יש לך הומור או גזים? אל תתביישי לשחרר
יש משהו בהומור, חוש שהופך גברים לנחשקים. אחד הדברים שהכי אהבתי אצלה היה היכולת לצחוק על הכל, בלי גבולות. ופוקים? פוקים הם סימן לאינטימיות טובה
התנהגויות נקבעות לפי נורמה. אותן קביעות מיושנות מימים ימימה המכתיבות ומייעצות דרכי התנהגות. בטבע נהוג שהזכר מחזר אחרי הנקבה. גם אצלנו, למעט הסתייגות אחת - אמנם הגבר צד בפועל, אבל האשה צדה עם העיניים. וזה בסדר, תפקידו של הגבר הוא לגשת, אם כי תמיד נחמד לזהות יציאה נשית מהנורמה בסגנון משלוח חברה טובה אל הבחור שעומד בצד השני, למשל.
אותה התנהגות נורמלית מוכתבת על ידי הסביבה שקובעת התנהגויות, אם בעצות איך וכיצד להתנהג, ואם בהפגנת אותה התנהגות על ידי הרוב. הפגנת הומור והבעת דעות מוכתבים על ידי הכלל, למעט היוצאים מן הכלל.
בטור הראשון שלי הצגתי את עצמי כרווק מושבע שלא ניהל אף מערכת יחסים בעברו. לא מדויק. בכל זאת, אחרי 30 שנות חיים לפגוש מישהי שכן תמשוך אותי להישאר היה בלתי נמנע. ומסתבר שיציאה מהכלל מהווה משיכה חזקה. לאחר היכרות, ולא מעט שיחות והתכתבויות על כלום ושום דבר, נקבע הדייט. נפגשים, נסיעה קצרה למקום הבילוי מלווה בסמול-טוק ענייני והנה, הדייט בעיצומו. לפתע תחושה מוזרה עטפה אותי. הצד השני משדר הומור, הייתכן?
סיטואציה מפתיעה, חשבתי לעצמי, לא כל יום אתה מתיישב עם בחורה בדייט והשדר שלה מתחנחן בהומור. ואני, כבעל חושים מחודדים לנושא, עליתי על טיסת הצחוק בהנאה גדולה.
בדרך כלל הבחור הוא זה שנדרש לשעשע
יש משהו בחוש הומור. אותו חוש שהופך אותנו לנחשקים הפך להיות מצרך מבוקש אצל המין הנשי. אחד הדברים שהכי אהבתי אצלה הוא היכולת לצחוק על הכל, בלי גבולות. פעם צחקנו עליי ופעם אחרת צחקנו עליי בעודי מנסה לצחוק עליה. בעולם בו גברים ונשים מתיישבים בדייט ובדרך כלל הבחור הוא זה שנדרש לשעשע, היה שונה לפגוש בזו שנוקטת באותה גישה. ושונה זה מעניין, מאתגר.
חצי שנה היינו, משהו בסגנון תקופת חיים עבור רווק מושבע. הייתי אומר שכשם שהומור מושך אתכן - הוא מושך גם אותנו. כל הטיפים על איך להתנהג מול גבר בטלים בשישים לעומת המראה של אשה המנסה לשעשע ולהצחיק.
חוברות נהלים מקיפות בנושא התנהלות מול גברים מחולקות לכל דורשת ונמצאת. סוג של תורת לחימה המצווה על שמירת הומור ודעות, פן יברח לו הגבר. כמו פליירים ששמים לך על השמשה של האוטו בזמן שישנת. לא ביקשת את הפלייר, לא רצית אותו מלכתחילה אבל הוא שם, מול העיניים, מצווה עליכן להשאיר את הזהות שלכן לעצמכן, לחברות ולמשפחה. על הגבר להישאר מחוץ לקליקה. ובכן, מרוב עצות לא רואים את היער, ומה שרואים משם לא רואים מכאן. זה נחמד ויפה לייעץ לרווקים ורווקות. ועם זאת, כל אחד מאיתנו עומד בפני עצמו. אם יש בך הומור - תפגיני.
משקל דעות כמשקל הומור. אתן באמת מאמינות שהמייעצות לרווקות אינן מביעות את דעתן מול הגבר שלהן? מביעות ועוד איך, אם בקולי קולות ואם בעדינות, כל אחת והסגנון שלה ומידת הביטחון בקשר. מזמן חלפו הימים בהם לנשים היה אסור ללמוד, להצביע לעבוד ועוד. זה נקרא היסטוריה וזה נחמד והכל, אבל זה כבר עבר. ההסתייגות הידועה היא שצריך לתת לגבר זמן להיקשר לפני שמטלטלים את הסירה בדעות מרעישות. אני אומר - אדרבה. אולי דעתכן תואמת את זו של הבחור, אולי הוא יאהב את מה שיש לכן להגיד, אולי הוא ייהנה מהאפשרות לקבל פידבק. וגם אם לא, זה בסדר, עדיף מישהו שיחיה עם מי שאתן בשלום.
לפעמים אנחנו משתחררים, בקטנה, ולפעמים יותר גרוע
יש אלמנטים נוספים שאתן יכולות להשתחרר בהם, וזה קשור לנושאים קצת פחות ריחניים. אחרי תקופת מה בתוך הקשר מתחילים לבלות קצת יותר זמן יחד. לעזאזל, אני לא יודע מה ומי אשם באיך שאנחנו בנויים, כל אחד עם מערכת העיכול שלו, אבל לפעמים אנחנו משתחררים, בקטנה, ולפעמים יותר גרוע, ופחות נעים. ישנה שמועה שאומרת שתקלות במערכת העיכול אינן נחלתם של גברים בלבד. הכצעקתה? ואם נקרא לילד בשמו, פוקים, אז גברים רבים ישמחו על רצון נשי לשתף אותם בתקלות המגיעות ממערכת העיכול, זה מעיד על אינטימיות, וזה לוקח זמן.
חוברות הנהלים המחולקות לכל מאן דבעי מצוות על שמירת תוצרים אלו מפני הגבר. מעין הסתייגות מוחלטת מקיומו של הדבר. אחרי הכל, יש לשמור על הנשיות. ובכן, תרשו לי לגלות לכן סוד קטן: אם אתן מאבדות נשיות בעת הפוק, אנחנו מאבדים גבריות באי עשייתו. מלאכת השמירה על האיפוק איננה קלה בעליל, אבל אנחנו עומדים בזה, בלית ברירה, לפחות עד שכבר לא עומדים בזה. למרות שפורענות מוחלטת עשויה להיות ממש משעשעת, אינני מטיף לה (בעצם, למה לא?), רק שחרור קטן. יציאה קטנה, גם מהקופסה.
אחרי משא ומתן ארוך ומייגע הסכימה בעלת ההומור לנדב לי תקלה קטנה. אממה, אין לה. באמת, אמרתי לעצמי ולה. האם הפחד מאיבוד נשיות כל כך חזק, האם זהו המכשול האחרון בדרך להנפת הדגל בראש התורן?
הפחד לאבד את הנשיות יותר ממובן. אבל מה בקשר לרווח הישיר מחיזוק האינטימיות? אם שמים את הנושא על המאזניים, אזי האינטימיות שהושגה כבר נרכשה, ואילו הנשיות שכביכול אבדה תירכש בחזרה, מקסימום בפעם הבאה שלבנים סקסיים יעטרו את גופך. Win Win, המאזניים בעד.
ומה לגבי העובדה שאחרי כל ההבדלים בינינו ישנו את המכנה משותף הנמוך ביותר, כולנו בני אדם בעלי מערכת עיכול, תנו לנו לראות אתכן גם בסיטואציות אנושיות.
מהמעט שספגתי בנושא, זוגיות היא קודם כל חברות טובה, ויותר מזה. חברות טובה מעודדת שיתוף הפרטנר ברוב הפרמטרים, ההתלבטויות והשדים הקיימים בנו, עם השארת אחוז בודד לעצמנו. לפי הסטריאוטיפ, כדי שגברים ונשים יתחברו לחברות עמוקה אנחנו נהיה גם עמוקים, רגישים ונאהב שופינג, ואתן בנוסף תהיו רדודות, ברבריות ושחקניות סוני פלייסטיישן מכורות. כיוון שזה ממש לא הולך לקרות וסטריאוטיפים כבר מזמן מחוץ לאופנה, נשאלת השאלה האם אפשר להיפגש באמצע, האם אפשר להשתחרר יחד.
הומור מהווה תכונה כובשת לרוב הנתקל בו, כשם שדעות קיימות אצל כולם. הסתרת דעות והומור מעכבת את היווצרות החברות בין השניים, במקרה הטוב. במקרה הרע היא עלולה לסתום את הגולל על המשך הקשר. בשלב מתקדם יותר של הקשר, נפיחות יוסיפו נופך חדש לאינטימיות. משהו בסגנון מנגנים ביחד. אולי גם ייצא מזה משהו קליט, ומי יודע, אולי תוכל המוזיקה ליצור מהפיכה.
נ.ב.
בסוף ברח לה אחד, בלי ריח.
האימייל של אסף
טוקבק כדורבנות: יש ריח של ניצחון באוויר