושוב.
יש גם את אלה שממליצות "לזרום" עם הזאב המצוי, למקרה שאנחנו מחפשות לילה אחד כמה של כיף, רק לזכור שזה לא יימשך הרבה זמן, ולא לצפות ממנו, או מעצמנו, ליפול לתוך אשליית האינטימיות-אינסטנט שאנחנו מייצרים כל כך טוב יחד.
מנסיון החיים שלי, ומהתרשמות מסיפוריהן של אחרות, המסקנה לגבי אופן ההתמודדות עם זאבים מרושעים היא קצת שונה, ויוצאת מנקודת הנחה שרבות מדי מאיתנו שוכחות את עצמנו, על כל המשתמע מכך בתוך הסיטואציה.
אז זיוף האינטימיות הוא שכובש אותנו, אבל הוא לא נעשה רק על ידי צד אחד. יכול מאוד להיות שהזאב המצוי הוא זה שמתחיל, יוזם ומפיל אותנו פנימה לתוך הקשר הרגשי תוך זמן קצר, אבל לרוב גם אנחנו לא טומנות ידינו בצלחת.
הקורבן מתחיל בתוכי
בעבר הייתי מתוסכלת מכך שאני נפגעת שוב ושוב ומושכת רק "לוזרים" בעיניי או "מניאקים", כאלו שהיו לא רציניים לגביי וחיפשו בחורה לשבוע, בזמן שאני חיפשתי בן זוג. אחרי זמן מה הבנתי שאין טעם להאשים אותם, אלא לעבור להתבוננות פנימה.
נכון, יש טיפוסים שהם "זאבים", בין אם מדובר ברווקים מושבעים ודון ז'ואנים או בסתם בחורים שטרם התבגרו ונפלו עליך בדיוק בשלב הזה בו הם אינם בנויים לקשר. זה לא אומר שאני או את חייבות ללכת איתם. יותר מכך, לסמן את המין הגברי, או את אלו מהם שלא הצליח לי איתם, כחלאות המין האנושי, לא יזיז להם ולא ישתיק את הרחמים והשנאה העצמיים שלי.
לא מדובר כאן בהפניית אצבע מאשימה אל הקורבן, אלא להפך. אני טוענת שאם אני מוצאת את עצמי כקורבן, הדבר נובע קודם כל ממשהו שמגולם בתוכי פנימה, שאני משדרת במודע או שלא במודע בהתנהגות שלי קודם כל כלפיי, שאני בחורה שמתאימה לסטוצים או מילוי חורים רגשיים ותו לא. לכן, האחריות היא קודם כל שלי.
לתלות את האשם בגורל אכזר ובגברים מניאקים או חזירים שוביניסטיים זו הנחה שלא יכולתי לתת לעצמי יותר. בשלב מסוים עצרתי, והייתי חייבת להסתכל פנימה ולחשוב לא כמה הם מרושעים, או אשמים בכך שכל חטאם היה שהם לא רצו אותי. ניסיתי לפענח מה בתוכי מאפשר דינמיקה לא בריאה, בה אני מגישה את עצמי לגברים נחשקים כשטיח לניגוב האגרסיות הרגשיות שלהם.
נפגעתי לא פעם, וחלקם התנהגו בצורה לא הוגנת כשלא הצהירו מראש על כך שהם לא מחפשים משהו רציני וחיבקו אותי בלהט גדול מדי, ישנו איתי כפיות ואמרו לי כמה אני מדהימה, ואחרי שבוע בחוצפתם נעלמו, או התחילו לשחק איתי משחקי מחבואים. הכעס הגדול ביותר שלי בזמנו היה על אלו שהתחילו בנחישות אדירה, כשאני עוד כלל לא הבעתי רגשות, ואז אחרי שהאמנתי שהם מעוניינים ונתתי לעצמי להשתחרר - שינו את דעתם פתאום.
כשהם פתאום לקחו צעד אחורה ונהיו לא בטוחים בעצמם, אני הייתי כה סבלנית ונתתי להם זמן להחליט, והם ניצלו אותי והמשיכו להתראות איתי פעם כן, פעמיים לא, עד שהבינו שהם מעדיפים לבלות את זמנם עם מישהי אחרת, או אפילו יותר מעליב, פשוט להיות לבד.
הוא לא מניאק, הוא פשוט לא רוצה אותך
על מה היה לי לכעוס בעצם, על כך שהם לא היו קדושים יותר מהאפיפיור? בינינו, נכון שלא כולנו ננצל הזדמנות לסקס טוב ותשומת לב אם אנחנו לא בטוחים שאנחנו מעוניינים, אבל יש להודות שזה מפתה, במיוחד כשהבחורה מסרבת להבין רמזים עדינים ונשארת בסביבה.
רוב הבחורים שלא רצו אותי ופגעו בי, ואני מסיקה מכך לגבי סיטואציות רבות של אחרים ואחרות, הם לאו דווקא זאבים מרושעים כל הזמן. משהו בי מולם גרם לצד הזה לצאת. כשם שיש אנשים שמוציאים מאיתנו את הטוב, לעיתים לצערנו אנחנו מוציאים זה מזו את הרע, המנצל, והנמוך.
אם אני לא כיבדתי את עצמי, ואני לא מדברת כאן על סקס, אלא על ההתנהגות באופן כללי, ונשארתי בסביבה למרות שהבחור הפסיק לשדר עניין, בעצם הזמנתי את זה שישחקו בי. עליי להבין שגם לי יש חלק בבלגן.
בהחלט יכול להיות שאותו זאב שטרף אותי והלך הלאה יהיה פודל צייתן אצל אחרת. למה? אולי כי העיתוי מתאים יותר, אבל סביר להניח יותר - כי היא והוא מתאימים, ואני והוא לא.
הרבה יותר מנחם לפתח סאגה גדולה מהדחייה הקטנה ולספר איך הוא הרגיש לי נכון, וכמה מופלא הכל יכול היה להיות אילו רק היה מבין שאני האחת בשבילו. אבל אם הוא הפסיק להתלהב, נראה שאני לא האחת, ויותר חשוב - הוא לא האחד. התעקשות עליו נובעת מכך שאני פוחדת להישאר בחלל ריק מתוך חוסר ביטחון שאף אחד אחר לא ירצה אותי, ואין לאף אחת סיבה לחשוב כך.
אני לא פוסלת משחקים. יש יותר עניין הרבה פעמים בתחילת קשר כששנינו מחזיקים קצת ומתאפקים, ולאו דווקא נתלים זה על זרועות זו בהצהרות אהבה אחרי הלילה הראשון. נעים לשמור על טיפה של מתח. אבל אם משהו לא מסתדר, והאינטימיות של ההתחלה נשברת, צריך גם לדעת מתי המשחק נגמר ויש להמשיך הלאה, ולא להתעקש להישאר בסביבה עוינת, שהיא פתח לצרות.
רבים מהטורים שנכתבו על לבבות שבורים מהסוג הזאבי אמרו שבסופו של דבר הסימנים היו שם כל הזמן, ונעשתה בחירה, מודעת או לא, להתעלם מהם ולהתרכז בטוב. אל לי להתפלא אם נשארתי ליד מישהו שמתנהג מוזר, אם אחר כך הוא תופש אותי כנואשת, פתטית, או חלשה. הרי זה מה שאני משדרת.
לסיכום, אני לא אומרת שאין זאבים בעולם, ולא אומרת שאסור לנו להיות כיפות אדומות לפעמים. אבל אם המשבצת הזו לא טובה לנו, אין טעם לדוש במחשבות נקם וניתוחי האישיות שלו, אלא דווקא להתעכב על המצב הפנימי האישי שלנו, ולבדוק למה אנחנו משדרות משהו שנותן פתח לאנשים להתנהג אלינו ככה.
אנחנו חיים בעולם בו אנחנו מתיימרים לשבור חוקים ולחצות את גבולות המגדר. בטוח שחלקנו היינו גם זאבות לא פעם, ואם לא - אולי כדאי שננסה זאת. משחק הפיתוי הוא דינאמי ופתוח למשחקי תפקידים שונים, ואני יכולה לבחור מי אני רוצה להיות בתוך מערכת יחסים, קורבן או שולטת. רק חשוב לזכור שמי שאני בוחרת להיות, ישליך על מי יבחר להיות איתי.
לפנייה לכתב/ת 
