גן לילדים שלא מפסיקים לזוז

"הייתי ילדה מאוד תנועתית. כל הזמן היו מעירים לי שאשב בשקט", מספרת טל שריר, גננת בגן הניסויי מצליח, במושב מצליח שבשפלה. "היום היו קוראים לזה קשב וריכוז?" אני שואלת את השאלה המתבקשת. "אולי", היא עונה. "לא היו לי בעיות מיוחדות, אבל זזתי הרבה".

הזיכרונות הללו, ביחד עם העובדה שסבתה של שריר, קטה הירש, הייתה אחת המורות הראשונות בארץ להתעמלות מתקנת (מונח שרווח בשנות השלושים), תרמו ללא ספק את תרומתם להחלטתה להפוך את גן מצליח לגן מיוחד. גן בתנועה.

הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

• מהו בית ספר ניסויי?
• אביחיל: בי"ס שרואה כל ילד וילד
• הסרט של חייהם: ביה"ס הניסויי לאוטיסטים
• בית ספר הדסה: לומדים בין הזריקות להקרנות 
• האקדמיה למדענים צעירים
• בית הספר שמציל ילדות אבודות
  

 פעילות תנועתית - מעודדת ילדים להמשיך ולנסות. צילום: לין גרנרוט-קפלן

מחבקים את עצמם

במבט ראשון זהו גן רגיל לכל דבר. ילדים חייכנים בגילאי 4-5 מקבלים את פני ישובים במעגל למפגש הבוקר. ראשית, הם מחבקים את עצמם ולאחר מכן עוברים על כל הגוף בלחיצות, מעין עיסוי, בעוצמה שהילד בוחר. הילדים קוראים לזה חיבוק בוקר. "זהו מגע שעוזר לי לדעת איפה הגבולות של הגוף שלי. יש בזה משהו מאוד רגשי ולא רק פיזי", מסבירה שריר.

 שיתוף פעולה במשחק. לא מעודדים תחרותיות 

הבנה ותפיסה מרחבית

אני יוצאת לחצר. מתקנים סטנדרטיים לחלוטין, אך גם צמיגים רבים הצבועים בצבעים שונים ומסודרים במקבצים בכל מיני צורות. אפס עלות. במפת החצר נראים האזורים השונים בה והמנחה מתכנן את סדר הפעילות על ידי מִספור האזורים. הוא תולה את המפה בחוץ וכאשר הילדים יוצאים אל החצר, הם מעיינים במפה ומבצעים את המסלול שתכנן. "זוהי בעצם עבודה על הבנה ותפיסה מרחבית", מסבירה שריר.

"כשהתחלתי לעבוד עם ילדים, ראיתי כמה הם זקוקים לתנועה ולעומת זאת, כל מה שלמדתי באופן קונבנציונלי בהכשרה שלי, לא היה קשור לתנועה", מסבירה שריר, המנהלת את הגן מזה 12 שנים. "לפני 20 שנה כשלמדתי, זה לא היה נושא חשוב". בעקבות פרויקט מיוחד של המועצה המקומית גזר בו מגיעות לכל הגנים באזור מרפאות בעיסוק אחת לשבוע–שבועיים, יצר המפגש עם הציוד שלהן עניין רב אצל הילדים ואצל שריר.

"אם הייתי בן אדם אחר, אולי הייתי שמה את זה בצד, אבל בשבילי הציוד הזה עורר זיכרונות ילדות. במובן מסוים גדלתי בחדר התעמלות. סבתי קיבלה בביתה ילדים שנזקקו לעזרה טיפולית ובכל פעם שביקרתי אותה, סולמות, חישוקים וכדורים היו חלק מהשגרה שלי. שמתי גם לב שהפעילות של המרפאות בעיסוק, השפיעה באופן מיידי וחיובי מאוד על האקלים בגן ועל המוטיבציה של הילדים לקחת חלק בפעילות".

כיום, גן מצליח מוגדר זו שנה רביעית כגן ניסויי על ידי משרד החינוך. מטרת הניסוי היא לקדם את הכישורים הרגשיים והחברתיים של הילדים בעזרת תנועה.

 פועלים לפי מפת החצר. עבודה על הבנה ותפיסה מרחבית

להמשיך ולנסות

מי שמדמיין את הגן כאולם התעמלות רחב ידיים עמוס ציוד ג'ימבורי יקר, צפוי להתאכזב. הגן סטנדרטי לחלוטין, אך אורגן מחדש על פי צרכי התנועה. במרכז החדר הושאר מרחב פנוי ולא תראו כאן מקבצים של שולחנות שתופסים את כל שטח הגן. כל מרכזי הפעילות צמודים לקיר. לילדים אגב, מותר להיות יחפים.

"בנוסף, קל ומהיר יותר לפתח את הכישורים שבחרנו של הכוונה עצמית, מסוגלות אישית ושיתוף פעולה דרך פעילות גופנית. הם קופצים בקפצית למשל ואני מכניסה חוק שקופצים 10 ניתורים וחוזרים לסוף התור. זה עובד. אין פה משהו רגשי כמו למשל כאשר ילד מחזיק בובה וילד נוסף רוצה לשחק בה. אני גם משתדלת לנטרל את המרכיב התחרותי במשחקים. בכיסאות מוזיקליים למשל, רק הכיסאות יוצאים והילדים יושבים אחד על השני ומרוצים".

האקדמיה באה לגן

על מנת לעודד את ההתקדמות וההתפתחות התנועתית, כמו גם כישורים נוספים של מתמטיקה, ראייה מרחבית ומסוגלות, לכל ילד יש ספר תנועה משלו. בספר התנועה, הילדים מציירים את האתגר האישי שלהם ועוקבים אחר ההתקדמות שלהם. שריר מסבירה שהיות וזה משהו שהילד בחר והוא משמעותי לו, הוא ישקיע בזה יותר אנרגיה.

"הכניסה לניסוי הרימה את היכולת המקצועית שלי כגננת", מסבירה שריר. "קיבלנו את ד"ר אלה שובל, שמרכזת את המגמה לחינוך גופני לגיל הרך בוינגייט, כיועצת אקדמית המלווה את הניסוי. המפגש איתה הוא על בסיס שבועי. זה נהדר שהאקדמיה באה אלי לגן, לשדה, לרעיונות שלי ואומרת לי 'זו העשייה האינטואיטיבית שלך, בואי ותראי מה היא אומרת'. בנינו ביחד מודל הוראה ואחרי שלוש שנים הפכתי למרכז הפצה למוסדות חינוך אחרים. קיבלנו גם קצת תקציבים לציוד, אבל תתפלאי מה אפשר לעשות עם תקציבים נמוכים".

לא נלחמת בשינויים

אני מציצה בסקרנות בילדים שהתפזרו למרכזי הפעילות. שני ילדים בחרו משחק קופסה, אבל רובם בחרו במשחק תנועתי. שלוש בנות הולכות על קביים פשוטים העשויים משני דליים וחבל, כמה ילדים משחקים בקליעה למטרה, אחרים קופצים על מזרוני התעמלות, מסובבים גולות על צלחת הפוכה מפלסטיק ועוד. שריר מציינת שהילדים אוהבים דווקא את הדברים הפשוטים והדברים היקרים שוכבים על המדפים.

את בעצם מנסה להחזיר את הילדים לצורת המשחק של פעם במובן מסוים.

"אני לא נלחמת בשינויים, לא שופטת אותם ולא מעבירה ביקורת. אני מתאימה את עצמי לצרכים ונותנת מענה. אמבות עובדות כיום יותר, יש יותר טלוויזיה בבתים. אני מאמינה שהילדים לוקחים את מה שהם מקבלים כאן גם הביתה. הורים אומרים לי 'הוא פתאום התבגר, פתאום הוא לא בוכה על כל דבר'".

"אני אף פעם לא מדברת בעבר ובעתיד", היא מסבירה. "אני לא אומרת 'אתה משתולל, תירגע או תפסיק לעשות את זה. אני אומרת 'אתה רגוע'. אני מייצרת במילים את ההווה החיובי שאני רוצה שייווצר. חשוב כל הזמן לשים את הספוט על ההוויה החיובית".

"אני חושבת שהגרעין של העשייה ילווה אותם", היא עונה. "עדיין לא התנסינו באדפטציה של המודל לבית הספר ואשמח מאוד אם ההזדמנות הזו תקרה בדרכי. האינטואיציה שלי אומרת שאפשר למצוא דרכים ללמד חלק מהתכנים בשילוב תנועה. כשאתה גדל כילד שכל הזמן מעירים לך 'תפסיק ליפול, תפסיק לזוז', אתה מרגיש לא טוב עם עצמך. כל ילד שמעירים לו, נפגמת תחושת המסוגלות שלו. המפגש עם הגוף לעומת זאת, מאוד מעצים. אולי בגלל זה בחרתי בזה".