המוסלמים הובילו פעם את העולם. מדוע הם נפלו?

העולם המוסלמי כמרקחה: המשטר בתוניסיה נפל ואחריו גם המשטר המצרי, ומיליוני אזרחים יוצאים לרחובות גם בתימן, אלג'יריה, ירדן, בחריין, איראן ו לוב. הרקע למהומות, כמו תמיד, הוא גם כלכלי: העניים הרעבים זועמים על התייקרות הלחם, והצעירים ממעמד הביניים רואים באינטרנט בעיניים כלות את החיים במערב. להיות כמוהם - חופשיים, בטוחים, עשירים, מצויידים - כמו באמריקה, בצרפת, בגרמניה, באיטליה, בישראל - זה החלום שמשגע המונים בקהיר ובעמאן, בצנעה ובטהרן.

הזהב היהודי : ynet במסע היסטורי לשורשי ההצלחה היהודית:

• אברהם ויוסף - המצליחנים הראשונים של עם ישראל
• כשישראל הייתה עשירה: החכמה הכלכלית של שלמה המלך
• משבר הנדל"ן: גם בתקופת החשמונאים היה מחסור בקרקע
• חכמתם לא אומנותם: חז"ל למדו בלי לקבל קצבאות
• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

לפני אלף שנה העולם היה הפוך: ארצות ערב היו עשירות ומשגשגות ואירופה הייתה עניה ונחשלת. אין פלא שהאיסלאם הקיצוני, שאינו רוצה, או אינו מאמין, שהמזרח התיכון ידמה למערב, מטפח חלום אחר: לסובב את גלגלי ההיסטוריה אחורה ולהחזיר עטרה ליושנה, לימי הח'ליפות הערבית-מוסלמית, שהייתה מרכז הכלכלה העולמית. לחלום המוסלמי הזה יש גם נקודה יהודית: סוחרים יהודים מצליחים רבים מילאו חלק מרכזי בעידן השגשוג של האיסלאם.

ארמונות, עבדים, ספינות מסחר וצ'קים

האימפריה המוסלמית נוצרה במאה ה-7 במסע כיבושים של שבטים מחצי האי ערב, ובראשם הנביא מוחמד ואחר כך יורשיו, ה"ח'ליפים" (מחליפים). במאה ה-8 היא השתרעה מפקיסטן של היום במזרח ועד ספרד ומרוקו במערב, ומרבית תושביה התאסלמו והפכו לדוברי ערבית. הח'ליפות התפרקה במאה ה-9 לממלכות קטנות בשל מאבקי ירושה, אבל האיסלאם נשאר דומיננטי בכל המרחב הזה, והוא הפך מעין אזור סחר חופשי שיזמים נעו בו בחופשיות והקימו עסקי ענק.

הערבים הקימו מטרופולינים כמו בגדד, דמשק, פוספאט (קהיר) וקירואן שבתוניסיה, עם ארמונות מפוארים, בתי מלאכה עתירי עובדים, מפעלי תשתית ואפילו בנקים. סוחרים מכרו, קנו והסיעו עבדים, כסף וזהב, אבנים יקרות, בשמים ותבלינים בשלוש יבשות. מכתבים בין סוחרים ומלומדים מתארים סוחרים שהחזיקו עסקים במקביל במרוקו, בתימן, ובהודו. סוחר יכול היה לקבל צ'ק באיראן, להפקיד בבנק בסוריה, לבצע העברה בנקאית ולפדות את הכסף בספרד. 

"הכובשים הערבים-מוסלמים יצרו, למעשה, צורת חיים בורגנית, כמעט יש מאין", אומר ד"ר יורם ארדר, מומחה לימי הביניים מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, "כשהם חיו בחצי האי ערב הם היו בדואים שהתפרנסו ממסחר בשיירות. העולם שהם כבשו היה פיאודלי, עם מסחר דל, שהסתובב סביב חקלאות ובעלות על קרקע. הם הלאימו את הכפרים, וקידמו בערים כלכלה תוססת של בעלי מלאכה, פועלים שכירים וסוחרים, שבה העושר נמדד בכסף, לא בנכסים".

באירופה כמעט לא היה כלום

המצב באירופה היה שונה לחלוטין. התרבות הרומית התפוררה בצל גלי הגירה והתקפות של שבטים נחשלים. הערים נעלמו והכלכלה חזרה להתבסס על תצרוכת עצמית וסחר חליפין. "המוסלמים הובילו בימי הביניים המוקדמים את הכלכלה העולמית", אומר ד"ר ירון בן נאה, מומחה לימי הביניים מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית, "רוב המסחר שלהם התנהל בינם לבין עצמם ועם הודו. לאירופה כמעט לא היה מה להציע, רק פרוות ועבדים. כמעט לא היו שם בתי מלאכה וחוץ מתוצרת חקלאית פשוטה לא ייצרו כלום".

"גם בעולם המוסלמי רוב האוכלוסייה הייתה איכרים עניים, עבדים ושכירי יום, והעשירים היו שכבה דקיקה - כמו שהם עד היום", מציין בן נאה, "גם אז רוב העושר נמצא בממשק שבין ההון והשלטון. לצד הסוחרים, היו גובי מסים שהתעשרו מעודפי גבייה ושכבה עבה של פקידים".

גם בימי השגשוג המוסלמי רוב האוכלוסיה היתה הענייה. הפגנות בקהיר 

משפחות הסוחרים והמתעשרים, אומר ארדר, ניהלו אורח חיים מעודן ופיתחו את התרבות: "לסוחרים יש אופקים יותר רחבים מאשר לאציל שיושב על האדמה שלו. הם ראו ארצות שונות והתעניינו בתרבות שלהן. הם התלבשו יפה וקישטו את בתיהם, למדו קרוא וכתוב, הקימו לילדיהם בתי ספר, שמעו שירה וניהלו דיונים פילוסופיים. גם בכך הם הקדימו את אירופה במאות שנים".

כשבאירופה התפתחה בורגנות, היא דרשה גם חופש פוליטי ויצרה את הדמוקרטיה. למה זה לא קרה למוסלמים בימי הביניים?

"לא הייתה דמוקרטיזציה אבל הייתה פתיחות. חכמי האיסלאם, שהיו גם המחוקקים וגם השופטים של הח'ליפות, ניהלו דיונים חופשיים על ההלכה והתיאולוגיה המוסלמית. אחר כך, כשכל התרבות התנוונה, גם האיסלאם התאבן".

"האיסלאם שונא חידושים אז הוא התנוון"

תקופת השגשוג של העולם המוסלמי נגמרה בימי הביניים המאוחרים - במאה ה-13 וה-14. מרכז הכלכלה העולמית עבר לאירופה והמזרח התיכון נשאר עני ונחשל. מדוע? "העולם המוסלמי נכבש על ידי הממלוכים, שהיו חיילים-עבדים מאזורים נידחים. הם לא התעניינו במסחר, לקחו לעצמם אדמות וכסף וחנקו את הכלכלה", מסביר ארדר.

לד"ר בן נאה יש הסבר אחר לשקיעת האיסלאם. "האיסלאם הוא דת שמרנית ביותר שלא אוהבת חידושים", הוא אומר, "הם הגיעו לנקודת כוח ושגשוג ונשארו שם. השלטון המוסלמי, גם בתקופת תור הזהב הערבי, חיפש רק שקט וביטחון ורמס את הפרט. מי שלא היה שייך לחמולה חזקה, לא היה קיים".

"גם אירופה הייתה שמרנית, אבל הייתה פתוחה יותר לחדשנות טכנולוגית, ובמשך השנים הטכנולוגיה באירופה התפתחה וקידמה את הכלכלה שלה. הדפוס, לדוגמא: השלטון העותמאני אסר על המוסלמים להקים בתי דפוס כדי שלא יפיצו דברי כפירה וחתרנות. איך אפשר להתפתח בלי דפוס? דוגמא נוספת: האירופים המציאו במאה ה-16 וה-17 מכונות טווייה והטקסטיל שלהם נעשה יותר זול, אז כל עשירי המזרח התיכון התחילו לקנות בגדים מיובאים. ככה התהפך העולם".

עסקי היהודים: טקסטיל, עבדים, מחול ומוסיקה

האיסלאם והיהדות נחשבים כיום לאוייבים והפנטזיה על חידוש הח'ליפות הערבית היא הסיוט הגדול של היהודים בישראל. בימי הביניים הדברים נראו אחרת. יהודי הח'ליפות היו נתינים סוג' ב' ששילמו מסים מיוחדים, ורבים מהם התאסלמו - אבל רבים גם השתלבו בסיפור ההצלחה המוסלמי ועשו חיל בעסקים.

לסוחרים היהודים היה יתרון: הם לא היו מזוהים עם אף אחת מהח'ליפויות ונעו בחופשיות בין ח'ליפויות יריבות וגם מחוץ לעולם המוסלמי, באירופה הנוצרית ובממלכת הכוזרים. בכרוניקות של הח'ליף הרון אל רשיד, שאגדות רבות כרוכות בשמו ובראשן סיפורי "אלף לילה ולילה", מסופר שבמשלחת המסחר הראשונה שהגיעה לחצרו מאירופה היה סוחר יהודי שגם היה היחיד שחזר בחיים (רכוב על גבו של פיל).

"היהודים לא השתלבו באדמיניסטרציה הממשלתית, אבל הצליחו במסחר", אומר בן נאה, "מסעות מסחר לקחו כמה שנים, והסוחרים היו צריכים בסיסים לנוח בדרך. הקהילות היהודיות כבר היו מפוזרות בכל העולם, וסוחרים יהודים יכלו לעצור בכל קהילה יהודית, לדבר עם המקומיים בעברית ולהתארח בבית הכנסת. כשהם היו בדרכים, הקהילה עזרה לגדל את ילדיהם. למוסלמים לא היו אפשרויות כאלה".

"היהודים גם היו מוכנים לעבוד בכל העבודות הבזויות והמלוכלכות שהמוסלמים לא רצו לעבוד בהן, ובחלקן עשו כסף טוב. הם עבדו בריתוך ועיבוד מתכות, שזה חם ומסוכן, בצביעת בדים שזה מלוכלך ומסריח, וגם בעסקי השעשועים. מוסלמים הרגישו לא נוח לעסוק בשירה ובריקוד, ומוסלמית שרוקדת בכלל נחשבה לזונה, ואילו המגבלות שהיהודים הטילו על עצמם היו פחות נוקשות, אז הרבה מהבדרנים והזמרים היו יהודים. וכמובן, ענף המסחר החשוב ביותר של התקופה היה עבדים - והיהודים, שהסתובבו במקומות הנידחים שמהם העבדים הגיעו, הצטיינו בכך".

"היהודים, כהכללה, חיו טוב יותר מהמוסלמים. כמעט כולם חיו בעיר, כי היהודים הכפריים התאסלמו או עזבו את הכפרים. היהודים עזרו אחד לשני במפעלי צדקה, שתפקדו טוב יותר ממפעלי הצדקה המוסלמיים בגלל המוסר החברתי היהודי ובגלל שהאוכלוסייה היהודית הייתה קטנה יותר".

השלטון המוסלמי לא הגביל את עסקי היהודים?

"בכלל בכלל לא. העולם המוסלמי לא היה אנטישמי. ברמה האישית חלקם סבלו מדי פעם מלעג או השפלות קטנות, אבל הם חיו בביטחון וחוץ ממס החיג'אז לא הייתה עליהם שום הגבלה. בניגוד ליהודים באירופה, היה מותר להם להחזיק אדמות ונדל"ן, והם לא היו צריכים להצטופף בגטאות. חלקם גרו ברחובות משלהם, אבל זה היה מבחירה".

הסוחרים היהודים ניצלו את מסעות המסחר גם למטרה דתית: כשעברו בבבל ובארץ ישראל הם ביקרו בדרך אצל חכמי התקופה, הגאונים, והעבירו להם מכתבים ששלחו יהודים מרחבי העולם, ובהם שאלות בנושאים הלכתיים. כך נוצרה ספרות השו"ת - שאלות-ותשובות - שבאמצעותה שמר העם על קשר עם ההנהגה הדתית.

"בין הסוחרים היהודים היו טיפוסים מרתקים ששילבו עסקים ותרבות", אומר ד"ר ארדר, "מכתבים בגניזת קהיר מספרים על איש עסקים יהודי-מצרי בשם נתנאל בן חלפון, שהיו לו 20 ומשהו אוניות שהסיעו תבלינים, בדים ותכשיטים בכל ארצות ערב. פעם הוא הגיע לספרד ופגש במשורר יהודה הלוי, שאמר לו שהוא חולם להגיע לארץ ישראל. התברר שבן חלפון היה מעריץ של המשורר, אז הוא לקח אותו אתו ובדרך ארגן לו מעין 'סיבוב הופעות' בקהילות שעברו בהם, הפגיש אותו עם רבנים ומשוררים והעניק לו כסף ורכוש. המשורר הגיע לארץ עם מטען של 50 ארגזי פשתן ובוחטה של כסף".

"היהודים שלטו על כל המסחר באירופה"

אם בעולם המוסלמי העשיר היהודים הצליחו, הרי שבין הנוצרים באירופה הענייה עושרם היה דמיוני ממש. "באירופה כמעט לא היו אנשים שידעו לקרוא ולכתוב, חוץ מאנשי הכמורה - והיהודים", אומר בן נאה, "כיוון שהם היו גם היחידים שיכלו לנסוע לארצות האיסלאם, היה להם מונופול כמעט מוחלט על המסחר".

אחד ממכתבי השו"ת מספר, למשל, מספר על מחלוקת עסקית בין שני סוחרים יהודים שאחד מהם נסע מהונגריה ליריד במיינץ שבגרמניה עם חיסכון משותף של שניהם בשווי 12 ליברות כסף כדי לקנות סחורה כהשקעה משותפת, וחזר מהיריד עם סכום גדול פי שלושה, כלומר, כ-35 ליברות.

מסמך אחר מאותה תקופה, מסופר שאוצרות ארמונו של מלך הונגריה בכבודו ובעצמו היו שווים כ-100 ליברות - כלומר, רק פי שלושה מהכסף שאותו סוחר יהודי חזר אתו מהיריד. מכתב שו"ת אחר מספר על יהודי מצרפת שירש אחוזה גדולה בשווי של כ-350 ליברות - כלומר, פי שלוש וחצי מאוצר המלך ההונגרי.

"היהודים מילאו חלל בכלכלה האירופית של התקופה, ובמשך זמן רב היו השחקנים היחידים בה, מונופול ממש", כתב היסטוריון הכלכלה הגרמני וינסטנט רושר, "הם היו היחידים שהשתמשו בשטר חליפין, אשראי וריבית על ההון. הכלכלה האירופית לא יכלה להתקיים בלי הידע שהיהודים הביאו מהמזרח ובלי הקשר שלהם עם המסחר הבינלאומי. היתרון שלהם לא היה יחסי, אלא מוחלט".

העליונות הכלכלית של המוסלמים והיהודים על הנוצרים נמשכה עד המאה ה-12, כאשר הנוצרים החלו לפתח מסחר ותעשייה משלהם. "כל עוד הנוצרים היו תלויים ביהודים, הם נהנו מיחס סביר מסביבתם הנוצרית", כתב רושר, "כשהנוצרים התפתחו ורצו לתפוש את מקומם - הם החלו לדחוק אותם ממקומם ולפגוע בהם". כך החל עידן קשה וחשוך בהיסטוריה היהודית - אבל היהודים, כתמיד ידעו לנצל את כשרונותיהם כדי לשרוד. ועל כך - בפרק הבא של הזהב היהודי.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות