זהירות - הבניין שאתם גרים בו יעשה אתכם חולים

מבלים את חול המועד בסוכה? ייתכן שבכך אתם מסייעים לבריאותכם. מתברר כי רובנו חיים, עובדים ומתנהלים בבניינים שחושפים אותנו למחלות שונות, מעצם האופן שבו הם בנויים.

לתופעה הזו קוראים תסמונת הבניין החולה (Sick building syndrome). על פי ארגון הבריאות העולמי, מבנים מסוימים עלולים לגרום למחלות ולתופעות בריאותיות שונות כתוצאה מהשהייה בהם. בין השאר הכוונה לכאבי ראש וגירויים בעור ובעיניים, בעיות הקשורות בדרכי הנשימה, כגון אסטמה, וכן נטייה לדיכאונות. הסיבות לתופעות אלה קשורות בעיקר לתכנון, לבנייה ולתפעול של המבנים, שכוללים בין היתר שימוש בחומרים רעילים ומחסור באוויר צח.

פתרון אפשרי לבעיה מגיע מכיוון הבנייה הירוקה. מחקרים שנערכו בארצות הברית גילו, כי בבתי ספר שנבנים על פי מודלים "ירוקים" וכוללים אוורור, אור ואקוסטיקה טובים, התלמידים חולים פחות, מספר ההיעדרויות קטן ואפילו חל שיפור משמעותי בהישגיהם הלימודיים.

דו"ח של אדם טבע ודין, "בנייה ירוקה במוסדות חינוך", שפירסם מחקרים אלה, קובע כי נוסף על התועלת הסביבתית והחיסכון באנרגיה, בנייה ירוקה משפיעה לחיוב על הישגי התלמידים ובריאותם.

"מחקרים קושרים בין סביבת לימוד וההשפעה של אוורור, אור ואקוסטיקה טובים להישגי תלמידים", אומרת מיכל ביטרמן, חברת הנהלה במועצה הישראלית לבנייה ירוקה. "החיבור בין למידה לתנאים פיזיים של בית הספר די ברור: ההשפעה של אוורור, אוורור טבעי, התאמה נכונה לפני השטח ולאקלים, וכן תאורה טבעית רבה ככל האפשר, עומדים בבסיסה של הבנייה הירוקה ובבסיס הרעיון של בתי ספר ירוקים".

לדבריה, בנייה שאינה ירוקה יוצרת בעיות שעשויות לגרום לתופעות של תסמונת הבניין החולה, למשל התפתחות של עובש. "בבנייה ירוקה מביאים בחשבון את כל המרכיבים האלה מראש". אומרת ביטרמן. "לתפיסתנו יש בארץ מספר מאוד מועט של בנייה ירוקה. מדובר בשילוב אלמנטים שכולל את תכנון המבנה, מיקומו, התאורה בו וכדומה".

בשונה מארצות הברית וממדינות אירופה, שבהן יש מודעות לנושא הבנייה הירוקה ואפילו תקנים, בישראל החלו רק בביצוע פעולות ראשונות בכיוון.

"תחום שלא נחקר כמעט בארץ"

מתברר שלא רק התלמידים חשופים לתסמונת הבניין החולה: התופעה נפוצה גם במבני ציבור, במשרדים ובמבנים רבי קומות, ולעיתים מגיעה גם לרמת הבית הפרטי.

בארצות הברית מודדים את מספר ההיעדרויות של עובדים כתוצאה ממחלות במהלך השנה, כדי לבדוק אם התסמונת של הבניין החולה קיימת במבנה שבו שוהים העובדים. "מדובר בתחום מאוד מפותח בעולם, שלא נחקר בארץ ושכמעט אין כל התייחסות אליו מבחינת התקינה הקשורה למבנים", אומר ד"ר אריה נשר, המנהל המקצועי של ביה"ס פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב וחבר הנהלה במועצה הישראלית לבנייה ירוקה.

"אנחנו מדברים על איכות חיים. יש כבר מודעות לאנטנות סלולריות ולאסבסט. אלה מתקשרים למודעות סביבתית בהקשר לחינוך, והכל ביחד מתקשר לבנייה ירוקה", הוא אומר. "המודעות מתחילה להיות קיימת אצל צרכנים וסטודנטים, אבל הממסד עדיין זז לאט מבחינת תקינה ותמריצים. השוק והצרכנים מבינים ודוחפים את הנושא במסגרות ממשלתית, עירוניות או כלל ממסדיות".

לדבריו, תו התקן הקיים כיום בארץ צר ביותר ולא מתייחס לגישה ההוליסטית של בנייה ירוקה. "מבנים ירוקים בארץ לא ממלאים אחר התקנים המקובלים בעולם. בנייה ירוקה בוחנת את מסלול החיים של המבנה, אך זו חשיבה שאינה מוכרת במכרזים של משרד החינוך. בדרך כלל, הקבלן עם הצעה הזולה ביותר הוא הזוכה. אף אחד לא מסתכל על החומרים, עלות האחזקה שלהם וההשלכות הכוללות בנושא".

נשר מציין כי אפשר לשפר את המצב במבנים קיימים, אבל מדגיש כי הבעיה מתחילה בתכנון לא נכון. "אין בארץ אדריכלים שיודעים לעבוד עם התוכניות החדשות בתכנון. התפיסה הבסיסית בתכנון בארץ היא שאדריכל מגיע עם קונספציה תכנונית-ארכיטקטונית, ואז נעזרים ביועצים לנושאים ספציפיים, למשל למיזוג אוויר. לא חושבים על אפשרויות זרימת אוויר טבעיות בשילוב בין המעצב לאדריכל. בבנייה ירוקה - להבדיל מתכנון רגיל – האדריכל, המהנדס ויועץ האנרגיה כולם מתחילים לעבוד מרגע אפס ביחד".

אין תמימות דעים

ההתייחסות להיבטים הירוקים של הבנייה כבר בשלב התכנון תלויה באדריכל: מי שמודע לחשיבות של זרימת אוויר יכול להביא בחשבון את הנושא, אבל אין תקן שמחייב אותו לעשות זאת. בכל האמור לשימוש בחומרים – יש תקנות בלתי מחייבות, כשבפועל אפשר למצוא בחומרי הבנייה ובריהוט דבקים רעילים וחומרים מסוכנים אחרים. הטיב לתאר זאת מהנדס בניין שסירב להזדהות בשמו: "כמעט כל מטבח בארץ פולט רעלים".

משיחות עם מתכננים וגורמים שעוסקים בנושא, עולה תמונה משתנה באשר לדגשים שהופכים בניין לכזה שסובל מהתסמונת, וכך גם באשר לפתרונות האפשריים. הרוב מסכימים כי הכל מתחיל בתכנון נכון של המבנה ובתפעולו השוטף, תוך שימת לב לאוורור במבנה, הימנעות משימוש בחומרים שפולטים קרינה ורעלים, התאמת תנאי התאורה, הקפדה על אקוסטיקה טובה, שימוש בבידוד תרמי ומניעת חדירת חומרים מזהמים מחוץ למבנה.

"זו תסמונת מאוד מדויקת שעוסקת בבריאות של השוהים במבנה, אבל בגלל שמדובר בנושא חדש בארץ, כל אחד לוקח את העניין לכיוון שלו", אומר יפתח הררי, אדריכל ומומחה לבנייה ירוקה. לדבריו, מדובר בתופעה שנובעת מתכנון לקוי של המבנה ומחשיפה לרעלים שונים. היא מתבטאת בין היתר באיכות אוויר ירודה מכיוון שאי אפשר להכניס אוויר צח למבנה, ואו שנעשה שימוש בחומרי בנייה וגמר שפולטים קרינה ורעלים.

"הכל מתחיל בתכנון", מסכים ישראל פסטרנק, מנכ"ל מרכז הבנייה הישראלי, "הבעיות המבניות המרכזיות הן היעדר אוורור, עובש בקירות כתוצאה ממערכות אינסטלציה שלא עובדות כמו שצריך ובעיות איטום שונות. לצד זאת יש שימוש בחומרים עם רמת רדיו אקטיביות גבוהה".

גם בני מלנקי, מנהל מקצועי של חברת אמירים, בריאות וסביבה, מסביר כי התסמונת מתבטאת בעיקר בחוסר אוורור והיעדר אוויר צח, אך מדגיש גם סיבות כגון תאורה. "הבעיה מתחילה בתכנון, שלא תמיד מתייחס לכמות האנשים שהולכים לשהות במבנה ולשעות העבודה שלהם". מלנקי מדגים כי בבניינים גבוהים רבים החלונות לא נפתחים, על מנת שלא להכניס אוויר מזוהם מבחוץ, אך הדבר יוצר תחושת מחנק, גורם למחסור בחמצן ויוצר אפקט הדומה לחממה בתוך המבנה.

הסימפטומים של השוהים במבנים אלה מתבטאים בהרגשה כללית רעה שמחריפה עם הזמן, כאבי ראש, יובש בעיניים, אלרגיות ואף התעלפויות. "כשהאוויר במבנה לא מתחלף – מספיק שעובד אחד חולה – ואז הוא מדביק את כולם", אומר מלנקי. אם הבעיות לא מטופלות לאורך זמן, עלולות להיווצר, לדבריו, גם בעיות כרוניות.

בינתיים כאמור, אין בארץ תקינה מחייבת שמכסה את התחום. הבשורות הטובות הן כי בימים אלה עובדת ועדת מומחים, שכוללת נציגים ממשרדי הממשלה ומהמועצה, על תו תקן ירוק ספציפי שמיועד למוסדות חינוך, ושלפיו ייבנו בתי הספר החדשים וישופצו המבנים הקיימים. 

במועצה לבנייה ירוקה מקווים שהתקן יהיה מוכן בתוך שנתיים. אך עד אז - רוב מוחלט כמעט של תלמידי ישראל שוהה מדי יום ביומו במבנים שלמעשה, חושפים אותם למחלות.