נורבולינגקה: מסע אל שימור המורשת הטיבטית
לאחר פלישת הסינים לטיבט, מנסים הטיבטים להשתקם ולשמר את מורשתם באמצעות רשת מוסדות שהקים הדלאי לאמה, ומסייעת לפליטים טיבטיים מכל העולם. נורבולינגקה שבהודו הוא אחד מהם. ביקור במכון להנחלת רזי האומנויות הטיבטיות
פחות משעת נסיעה מפרידה בין דרמסלה שבמורדות ההימלאיה לבין מכון נורבולינגקה (Norbuligka) המרתק שבעמק קאנגרה, לצד הכפר סידהפור. בדרכנו אנו חולפים ליד שווקים ססגוניים, מלבושי סארי צבעוניים, דוכני עוגות מתוקות, מקלחות רחוב ופרות רזות.
שקט מנומנם משהו מהלך על המקום. בוקר סתווי זה מעט חם, מעט לח, אך מאז ומתמיד היה חבל הימאצ'ל פראדש (Himachal Pradesh) הצפוני מקום מפלט צונן ונעים מהגיהינום הלוהט והמיוזע של מישורי הודו הנמוכים. את פנינו קיבל המארח, טיבטי צעיר, שקט ונעים הליכות ושמו טסרינג פוּנצוֹק, שפתח בפנינו דלתות לעולם מרתק של יצירה ושל סיפורי חיים.
חורבן ותקומה
עשר שנים לאחר פלישת הסינים לטיבט, בשנת 1959, ברח הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, ועימו פליטים טיבטיים רבים, והוזמן להתיישב ולהקים את הממשלה הטיבטית הגולה בהודו. כיום רבים מהם גרים בעיירה מקלוד גאנג' (Mcleod Ganj) שליד דרמסלה.
מאז הכיבוש הסיני ועד היום מגיעים להודו ולארצות הסמוכות לטיבט אלפי פליטים הנמלטים מעוצמת הכיבוש הסיני. בחוסר כל ובחירוף נפש, במעברי ההרים המושלגים הם מגיעים בעור שיניהם אל מקומות המקלט, נזקקים לסיוע ולטיפול רפואי, ואחוזי געגועים למשפחותיהם בטיבט. רשת של מוסדות שהקים הדלאי לאמה מנסה לסייע לפליטים, ולשמר את התרבות הטיבטית הגולה. נורבולינגקה הוא אחד מהם.
משמרים את התרבות הטיבטית. חצר נורבולינגקה (צילומים: איקי בר יוסף)
מחלומות למציאות
"בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20", מספר לנו טסרינג, "התחיל הדלאי לאמה לקדם הקמת מכון לשימור התרבות הטיבטית כדי לטפח את לימודי האמנות שלא נכללו בתכניות הלימוד הטיבטיות, ולהכשיר עשרות טיבטים ברזי הטכניקות האמנותיות ושיאפשרו תעסוקה והנחלה של המורשת הטיבטית לדורות הבאים". בשנת 1988 נפתח האגף הראשון לציורי הטנגקות (תמונות בד טקסיות) ולאחר כשבע שנים הושלמה בניית מכלול המכון.
את המקום תכנן ללא תמורה האדריכל היפני נאקָהָרָה. במקום בריכות מים ודגי זהב, צמחייה ורצפות אבן ציוריות. במבט-על מעוצב המתחם בדמות אוולוקיטשוורה (Avalokiteshvara), הבודהה של החמלה ופטרונה של טיבט: ראשו - המקדש המרשים, ידיו - אגפי האמנויות והחנות, וברכיו - בית ההארחה והמשרדים. רחוב אבנים ציורי, ובו מפלים קטנים ובריכות מים מוריקות מחבר ומקשר כגוף את האיברים השונים.
"140 סטודנטים לומדים פה את רזי הכנת הטנגקות מצויירות, הגילוף בעץ והפיסול", מספר טסרינג ומוסיף: "מידי שנה מתקבלים לכל מגמה עשרה סטודנטים הנדרשים לידע השפה הטיבטית וליכולת אמנותית. הסטודנטים מתחילים בהכשרה בגיל צעיר 15-13, אך יש גם מבוגרים יותר. הם אינם משלמים שכר לימוד ומקבלים דמי כיס. הם גרים בהוסטל, ומחויבים לשמור על חוקיו. לאחר 12-6 שנות לימוד והכשרה מקצת התלמידים נשאר בנורבולינגקה ומקצתם יוצא לעבוד ברחבי הודו, באופן עצמאי או במנזרים ומוסדות אחרים. לא רק טיבטים מתקבלים, אך על הזרים להתחייב לתכנית הלימוד הרב שנתית ולדבר טיבטית".
בריכות מים, דגי זהב וצמחייה. חצר נורבולינגקה בעיצוב האדריכל נקאהרה
טאנגקות והוויות שמימיות
בכיתות האומן יושבים התלמידים מרוכזים בכני הציור, רובם בסיום שש שנות הכשרה בציור טאנגקות. המסטר טֶמְבָה צְ'מְפוֹ מרוכז בבד שלפניו, וביד יציבה ומדויקת מסביר בטיבטית: "למרות יופיה, הטנגקה אינה עוד תמונה לתלות על הקיר ולהתפעל, היא יצירה בעלת משמעות דתית המביעה את האידיאלים הבודהיסטיים. ככזו היא מסייעת למְתַרגלים הבודהיסטים לפתח אימון וקירבה להוויות השמימיות שעליהן הם מוֹדֶטִים ולהקל עליהם בדרכם הרוחנית. לטנגקות שונות תפקידים שונים - צבירת מעלות טובות, פיתוח חמלה, חיים ארוכים, בריאות טובה ועוד".
לתלמידים אין חירות אמנותית. יש קאנון ברור למראה ההוויות השמימיות המצוירות ולצבען. המאסטר מגדיר במדויק את היצירה על פי הכתבים הבודהיסטיים ולאחר ביצועה הוא מאשר את השלמתה.
המסטר צְ'מְפוֹ, בן 38, נולד בטיבט ולמד ציור בנעוריו. בן 18 הגיע להודו והחל ללמוד בנורבולינגקה ציור טאנגקות. כיום הוא עמל עם תלמידיו על פרויקט יוצא דופן - הכנת 25 טנגקות: תשע הראשונות מתארות את התפתחות הבודהיזם והגעתו לטיבט, והאחרונות על חיי הדלאי לאמות לדורותיהם. מתחילת הפרויקט בשנת 2002 צויירו 22 טנגקות.
הפרויקט מורכב ודורש מחקר על כל דלאי לאמה שמצויר. לאחר אישור מנהל המכון מתחילה העבודה. לציור שלבים ברורים, משום שהכנת הצבעים מורכבת: צבעים טריים ממינרלים מרוסקים מרג'סטאן נרקחים במתכון מדויק על ידי התלמידים, ולכן יש לצבוע שטחים שונים בה בעת. מחיר צבעי הזהב והכסף הם כ- 100 אלף רופי (10 אלף שקל). רק לקראת סיום מציירים את פרטי ההוויות השמימיות המצוירות. עבודה כזו עשויה להמשך כחודש: שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע.
הנזיר יונדן מצייר טנגקה. יותר מסתם ציור
בציור הדלאי לאמות יש יותר חופש, "רק כאן יש מקום ליצירתיות וגמישות - יש ליצור דמויות חדשות שמלוות את סיפורי הדלאי לאמות", אומר המסטר, ומוציא בזהירות רבה טנגקה גדולה שאינה חשופה לעין רבים - סיפורו של הדלאי לאמה ה- 12. הצבעים בוהקים, והמלאכה עדיין בעיצומה, אבל גם כאן ניתן לראות את יכולותיהם המקצועיות המדויקות והמרשימות של צ'מפו ותלמידיו. "יש כל כך הרבה סיפורים שעלולים להיעלם וכל כך הרבה טאנגקות שצריך להשלים..".
במחלקת הפיסול, הדורשת הכשרה של 12 שנים, מפוזרים חלקי פסלים הנמצאים בתהליכי עבודה. רגליים משוכלות, תכשיטים, גוף. רוב הפסלים הגדולים, המסמלים הוויות שמימיות שונות, עשויים מלוחות נחושת, וכחמישה אנשים עובדים על פסל גדול במשך כשישה חודשים.
במחלקה לגילוף בעץ נדרשת הכשרה של שש שנים "בלבד" מגלפים מזבחות ופסלים אך גם מסגרות לתמונות, ורהיטים המעוטרים בסמלים בודהיסטים טיבטיים.
חנות המכון והגלריה מציגות את יצירותיהם של המחלקות השונות בפני המבקרים כמו תמונות, כריות, אוהלים ובובות - הכל בעבודה ידנית מסורתית. מכיוון שהביקור במכון אינו כרוך בתשלום, מכירת היצירות מאפשרת למכון להתקיים ולסייע ללומדים בו.
מקדש המכון מאגד בתוכו את שלל פירותיהם של תלמידי המכון: באולמותיו מצוירים תמונות ההוויות השמימיות בצבעים עזים, ופסלו המרשים של בודהה שקיאמוני מתנשא ברוב הדר מהבמה, וגובהו כ-4.5 מטר.
גג המקדש בנורבולינגקה.
בזכות החמלה
כבר הגיע הזמן לסיים את ביקורנו ובדרכנו אל נורלינג גסט האוס (Norling Guest House) שבפאתי המכון אנו עוברים במוזיאון הבובות, ובו 150 בובות בלבוש טיבטי: כפריים, נזירים, נושאי משרות ואחרים, בסיטואציות שונות מחיי היומיום.
בבית ההארחה הנעים של נורבולינגקה שמונה חדרים מרווחים ושתי סוויטות סביב חצר פנימית. מסדרונות המבנה מעוטרים בטנגקות, בציורי קיר ובתמונות במוטיבים טיבטים מובהקים. החדרים מעוצבים בקפידה ומצוידים באבזור מודרני, עם אינטרנט וטלוויזיה. הלנים כאן מוזמנים לחדר המדיטציה, לבית הקפה ולשאר השירותים הנלווים.
דגלי תפילה טיבטיים בחצר נורבולינגקה
למכון נורבולינגקה בית הארחה נוסף, צ'ונור האוס (Chonor House), במקלוד גאנג' ובו החדרים מעוצבים על פי נושאים טיבטיים שונים וכוללים יצירות מעשי ידיהם של אמני המכון.
אנו נפרדים מנדיבותו הרבה של מלוונו טסרינג פוּנצוֹק ופונים איש לדרכו. כמה אמונה והתמדה נדרשו ליישום חזון נורבולינגקה, אני מהרהר ותוהה, ונזכר בדבריו של ה.ק. הדלאי לאמה:
"במקום שבו יש חמלה, תחושת קהילה ומתן כבוד לזכויות האחר היא מיידית. כדי לפתח חמלה אין זה מספיק לדבר. יש לפעול ולהוות דוגמה. אני מאמין שהקהילה הטיבטית החומלת ורודפת השלום הינה דוגמה הראויה לשימור, ואני שמח לראות את הנעשה כדי להחיות את התרבות הטיבטית. מכון נורבולינגקה פועל ותורם למטרה זו".
- איקי בר יוסף, יועץ למוצר התיירותי ולחווית התייר
לפנייה לכתב/ת 
