כינה את השכן שקרן - וישלם 8,000 שקל
במהלך אסיפת דיירים פרץ ריב בין דיירי בניין משותף על רקע נושאים כספיים. הרוחות התלהטו ואחד מהם כינה את השני בשמות גנאי. השכן הפגוע לא עבר על כך בשתיקה ותבע אותו בין עוגמת נפש. ביהמ"ש קיבל את טענותיו
סכסוך שכנים שהידרדר להחלפת קללות הגיע לבית המשפט: במהלך אסיפת דיירים כינה אחד השכנים את אחד הדיירים 'שקרן', 'גנב' ו'מנוול', וצעק לעברו שיסתום את פיו. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום לשון הרע, וחייב את השכן לשלם פיצוי של 8,000 שקלים.
התובע מתגורר החל משנת 2007 בבית משותף בחיפה בדירה שבעבר הייתה בבעלות משפחתו. לטענתו, זמן קצר לאחר שעבר לגור במקום, פנה אליו הנתבע המתגורר אף הוא בבניין במכתב דרישה לתשלום דמי ועד בית בסך של 2,520 שקל.
בנוסף, הוא נדרש לשלם את חלקו בעבודות שיפוץ שנערכו בבית בסך 2,000 שקל, ודמי ועד בית בסך 210 שקל. לטענתו, עם קבלת מכתב הדרישה שלח לנתבע מכתב ובו דרש כי יוצגו בפניו פרטים ומסמכים שונים על עבודות השיפוץ - אולם לא קיבל אותם לידיו.
התובע טען כי במהלך ישיבת דיירים שהתקיימה בתקופה זו ובה השתתפו שישה אנשים, דרש ממנו הנתבע לשלם את חלקו בעבודות השיפוץ וכינה אותו "שקרן", "גנב" ו"מנווול", צעק לעברו "סתום את הפה", ואמר לנוכחים כי אין לקבל מהתובע המחאות הואיל והן לא תכובדנה.
הטונים עלו
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה דרש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסך 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק, ופיצוי נוסף בסך 20 אלף שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.הנתבע טען מצדו כי שכנו סירב לשלם את חובותיו, ואמר לו כי בעל הדירה הוא בנו ולא הוא, אך כשפנה לבן אמר לו זה כי מדובר בשקר.
לטענתו, באסיפת הדיירים סיפר לתובע ולנוכחים את אשר אמר לו הבן, ובתגובה צעק התובע והאשים את הנוכחים כי הם גנבים ושודדים, והטונים עלו עד אשר בשל תסכול הנתבע מסירוב התובע לשלם את חובותיו, הוא כינה אותו שקרן.
עם זאת, הכחיש הנתבע כי כינה אותו "גנב" ו"מנוול", או כי הורה לו לסתום את פיו. הנתבע טען כי עומדת להגנתו הגנת אמת דיברתי, ובכל מקרה הדברים נאמרו בשעת כעס, ולכן החוק אינו חל עליהן.
גרסת התובע עדיפה
השופט רמזי חדיד קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד לאחר שקבע כי הוא מעדיף את גרסת התובע לאירועים על פני זו של הנתבע.
זאת, בין היתר בהתחשב בחוסר העקביות בגרסת הנתבע ובכך שבנסיבות המקרה, ולאור התלהטות הרוחות, סביר מאוד להניח כי בנוסף לכינוי שקרן, הוא הוסיף וכינה את התובע בכינויים נוספים, העולים כדי פרסום לשון הרע.
"הנתבע בעצמו העיד כי הבין מדברי התובע במהלך אסיפת הדיירים כאילו הוא מאשים את הנוכחים במקום שהם גנבים ושודדים", כתב השופט. "סביר מאוד להניח אם כך כי הנתבע החזיר לתובע באותה מטבע כפי שהוא הבין את דברי התובע".
השופט דחה את טענת הנתבע כי הדברים שאמר אמת הם לאור אמירת בנו של התובע כי אביו שקרן, לאחר שקבע כי גם אם הדברים אכן נאמרו, אין בכך הוכחה מספקת להגנת אמת דיברתי.
לעניין הפיצוי, קבע השופט כי בהתחשב במספר המועט יחסית של הנוכחים באסיפת הדיירים, בכך שהפרסום נעשה בשעת כעס, ומאידך בעובדה כי הנתבע לא התנצל, יש לחייבו לשלם לתובע פיצוי של 8,000 שקל. בנוסף, חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 5,500 שקל.
לעיון בפסק הדין המלא
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
