סיפור בדים: מעיצוב אופנה לתכנון בית החלומות
תאונה שעברה בעלת הבית החזירה אותה לחלומה הישן להיות אדריכלית ומעצבת פנים, ואיפשרה לה לתכנן את הבית שלה ושל בן זוגה ברוח הפאנג שוואי. את המחסור באנרגיית המים השלימה באמצעות בריכה מפנקת
"את הבית הזה בניתי לפרק השני של חיינו. הילדים כבר עזבו את הבית והצרכים הצטמצמו. הבית אמנם לא קטן, אבל התכנון שלו אינטימי מאוד", פותחת ליאורה איילון את הריאיון.
לזוג איילון שלושה ילדים: אירה (30), בעל צרכים מיוחדים שמתגורר בהוסטל באבן יהודה, אלינור (32), לומדת בחו"ל אמנות ומינהל עסקים, ואסף (20), חייל קרבי.
רוצים סלון? מדריך לבחירת עצים עורות ובדים >>
איילון, שמשחר ילדותה נמשכה ליופי שטמון במבנים, באדריכלות ובעיצוב פנים, הגשימה את חלומה בעת שסיימה לימודי אדריכלות פנים לפני כ- 30 שנה, אבל החיים הובילו אותה לעסוק דווקא בתחביב שהיה לה אז, עיצוב אופנה.
במשך 26 שנים היא ניהלה עסק משגשג שהיה קרוי על שמה, שסיפק מלבושים יוקרתיים לנשות העשירון העליון של תל אביב וירושלים.
התאונה ששינתה את הכל
לפני כחמש שנים, בעת הכנת התצוגה של קולקציית אביב 2005, אירעה לאיילון תאונת עבודה שחייבה אותה לתקופת החלמה ממושכת ומנעה ממנה לחזור ולעסוק במקצועה.
לא מחוסר ברירה, אלא מתוך בחירה שקולה החליטה ליאורה לחזור לחלומה הישן, ואת דרכה החדשה היא ניווטה לאדריכלות ולעיצוב פנים.
לפרויקט הראשון היא בחרה לתכנן את הבית הפרטי שלה ושל בעלה. לבית, שבנוי בשולי הכפר, אופי שהולם את המקום. הוא משתלב בפרדסים ובשדות, ומסביבו גינה ישראלית טיפוסית שתוכננה על ידי טל גליקמן.
"בית צריך להתאים לסביבה שבה הוא ממוקם", אומרת איילון. "בתים בסגנון אורבני נראים בעיניי כנטע זר בסביבה כפרית, ממש כמו באופנה, שבגד חייב להתאים לסיטואציה שבה הוא נלבש".
ברוח הפאנג שוואי
למגרש שעליו בנוי הבית צורת משולש. ליאורה, הדוגלת בתורת הפאנג שוואי, נמנעה מלהתאים את הבית לקווי המתאר של המגרש, ובמקום ללכת על מבנה משולש שנראה כראש חץ, רעלי ושלילי, היא מיקמה במרכז המגרש שני אגפים מלבניים וביניהם בריכת שחייה הקושרת אותם לגוש מרובע ומאוורר.
הפעילות של הבית מתרכזת בקומת הקרקע, המחולקת על ידי הבריכה לשני אגפים: האזור הציבורי שבו נמצאים המטבח, חדר המשפחה והסלון, והאזור הפרטי, שבו יחידת ההורים. ההפרדה בין האגפים מתבצעת על ידי הבריכה ודלתות שקופות נגררות שיוצרות קיר זכוכית גדול, דבר התורם לבידוד תרמי ואקוסטי יעיל וחסכוני.
"תפקידה של הבריכה, הנשקפת פנימה מכל פינה בבית, הוא כפול", מספרת איילון, "הן לשחייה, ספורט שבו אני עוסקת מאז התאונה, והן להשלמה האנרגטית שגילינו אצלנו את חסרונה".
לדעתה של איילון, כל אדם זקוק להשלמה אנרגטית של מים, צמחייה, חום, אור או מתכות. בביתה היא זיהתה את המחסור באנרגיה של המים, שהושלמה על ידי הבריכה.
דלתות נטולות משקופים
פרט ליחידת ההורים, בקומת הקרקע, יש בבית עוד שתי יחידות מגורים עם כניסה נפרדת, שנועדו לילדים כשהם באים להתארח. כאשר יחידות הדיור הנוספות אינן בשימוש הן מבודדות מקומת הקרקע על ידי דלתות נטולות משקופים.
גרמי המדרגות לקומה העליונה ולקומת המרתף נגלים רק בעת הצורך, וברוב הזמן יש תחושה של בית חד קומתי צנוע ואינטימי.
איילון לא התנתקה לגמרי מעיסוקה הקודם. היא הלבישה את הבית במגוון של יצירות טקסטיל, שבכמה מהן ניכרת נגיעה של הומור, כמו מפות שמשמשות כווילון, פוף, ובד חאקי שנועד לתפירת מכנסיים ומצא את מקומו על השולחן כמפה.
הבית מקבל מראה חדש באמצעות הטקסטיל לפחות ארבע פעמים בשנה, לרגל חילופי העונות. "אני נוהגת לעשות שינויים אפילו סתם ללא סיבה", מסבירה איילון את תובנות הפאנג שוואי. "שינויים בבית הם הכרחיים מפני שהם מניעים את האנרגיה ומונעים סטגנציה".
הטקסטיל מוחלף לעיתים קרובות
"אנרגיה טובה מתקבלת גם מזיכרונות טובים", מוסיפה איילון. "לכן פזורים בבית פסלים וחפצי אמנות שרכשנו בטיולים שלנו ברחבי העולם". אין בבית קירות רבים שעליהם אפשר לתלות תמונות אמנות. כל תמונה נבחרה בקפידה רבה, וכל בחירה מנומקת היטב: הציור של מיכאל קובנר, חוף בית ינאי, נבחר כי זהו החוף המועדף על בני הבית, והוא מקבל אותם בכניסה.
שתי תמונות סיניות בצבעי תכלת רגועים המביעות אמירה פוליטית עכשווית הגיעו הביתה עם הבת אלינור. לחדר השינה נבחר על ידי הזוג הדפס ענק של שלושה וחצי מ' , המשדר רוגע ושלווה.
בניגוד לטקסטיל, שמוחלף לעתים קרובות, רוב הריהוט בבית מלווה את המשפחה במשך שנים רבות. בחלק מהפריטים נעשו שיפוצים ושינויים ואחרים רק חודשו.
רהיט שלא נגעו בו, מהיום שנרכש, הוא כיסא של מקינטוש, מגדולי מעצבי המאה ה-20, הניצב בסלון, ומיועד לישיבה, אך יותר מזה, הוא פריט אספנות יוקרתי.
פרט בעל פונקציונאליות כפולה הוא שולחן העבודה הממוקם לצד פינת האוכל. בעת הצורך הוא משמש את בעלת הבית כשולחן עבודה ובזמן אירוח הוא הופך להיות דלפק הגשה.
את הציור בסגנונו של טולוז לוטרק, שעל דופן השולחן, ציירה הבת. "את האהבה שבני הבית מקרינים לכל פינה אפשר לראות גם בלי הסברים", מסכמת איילון את הסיור בבית, כשעיניה נוצצות וידיה מלטפות את משענת גב הכורסה.
הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור"
לפנייה לכתב/ת 
