נטייה מינית זה לא טוטאלי

נכון, מיד יאמרו הציניקנים שוודאי שאי אפשר לצפות מרב בישראל למאמר אובייקטיבי בנושא. ובכן, אפתיע אתכם – עמדתי בעניין איננה נגזרת של תפיסתי הדתית. במשך שנים אני טוען שהתורה אינה ספר פסיכולוגיה, ולא מגדירה נטיות כאלו או אחרות כנכונות או לאו.

התורה היא ספר חוקים המביעים ערכים, והתורה רואה במפגש מיני בין גברים דבר אסור מכל וכל. על כך אין חולק. יכולים לקפוץ כל הקופצים בתגוביות, לקלל ולחרף את התורה ונושאיה, אך הדבר לא ישנה את העובדה שאנחנו איננו מעצבים את התורה כרצוננו. התורה היא ספר חוקים אלוקי, הכולל איסור חמור על "משכב זכור", ועל כך אין חולק. לכן, מעולם לא אמרתי - בשם התורה - כי ניתן לטפל במשיכה מינית פנים-מגדרית. התורה פשוט איננה מתייחסת לכך.

ניתן לשנות את האחוזים

אבל לא בשם הידע המקצועי שלי כרב אני בא, אלא כמחנך, המלווה שנים רבות נערים ומתבגרים

המתמודדים עם נטייתם, ומתוך התבוננות בתהליכים העוברים עליהם במהלך התמודדות זו. הגיע הזמן לומר אחת ולתמיד – רבותיי, יש חיה כזאת! אני מכיר אישית רבים שטופלו והשתנו. אני מכיר גם רבים שלא הצליחו. לכן, אני שייך לאלה המאמינים כי אחוז מסוים יכולים לשנות את נטייתם, ואחוז מסוים לא.

כמה בדיוק? וואללה, לא יודע. אני רק יודע, שמתוך למעלה ממאה שליוויתי, ונעזרו במגוון שיטות טיפול, כמחצית יכולים להביט אחורה ולומר לעצמם – הייתי שם. גם בקרב האחרים ישנם אחוזי שיפור משמעותיים, למחצה, לשליש ולרביע. נטייה מינית איננה דבר טוטאלי - או שאני נמשך רק לנשים או רק לגברים. יש הרבה באמצע, וניתן לשנות קצת את האחוזים, ועל ידי כך לפתור או לצמצם את הבעיה הקיימת בחייו של הומוסקסואל דתי.

יש הומואים דתיים, זו עובדה מוגמרת. יש גם שכנראה יישארו כאלה לעולם. זה לא סותר את העובדה שרבים מאוד יכולים לנסות ולשנות את נטייתם. הם רק צריכים להגיע למטפל המתאים, לשיטה הטיפולית המתאימה, ובעיקר – למטפל קשוב, היודע לשים גבולות ליכולותיו.

לא אחת אני מפנה נער לטיפול, ולאחר שניים-שלושה מפגשים הוא שב אליי בשם המטפל הטוען כי לא נראה לו שיש סיכוי רב לשינוי - והוא אף חושש לנזק אפשרי. במקרים אלה אנו חדלים מן הטיפול מיידית, ועוסקים רק בליווי נפשי מקיף לשאלת ההתמודדות עם הנטייה, קבלת הזהות המינית המורכבת, ופיתוח מודל חיים לאורה.

הומוסקסואליות איננה מחלה

כיצד חיים עם נטייה כזו בעולם דתי? איך מצליחים להמשיך להאמין ולחיות חיים דתיים במצב כזה? זו כבר התמודדות שלב ב'. אך קודם כל, על כל אחד להתחיל תהליך זהיר, קשוב, רגיש, מתחשב ואמפטי, אצל אנשי מקצוע בעלי ניסיון מן התחום הממסדי ומן התחום ההוליסטי-אלטרנטיבי. 

הומוסקסואליות איננה מחלה. איני אוהב להשתמש בביטוי המקובל בעולם הרבני - "נטיות הפוכות". שום דבר לא הפוך, והומו איננו חולה נפש. הוא יהודי יקר ומתוק, אהוב אצל אביו שבשמים, וגם על ידי כל אחד בעולם הזה. אבל

מאחר שהוא רוצה להמשיך לחיות חיי שמירת תורה ומצוות, הוא חייב לנסות לאפשר לעצמו חיים תורניים מלאים, הקמת משפחה, מימוש הסיפוק הגופני והנפשי שבקשר עם אשתו, והשכנת השכינה ביניהם. את זה לא יוכל לעשות בלי להשתנות, ולכן כדאי לו לעשות את המאמץ הזה. בזהירות, בהכוונה נכונה, ובאמונה בעצמו.

מתוך הבנה זו בא מיזם הסיבסוד של ארגון "כמוך". לשמחתי, זכינו לתמיכתו וברכתו של מורי ורבי הרב יעקב אריאל שליט"א, מגדולי הפוסקים בדורנו, למהלך אשר החל לרקום עוד וגידים, וכבר מתבצע בשטח.

והכי חשוב – בואו ונמשיך להקפיד בקיום מצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך".