רווק מפחד לפגוע בילדים של חברתו הגרושה
יש ביניהם אידיליה זוגית, אבל הם לא יודעים אם למסד את הקשר או לפרק אותו. היא גרושה עם שני ילדים, הוא רווק שמפחד לפגוע בהם אם הקשר יעלה על שרטון ותוהה מה מקומו וכיצד הוא משתלב מבחינת אחריות וסמכות בתוך המשפחה
שאלה:
אני גרושה עם שני ילדים מדהימים, בת עשר ובן שמונה, ונמצאת במערכת יחסים כשנה עם בחור מקסים, רווק בן גילי. שוררת בינינו אהבה מאוד גדולה, הקשר חזק ויציב, התקשורת מצוינת ויש משיכה פיזית, בקיצור, אידיליה. עם זאת, כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר כשעל הפרק עומדת ההחלטה לאן הולכים, למיסוד הקשר או לפירוק. בנקודה זו חשוב לציין שכל המשפחה והחברים מאד מפרגנים ומאד תומכים בקשר שלנו.
הבעיה נמצאת למעשה אצלו, הוא חסר נסיון חיים ומאוד מפחד, בעיקר ממה יקרה אם זה לא יצליח בינינו. הוא מרגיש אחראי כלפי הילדים ולא רוצה לאכזב אותם ולגרום לכך שעוד גבר יעזוב אותם. הוא גם לא בטוח האם בת זוג גרושה פלוס שניים היא הבחירה הכי טובה בשבילו.
קשה לו עם אורח החיים המאוד "פעיל": שני ילדים, רעש, הגעירה המתמדת שלי בהם וההתייחסות שלי להתנהגות שלהם, והעובדה שהוא לא יכול לומר משהו כי זה לא מקומו להגיד. בקיצור, רווק שחי ואוהב להיות לבד שפתאום נכנס למשהו גדול מאוד, אך גם חם ואוהב. ושוב, בינינו זו אידיליה!
יש לו ביקורת, מוצדקת לפעמים, על דרכי החינוך שלי וההתמודדות שלי עם הילדים. שאלתי היא איך אני, מתוך נסיון החיים שלי יכולה לעזור לו להתגבר על הפחדים והחששות? איך להבהיר לו שאנחנו כזוג יכולים לעבור כל מכשול? הוא מודה שהוא נמצא בתהליך קשה מאוד, וזקוק לי כדי לעבור אותו, רק שאני מפחדת לומר משהו לא במקום. חשוב לי לציין שגם הילדים קיבלו אותו מאוד יפה ויש לו חלק גדול מאוד בחיים שלנו.
זואי
תשובה:
זואי ובן זוגה,
כמו שכבר נכתב בערוץ יחסים לא מעט, משפחה מורכבת היא אכן כזו, מורכבת. ואת מתארת בפנינו סוג אחר של מורכבות, שמאפשר לקוראים ולמגיבים לחשוב ולהתייחס מזווית נוספת לסוגיה שמעסיקה אנשים רבים (למטקבקים נא לשים לב: קודם לקרוא, אחר כך לחשוב ורק אחר כך להגיב, זה הסדר הנכון).
הפעם לא מדובר ברווקה עם הילדים שלו, אלא ברווק עם הילדים שלה, וזה סיפור דומה, אבל גם שונה. במקרים רבים של גירושים עם ילדים צעירים, בן הזוג החדש של האשה נכנס לבית בו גרים הילדים. כתוצאה מכך הקשיים והספקות שלו כדייר חדש במערכת שונים מאלו של רווקה, שנכנסת לזוגיות עם גרוש שלא מתגורר ביומיום עם ילדיו.
בן זוגך נשמע אכפתי ואחראי מאוד, והשאלות שהוא עסוק בהן הן שאלות טובות וחשובות, בעיקר כשאלות שילוו אתכם בהמשך הדרך: איך לחבר אשה, ילדים ובן זוג חדש כך שכולם יחיו בשלום וימצאו את מקומם.
מהדברים שכתבת, אפשר לראות שיש כאן כמה סוגיות שונות, וכדאי להפריד ביניהן ולחשוב על כל אחת בנפרד. סוגיה אחת היא עצם היחסים שלכם, הזוגיות. בנושא הזה את אומרת שהמצב אידילי, אבל, בכל זאת בן זוגך חושש מה יהיה "אילו". הוא כן לוקח בחשבון אופציה של פירוק הקשר.
כדאי לשאול אותו למה הוא טרוד בשאלות אלו ולהסביר לו שהרבה מזה תלוי בשניכם. הקשר הזוגי יהיה חזק כל עוד שניכם תחליטו שזה חשוב ושאתם לא מזניחים את האהבה, הקרבה, הבילוי הזוגי והתקשורת. זוגיות לא נגמרת ככה סתם ביום אחד. אם עובדים מההתחלה על תשתיות נכונות כמו תקשורת, התחשבות,קבלת החלטות משותפת ועוד, אין סיבה שזה לא יהיה "לנצח נצחים".
להיות מעורב, בלי להיכנס לתחרות עם האב הביולוגי
סוגיה חשובה נוספת היא יחסיו של בן הזוג עם הילדים. כאן אני מתרשמת שיש יחסים טובים, כל כך טובים שהוא חושש מההיקשרות של הילדים אליו. אני חושבת שאי אפשר במקרה הזה לשלוט בהיקשרות ובתלות שמתפתחת. הוא משקיע בילדים, והם מחזירים לו אהבה, וכשיש אהבה יש גם פחד. פחד שזה ייגמר, פחד שיתקלקל, פחד מהתלות.
הפחד הזה יכול להיות גם בלי ילדים, ואולי הוא פשוט פוחד מעצם העניין, כפי שציינת, שהוא עובר ממצב של רווקות וחופש שנותנים אשליה של שליטה על החיים, לחיים עם עוד שלוש נפשות שהוא צריך להתאים את עצמו אליהם.
כמו בכל קשר, וכל דבר משמעותי בחיים, אין תעודת ביטוח. הדרך שאני רואה כדי להתמודד עם הפחד שלו לפגוע בילדים, היא פשוט להיות ההורה החורג הכי טוב שהוא יכול להיות. אם הילדים נמצאים בקשר עם אבא שלהם, כדאי שהוא לא ייכנס לתחרות עם האבא. מצד שני, הוא לא צריך להישמר ממעורבות.
אם הוא גר בבית שיש בו שני ילדים, בהחלט מותר ורצוי שהוא יהיה מעורב בחינוך ובהצבת הגבולות, בתיאום איתך. שימצא את המקום הנכון לו מבחינת מעורבות בחייהם. הרי גם אם תיפרדו עכשיו, הילדים יסבלו ויתגעגעו אליו. אבל, זו לא סיבה להימנע. כמו שאנחנו מתאהבים בלי ודאות מלאה לגבי ההמשך, כך יכול להיות הקשר שלו עם הילדים: כל עוד יש קשר ומשפחה, אז יש. ואם חלילה משהו ישתבש, תתמודדו עם כך בבוא העת.
אני חושבת שמה שבן זוגך מרגיש היום הוא הפחד של כל הורה טרי: האחריות העצומה שיש כשנכנסים לחיים של ילד, היקשרות וחשש לטעות ולפגוע. אם הוא מרגיש את כל זה, כנראה שהוא כבר "עמוק בפנים", בתוך מעורבות רגשית ואכפתיות. ושוב, היכן האבא? נא לא לשכוח להשאיר לאב הביולוגי מקום חשוב בחיי הילדים, שום בן זוג של אמא לא יכול ולא צריך לבוא על חשבון קשר איתו.
בחיים לא תמיד מתאהבים במה שהכי הגיוני ונוח
סוגיה שלישית וחשובה לא פחות היא הדילמה של בן זוגך עם עצמו. לגבי שאלתו "האם זה הכי טוב בשבילי", זו כמובן החלטה אישית שלו. ברור שמבחינה תיאורטית הוא היה יכול למצוא רווקה כמוהו ואולי זה היה נוח. אבל, מה לעשות שהחיים לא תמיד פועלים לפי מה שהגיוני והכי נוח.
אני מאמינה, וכנראה גם אתם, שאהבה וקשר טוב הם משהו יקר ערך, ולפעמים כדאי להתאמץ ולהיכנס לאורח חיים קצת מסובך, בשביל לשמור על האוצר הזה. אבל כמובן שבזה רק הוא יכול להחליט. האם "שווה לו" לעשות את המאמץ וללמוד למצוא את המקום שלו בתוך המערכת המשפחתית שלך, ולזכות ביתרונות של אשה מנוסה וילדים גדולים.
אם יחליט להיפרד, מוטב שתעשו זאת מוקדם ככל האפשר, כדי להקל על הילדים. אבל אם יחליט להמשיך, ראו זאת כתהליך ממושך שבו תעזרו אחד לשנייה ללמוד את המציאות החדשה ואת הצרכים של כולם.
נושא חשוב אחרון הוא היחסים בין המבוגרים לילדים. אני חושבת שכדאי לכם לפנות לייעוץ, כדי להתחיל ברגל ימין את חייכם כמשפחה. תפקידו של בן זוגך כדמות הורית שאיננו אב ביולוגי דורש תשומת לב ולמידה. כדאי מאוד לקבל הדרכת הורים או ייעוץ משפחתי על ידי גורם מקצועי, שיעזור לכולם להתמקם נכון מבחינת סמכות ואחריות, וכן מבחינת הזכויות והחובות של המבוגרים והילדים.
לסיכום, לאור המידע שנתת, אין סיבה שלא תצליחו לבסס קשר זוגי ומשפחתי, היות ויש הרבה אהבה, תקשורת ואכפתיות גם ביניכם כזוג, וגם ביחס שלכם כלפי הילדים. חשוב שכל ארבע הנפשות (ואולי גם האב הגרוש) יתָקשרו בפתיחות ויטפלו בכל בעיה שמתעוררת, וכל שאלה שתבוא בהמשך הדרך.
שיהיה בהצלחה וכל טוב.
- עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית ,
מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל
שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.
