הולדת הכסף: הקמצנות מקורה עוד בילדות

אוהבים כסף? חבילות של שטרות מגולגלים ליד המיטה? שורות שורות של טורי מספרים בתדפיס הבנק? מתקמצנים על כסף קטן אבל מפזרים בקלילות סכומים גדולים? אבות הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד ושנדור פרנצי יסבירו לכם את כל מה שלא ידעתם על עצמכם.

• צמיחה זה רע? על תורתו של רוברט מלתוס
• הולדת הכסף - למי מותר להדפיס?
  

פרויד ופרנצי, תלמידו ושותפו, האמינו שאהבת הכסף מקורה בשלב ההתפתחות האנאלי בחיי הילד. במילים אחרות - הנאת העושר היא הנאת ההתאפקות, והכסף, מה לעשות, הוא גילגולה של צואה.

השניים היו שני בנים לסוחרים יהודים. שני הוגים אירופאיים, שני אבות הפסיכואנליזה. שניהם גם חלקו קווים משותפים בביוגרפיות המשפחתיות שלהם.

פרויד נולד במורביה (כיום צ'כיה) לאביו יעקב, סוחר ומתווך, ולאימו אמיליה. כשהיה בן 17 נסע ללמוד רפואה באוניברסיטה בווינה, עיר הבירה של הקיסרות הגדולה, שם הסיט לאט לאט את עיסוקו אל הנפשי. הוא עסק בהפרעות עצבים ובהיפנוזה, ולאחר שפיתח את התיאוריה שלו על החלומות הפך לפרופסור באוניברסיטה, וייסד את הפסיכואנליזה. עד כאן פרויד.

לקראת אמצע המאה ה-19 היגר להונגריה סוחר הספרים היהודי פולני ברוך פרנקל. הוא התאקלם במולדת החדשה, שירת בצבאה, ואף "הינגרת" את שמו, מטעמים פטריוטיים, לפרנצי. בנו של אותו סוחר, שנדור (אלכסנדר), הפך להיות אחד משותפיו של פרויד. פרנצי הבן, שלמד גם הוא רפואה בווינה, עבד בתחילת הקריירה שלו כרופא בבית חולים בבודפשט, אך ההיכרות עם כתביו של זיגמונד פרויד שינתה את חייו. פרויד, האב הקדום של הפסיכואנליזה הפך לחברו-מורהו-שותפו של פרנצי, עד למחלוקת העקרונית שפרצה ביניהם לקראת סוף חייו של פרנצי.

פרויד, כסף והשלב האנאלי

חיבתם של אבות הפסיכואנליזה, ובמיוחד של זיגמונד פרויד, למין, למיני, למוזר ולפרוורטי - ידועה. אדיפוס המסכן, גיבורו של סופוקלס, שאהב את אמו, נגרר אל חדר הטיפולים ויחד איתו באה אלקטרה וקינאת הפין, וחרדת הסירוס, ומושגים רבים אחרים שהיוו את היסוד לתיאוריות פסיכולוגיות, ספק מפוארות ספק מגוחכות.

וכך, בעקבות מאמינים בני דתות שונות הנוטים לעסוק באופן אובססיבי בפתחים ובסוגרים של הגוף, באוכל ובהפרשות השונות, מוקסמים גם אבות הפסיכולוגיה במעין היקסמות מודרנית (רפואית בלבד כמובן) מנושאים אלה. מה אוכלים ואיך אוכלים, ובמיוחד מה פולטים ואיך פולטים. כמו כל נחקריהם, גם אבות הפסיכולוגיה אוהבים לשחק, באופן תיאורטי, בקקי.

באגדות, במיתוסים ובכל ההיסטוריה האנושית, כותב זיגמונד פרויד, מתייחסים לכסף כאל זוהמה. מלווים בריבית, קמצנים ועשירים, כולם מהווים דמויות שליליות ושנואות המוצגות באופן קריקטוריאלי כמכוערים ומושחתים.

הכסף עצמו, אותו אובייקט נחפץ, מוצג תמיד באופן אמביוולנטי. רוצים ושונאים. מתאווים, אך מתייחסים אל האובייקט הזה בסלידה. כמה טוב להיות עני וטהור נפש יאמר כל אדם, ובליבו יחלום על השטרות האלה היפים והמאפשרים כל כך הרבה הנאות.

ופרויד, איש ההשוואות המיוחדות, מוצא קשר בין הכסף הנתפס כמזוהם לבין מקומות אחרים, לא כל כך נקיים, בחייו של כל אדם. פרויד מקשר את השלב האנאלי, שבו, עיקר ההנאה הגופנית של התינוק מתרכז בעשיית הצרכים, לבין תכונות מאוחרות יותר כגון קמצנות, נוקשות ועקשנות. מטופלים בעלי תכונות אלה, כך טוען פרויד, הנמצא כנראה בעצמו במעין שלב אנאלי מאוחר, הם אלה שהתעקשו בילדותם לא להתפנות. הם אהבו לאגור.

פרנצי וקופת החסכון הראשונה

פרנצי ממשיך את פרויד ומייצר זיקות מעניינות בין סוגים שונים של חסכונות ושל חסכנות. הילד הנמנע מלעשות את צרכיו מפיק הנאה פיזית משמירתם. הוא מתפקד, כך טוען פרנצי, בפעם הראשונה בחייו כאזרח בורגני, בוגר וחיובי. הוא מייצר לעצמו, למעשה, את חסכונותיו הראשונים.

ה"בטן" או המעי, מהווים את קופת החסכון הראשונה שלנו בחיים. וכאן, כמו בבגרותינו אנחנו נבדלים זה מזה: יש בינינו מן המשחררים בקלות וישנם אלה שיושבים על הכסף ומתקשים להוציא אפילו פרוטה אחת. ובכלל, קקי הוא אחד הצעצועים הראשוניים ביותר של התינוק. הריח, הריח במיוחד, אבל גם האלסטיות. אבל איך הופך תינוק חובב הפרשות לאזרח ממושמע העומד בתור של הכספומט?

המסע אל הכסף

פרנצי מציע מהלך ארוך של הפשטה. מהלך שמתחיל בקונקרטי כל כך, הפנימי והפיזי - בהפרשה האישית ומסתיים באובייקט מופשט, שאליו אנחנו ממשיכים להתייחס באופן דומה. ובקצרה: הילד המשחק בהפרשות מחונך לסלוד מהן, אבל את חיבתו לריח ולאלסטיות הוא מעביר לרפש, וללכלוכים מן הרחוב. כשהוא מתבגר מעט הוא מחליף את הדברים "המלוכלכים האלה" במשחק בבוץ, ואת הבוץ המלוכלך והמלכלך הוא מחליף בחול ים זך וטהור. הוא בונה ארמונות בחול ואבא ואמא הנקיים מאושרים מן המראה המשפחתי והפסטורלי.

את החול מחליף הילד באוסף של אבנים שהוא נהנה ללקט, ואת אלה מחליפות ג'ולות, וגוגואים, ופוקימונים, וקלפים של שחקני כדורגל. כל אלה הנם אובייקטים "יקרים", "שווים". הילד אוסף אותם, מחזיק בהם, נהנה לשמור אותם ולהחליף אותם. הוא פשוט עשיר. ומכאן קצרה הדרך אל מטבעות הזהב, ומחליפיהם – השטרות ומטבעות הכסף הקטן של ימינו. בפעם הבאה שתפתחו ארנק, אל תשכחו מאיפה הכל מתחיל. 

ד"ר אושי קראוס הוא מרצה לפילוסופיה של הכלכלה במסלול האקדמי – המכללה למינהל, וחוקר בתחום הכסף. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון גלובליים, והתנהלות משברית בשוק הפיננסים" יראה אור בהוצאת רסלינג באוגוסט 2010