בהריון? בינתיים כדאי לך לשמור בבטן
ילדים זה שמחה? נסי לשכנע בכך את המעסיק שלך. כשאת מגלה שאת בהריון הימנעי מלספר לאנשים בסביבת העבודה, זה יתחיל בחיבוק ושמחה בשמחתך, אך במקרים רבים יהפוך להתנכלויות, עלבונות ופיטורים
ילדים זה שמחה, טוען השיר הידוע. ילדים זה שמחה, חושבות גם נשים רבות בישראל הצפויות ללדת ילד בעתיד הקרוב. אבל השמחה הטבעית, האנושית והמובנת הזו גורמת לנשים רבות לשלם מחיר כבד, אישי וכלכלי, אותו הן מבינות רק בדיעבד.
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
יותר ויותר נשים פונות אל הקו הפתוח של שדולת הנשים בישראל ומספרות את אותו סיפור ממש. הן עובדות מסורות ואחראיות במקום עבודתן, מי מהן ותיקה יותר או פחות. נשים צעירות, רבות מהן נשואות טריות. יום בהיר אחד הן מקבלות את התשובה הוודאית מרופא הנשים שהצליח להן, הן בהריון! הן בריאות, הן לא זקוקות לטיפולים או שהן עברו אותם בשלום, יהיה להם ילד, הן תהיינה אמהות!
רוצה לחלוק? אל!
האושר של האם לעתיד כל כך גדול עד שהיא רוצה לחלוק בו עם כל העולם כולו, עם כל אחד ואחד שם בחוץ. ואז הן מגיעות למקום עבודתן, המקום בו הן נמצאות הרבה שעות ביום, שהפך להן לבית שני ולמשפחה ומספרות, לאחראית, לבוס, למנהלת המשרד, לכל מי שבסביבה, על אושרן הגדול, על כך שהן בהריון. בדרך כלל הן זוכות בתגובה לחיבוק, לברכה, להשתתפות רשמית בשמחה - אך מה שקורה לאחר מכן הוא שונה בתכלית.
כל כך הרבה נשים מגיעות אלינו בוכות, מיואשות, מושפלות ולא מאמינות, איך למחרת ההודעה הנרגשת, או כמה ימים אחרי, היחס החם אליהן השתנה, פתאום הן כבר לא עובדות מוצלחות המקבלות פידבקים מצוינים, פתאום היחס מנוכר ושביעות הרצון נעלמת. לחלקן מתנכלים ממש, לוקחים סמכויות, מבטלים משימות חשובות, על חלקן מפקחים יותר ומעירים, לחלקן, מרעים את התנאים, מקצצים בשעות ואת חלקן גם מפטרים.
כך למשל סיפורה של ש' שהחלה לעבוד במקום עבודה חדש כנציגת שירות לקוחות. המנהל היה מאד מרוצה והתייחס אליה יפה. כשהייתה באמצע החודש השני להריונה החליטה לספר למעסיקה על כך ומאז שונה היחס כלפיה; שביעות הרצון נעלמה באחת והתחלפה ביחס מעליב, משפיל ובדרישות בלתי פוסקות. כעובר זמן קצר גם פוטרה בתואנת חסרת בסיס כי עבודתה אינה נדרשת יותר.
השמחה חלפה לה
גם ס' שעבדה במקום עבודה משפחתי וקטן וסברה שמצאה את מקומה בו עבדה עם המון מרץ וחיוניות וזכתה לאהדה וליחס חם ולבבי מצד הבוס, בעל המקום. משהחליטה לשתף את הבוס הנחמד בשמחתה על דבר הריונה הטרי הוא בירך אותה ושמח בשמחתה, אך כעבור יומיים שלושה הודיע לה על פיטוריה כי לא יוכל להסתדר עם עובדת בהריון שתצא בסופו של דבר לחופשת לידה.
כגודל השמחה כך גודל הנפילה, האכזבה והפגיעה, כי במה בסך הכל חטאו ומה בכלל השתנה מיום האתמול בו רצונותיהן להיות לאמהות היו כמוסים ושמורים עמן ועד היום הנוכחי בו חשפו את הענין וסיפרו על כך לכולם. הן נשארו אותן עובדות, מילאו את אותן משימות וגילו את אותה אחריות ממש. הריון זו לא מחלה, כך אמרו להן, אז למה פתאום הן כמו מצורעות?
מכניסות את הבטן
אבל אחרי הפעם הראשונה שזה קרה להן הן כבר יודעות. בהריון הבא, איך שהן יסתירו את הבטן, מה שהן לא יעשו כדי שאף אחד לא ידע, עד שאין ברירה וחייבים לספר..הן יקנו ביגוד מתאים, יכניסו את הבטן כל פעם שהבוסית בסביבה ובכלל הן ישבו יותר ויותר ליד השולחן וימעטו להסתובב בין כולם.
הן ישמרו את השמחה עמוק בבטן, וכשיגיע הרגע בחודש החמישי שיהיה עליהן לספר, שום שמחה לא תהיה ברגע הזה. רק ידיים רועדות, פיק ברכיים ותקווה גדולה שיהיה בסדר ושהפעם הן תעבורנה את זה בשלום.
הכותבת, עו"ד שירלי שלומיוק בבאי, היא מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים בישראל .
הקו הפתוח של שדולת הנשים עומד לשירותכן בכל פגיעה בזכויותיכן עקב הודעה על הריון ואפליה שבאה בעקבותיה: 03-6120000.