ארמון בשוק הפשפשים: הבית של יגאל וקרין צור
איש הטלוויזיה והעיתונאי יגאל צור ואישתו האמנית קרין שימרו ושיחזרו בית עתיק בשוק הפשפשים של יפו. בואו למסע שמתחיל לפני 135 שנה ומסתיים בבית בסגנון אירופי-טורקי
הכניסה לביתם של קרין ויגאל צור, היא נקודת מוצא שבה מתחיל מסע סובב יבשות וזמנים. מסע שמתחיל לפני 135 שנה, בהתיישבות יהודי יפו מחוץ לחומות העיר, ושנגמר בבית בשוק הפשפשים, שכולל מרפסת גג ים-תיכונית עם סוכת גפנים, עצי תאנה וזית ושובך גדול של יוני דואר מטופחות.
יגאל הוא סופר ועיתונאי המוכר מתוכנית הטלוויזיה "מסביב לעולם ב-80 דולר" ומרבה, מתוקף עיסוקיו לטייל בעולם. בת זוגו, קרין, היא אמנית רב-תחומית השולחת ידה בעיקר בעבודות קרמיקה שימושית ובפיסול קרמי. ביתם, שעוצב בסגנון מעורב אירופי-טורקי, שוחזר על ידי הבעלים, ללא התערבות של אדריכל או מעצב פנים, ופזורים בו חפצים מזמנים וממקומות שונים שהביאו ויצרו בני הזוג מתוקף עיסוקיהם.
הבית, שמשתרע על 130 מ"ר, משמש עבור השניים גם כסטודיו - יגאל משתמש בחדר העבודה עם המחשב והספרייה, וקרין משתמשת בבית כולו כחלל תצוגה לעבודות הקרמיקה שלה. ביניהן ניתן למצוא מנורות פרחים, סדרת טורסו נשי במחוך, סדרת נעליים ואפילו כמה ציורים קטנים שמרוכזים ליד דלת הסלון.
גם ארון הברזל שבסלון חודש ושופץ על ידי קרין. כיום מונחת עליו טלוויזיה, לצד עבודות שקרין הציגה, בין השאר, בביאנלה האחרונה לקרמיקה בגלריית פריסקופ.
הבית עשיר בחפצים כמו אישה שכל הזמן מחזרים אחריה. אפשר לומר שהייתה כאן אהבה ממבט ראשון?
"קרין עמדה בחוץ על המדרגות ואמרה מיד 'כן!' אפילו בלי לראות את הבית. אמא שלי, לעומתה, הגיעה אחריה, פלטה 'אוי ויי זמיר', התעלפה וברחה", נזכר יגאל בחיוך.
"צריך לזכור שכשהגענו לפה לפני 15 שנה, היו בסך הכל שלושה דיירים בכל הרחוב. כל השאר היו מפעלים קטנים כמו בדירה הזו, שהייתה בכלל מפעל לייצור נעליים. עד היום אפשר לראות סימנים של המקומות שבהם עמדו מכונות הייצור, כמו בפינת הסלון שבה יש הגבהה של בטון אדום לתמיכת המכונה, או סימני החלודה על הריצוף מהמכונות הכבדות".
הריצוף בהחלט מושך את העין
"זה טראצו איטלקי שחשפנו מתחת להמון שכבות של דבק מגע שהשתמשו בו לייצור הנעליים ב-40 שנות המפעל. אלה לא אריחי סומסום מצויירים המוכרים מהבניינים הערביים של יפו".
ומי גר כאן קודם?
"גרה כאן משפחה יהודית אמידה ממוצא אירופאי, ואחד מבעלי הבית היה אדון טרייביש, שהיה מנהל הדואר. כל הבנייה שלהם היא אירופית ולא ערבית-מקומית. למשל תקרת העץ בסגנון אירופאי עם פריז כפול, שהיום שאף אחד לא מייצר".
מטבח בבנייה עצמית
כשרצינו לשחזר את הפריז", מספרת קרין, "עוד לא היו בארץ קרניזים מגבס, אז אפשר לראות בסלון שהשתמשתי במסגרות מוזהבות של תמונות. גם לא היה פה חלל מרכזי, כמו הדיוואן הערבי, שסביבו מסודרים חדרי הבית האחרים ומשמש לאירוח, אלא כל חדר עמד בפני עצמו. ואנחנו בחרנו למקם בחדר המרכזי את המטבח ואת חדר האוכל כמקום התכנסות".
ולשים על השולחן סרוויס אירופאי יוקרתי של רוזנטל
"זאת ירושה מאמא שלי מלפני 80 שנה שאני מוציאה רק באירועים חשובים, אבל ביומיום אנחנו אוכלים רק בכלים שלי, כמו הכוסות שתלויות על הקיר במטבח. בכלל, את כל המטבח עשינו לבד. בנינו בלוקים מחופים בפסיפס שעשיתי בעצמי, ומעליהם יציקת מוזאיקה לבנה שגם אותה עשינו בעצמנו. קניתי ארונות בהזמנה מנגר וצבעתי אותם בפוליטורה כהה, כדי שיתאימו לשולחן האוכל שקניתי למטה בשוק".
זה בטח מפתה מאוד לעבור בשוק כל יום בדרך הביתה, לראות משהו יפה ולהעלות אותו מיד למעלה
"בדיוק, ובגלל שאני מתעסקת באמנות, אני לוקחת את כל רהיט ומתאימה אותו לאופי שאני רוצה לתת לכל חדר. בחדר השינה למשל, רציתי גוונים רומנטיים, אז לקחתי שידה בצבע קרם פשוט ועיטרתי אותה בזהב על רקע אדום. גם את דלת העץ צבעתי מבפנים באדום ומבחוץ השארתי בטורקיז. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל משני צדי המיטה יש ארוניות שחורות מברזל, שהן חלק ממיטות בית חולים".
למה יש רק מעט חפצים מהטיולים של יגאל בעולם, פרט לכמה תצלומים במבואת הכניסה?
"אני לא נוהג להביא מזכרות", צוחק יגאל. "לפעמים אני מביא איזה שטיח או בד וקרין מרפדת איתו משהו, כמו הכורסה בסלון שרופדה בבד סיני צהבהב".
נגיעות של יופי
בבית ניכרות נגיעות של יופי, מעשה ידיה של קרין. כך למשל, עיטורים על משקוף הכניסה בחדר ההורים, ויטראז'ים בסלון ובמטבח, וריפוד וצבע לרהיטים ולדלתות.
בנוסף אפשר למצוא בו קמין עצים שמחמם את הבית. ארובתו מגיעה עד לתקרה, שגובהה 5 מטרים בחדרים ו-8 מטרים בסלון, מתחת לגג הרעפים. התקרה שופצה על ידי יגאל בעזרת של כמה עובדים.
הצבעים העזים של הבית נחשו על ידי יגאל וקרין יחד, והשניים מניחים שהגוונים דומים למקור. בין החידושים שלא היו במקור אפשר לראות שהצבע הכחול של תקרת חדר האוכל, חוזר שוב כפאנל בצבע שמן בתחתית הקירות.
"המוטו שלנו בשיפוץ היה ללכת עם הרגש, עם מה שמגלים תוך כדי עבודה ועם מה שהבית "רוצה" להיות", מסבירה קרין. "אני פשוט לא יכולה לראות את כל הבתים הלבנים, הנקיים והמודרניים, שאדריכלים זרים תכננו לפרטי פרטים ושהושקע בהם כל כך הרבה כסף, אבל אז נכנסים לגור בהם ולא משנים יותר כלום. מבחינתי, הבית הזה כל הזמן משתנה, מתחדש וממשיך לחיות. אנחנו יותר מדי יצירתיים ויש לנו פחות מדי כסף בשביל להחליט שזהו, הבית גמור ומושלם. הנה, רק לא מזמן סיימתי את הוויטראז' בסלון".
הכתבה באדיבות אתר www.bvd.co.il , מבית המגזין בניין ודיור
לפנייה לכתב/ת 
