עזרת נשים: טיול בעקבות מנהיגות ולוחמות בא"י

ב-25 באוקטובר 1946 הקדיש המשורר נתן אלתרמן את הפואמה בטורו בעיתון "דבר" לנערה אלמונית. הנערה ההיא שפעלה בלילות ברחוב מרמורק בתל-אביב, סייעה לקליטת מעפילים ונהרגה בשמירה מכדורי מכונית משוריינת. לימים תקרא על שמה אניית המעפילים "ברכה פולד". ברכה פולד (1926-1946) הייתה כל מה שאני מאחלת לנו, הנשים, שנהיה: היא הצטיינה בלימודים, הייתה דעתנית ונהגה להגיד את שהיה על לבה בלי להסתיר.

בנוסף, הייתה קלעית מצטיינת בפלמ"ח, ופיקדה על חולייה שחסמה את המשוריינים הבריטיים שיצאו ממפקדת הצבא הבריטי (מה שידוע היום כמתחם שרונה בתל-אביב). עם נפילתה בידי הבריטים, היא גססה במשך שעות ולא פצתה פיה. בחייה יישמה את שהאמינה בו: שוויון בין גברים לנשים. על שמה נקרא רחוב בתל-אביב ונקראת אוניית מעפילים, וסיפורה מונצח באתר מחנה המעפילים בעתלית: תמונות, קטעי ארכיון, עדויות וגלריה מרתקת של נשים לוחמות עבריות, וביניהן הנרייטה סאלד, חווה (אוי) לויצקי, עדה סרני ונוספות. סיפורן הוא סיפורנו.

תחנה ראשונה - מחנה המעפילים בעתלית: אתר המורשת בעתלית מנציח את סיפורן של נשים שלחמו ופעלו בנתיבי העפלה בין השנים 1948-1934. האתר משמש מרכז חינוכי ללימוד תולדות ההעפלה לארץ ישראל ולהנצחת גבורת המעפילות, המעפילים ופעילי ההעפלה. מאגר מידע ממוחשב משמש לגביית עדויות של ניצולים וקרובי משפחה, למחקר ואקדמיה ולצבור הרחב. אתר מורשת זה מנוהל משומר ומפותח על ידי המועצה לשימור אתרים.

מידע כללי: מחנה המעפילים עתלית

שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-17:00, ו' 09:00 - 13:00. הסיורים בתיאום מראש.

עלות כניסה: 25 שקל ילד וגמלאי, 30 שקל מבוגר.

שם איש קשר: חגית / שירה

טלפון: 04-9841980

הוראות הגעה: מכביש 2 לרדת מחלף עתלית מערבה, מיד אחרי המחלף – בצד צפון של הכביש.. מכביש 4 בצומת כלא 6 מערבה.

לאתר האינטרנט - לחצו כאן

המחנה בעתלית (צילומים: אלכס ליבק, באדיבות המועצה לשמור אתרים)

חנה סנש - לא הסגירה שום מידע פרט לשמה

סיפורם של חביבה רייק וחנה סנש נגע לליבי. חנה סנש (1944-1921), האישה שב-1939 עזבה את הונגריה כדי לעלות לארץ ישראל,מצאה את עצמה חמש שנים לאחר מכן חוזרת אליו, ואולם הפעם כמרגלת מטעם הפלמ"ח בחסות הצבא הבריטי. במקביל לריגול בעורף האויב, ניסתה סנש ליצור שיתוף פעולה עם הפרטיזנים להצלת יהודים מידי הנאצים.

סנש נתפשה על ידי המשטרה ההונגרית בבודפשט, ונחקרה ועונתה חמישה חודשים. מלבד שמה האמיתי לא הסגירה סנש שום מידע אחר. מדובר בתעצומות נפש ועוז רוח שהדעת אינה תופסת. בשנת 2010 שרת החקלאות ופיתוח הכפר, אורית נוקד, שחברה בוועדת השרים לענייני מורשת ויו"ר השדולה לשמור אתרי מורשת בכנסת, אימצה את אתר המורשת בית חנה סנש: "חנה מלווה אותי כגבורה וכדמות נערצת מגיל מאוד צעיר ולכן כשיכולתי לבחור אתר מורשת לאמוץ היה לי ברור שזה יהיה בית חנה סנש בקבוץ שדות ים".

תחנה שניה - בית חנה סנש בקבוץ שדות ים: חנה סנש הצטרפה לקבוץ כשנה לאחר שעלו ראשוני חבריו על הקרקע. היא הגיעה אליו מבית הספר החקלאי לבנות בנהלל והשתלבה במעגל העבודה והעשייה של הקבוץ שכונה אז "קיסריה". לאחר הרצחה, חשפו חברי הקיבוץ את יומנה האישי שכתבה מגיל 13, ובו עזבון רוחני כפרוזה וכשירה. מקצת שיריה הולחנו, וביניהם "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם"), ו"אשרי הגפרור".  

בית חנה סנש הוקם כמרכז הנצחה לזכרה ובו אוסף של מכתבים, תמונות, ספרים וחפצים הקשורים לפועלה ולמשימתם של הצנחנים. במקום חזיון אור-קולי מרגש המספר את ספור חייה, מרכז למידה עבור כתות בית ספר, ארכיון ואנדרטה שהוצבה על קברה בבודפשט והובאה ארצה לביתה בשנת 2007.

מידע כללי - בית חנה סנש

שעות פתיחה: ימי א-ה 10:00-16:00 (להגיע עד 15:00), לקבוצות ניתן לתאם בתיאום מראש ביקור מעבר לימים ושעות אלו.

עלות כניסה: מבוגר - 13 שקל, ילד 12 שקל, אזרח ותיק - 10 שקל.

שם איש קשר: אדוה פלגי

טלפון: 04-6364366, 052-8795366

הוראות הגעה: נמצא בקיבוץ שדות ים, בסמוך לגן הלאומי קיסריה.

לאתר האינטרנט - לחצו כאן

מירה בן-ארי - הקרבה עצמית למען משפחתה

מירה בן-ארי 1948-1926, נולדה בגרמניה והגיעה עם משפחתה לתל-אביב בשנת 1933. ייתכן כי לולא פגשה את בעלה אליקים, בנה דני לא היה נולד, והיא לא היתה מעתיקה את מגוריה לקיבוץ ניצנים, ולא הייתי כותבת עליה. אבל הגורל רצה אחרת. מירה הייתה האלחוטנית בקבוץ ניצנים מהקיבוצים הבודדים בדרום בשנת 1948.

בהחרפת הקרבות בדרום, ולאחר פינוי הנשים והטף מהקיבוץ במבצע "תינוק", נשארה מירה האלחוטנית ועימה החובשת שלומית דורצ'ין ודבורה אפשטיין עם הלוחמים. הקרב בניצנים נגד המצרים היה עקוב מדם והמפקד הפצוע אברהם שוורצשטיין החליט להיכנע, ויצא ודגל לבן בידו, בתמיכת החובשת בן-ארי.

בהגיעם למפקד המצרי, הלה ירה בו, ובן-ארי באחת שלפה אקדח וירתה את הכדור הבודד שבו במפקד המצרי. בתגובה נורתה על ידי חייליו. לאחר מותה נתגלה פתק שכתבה לבעלה ובנה: "אין פרידה קשה מזו של אם מילדה, אך אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח. למען יהיה אדם חופשי בארצו!"

מידע כללי: ניצנים הישנה - יד לאישה הלוחמת

שעות פתיחה: א'-ה' 08:00-16:00 שישי שבת - בתיאום מראש.

עלות כניסה: 5 שקל לילד, לחייל ולגמלאי, 8 שקל למבוגר

טלפון: 08-6727895, 08-6728755, 08-6722065

הוראות הגעה: נסיעה בכביש 4, פניה מערבה בצומת אשכולות, בצומת T לפנות ימינה, ולעקוב אחרי השילוט.

לאתר האינטרנט - לחצו כאן

המרגלות שרה ורבקה אהרונסון

השיר "אלף נשיקות" שכתב אבשלום פיינברג לאהובתו רבקה אהרונסון, הולחן לימים על ידי צביקה פיק עבור יהורם גאון: "נשיקה ראשונה על מצחך הלבן כמו קשר באמצע דמותך וממנה יצאו בשפעת זוהרה נשיקות, נשיקות לשערך". איזו אהבה הייתה ביניהם, חשבתי לעצמי בקנאה. אבשלום נרצח בשנת 1917 על ידי הטורקים. ורבקה, המשיכה לאהוב אותו עוד 64 שנים אחרי כן, עד מותה בשנת 1981.

שרה ורבקה נולדו בזכרון יעקב למשפחת אהרונסון שנמנתה על מייסדי המושבה, והיו ממקימי תנועת ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) שעסקה בריגול למען הצבא הבריטי לכבוש את ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. שרה הבכורה הייתה ממונה על מידע מודיעיני והחומר המדעי של תחנת הניסוי החקלאי שהקים אהרון אחיה.

באוקטובר 1917 נחשפו חברי המחתרת. שרה אהרונסון סרבה לברוח, ונעצרה, ועונתה והתאבדה ביריית אקדח. אחותה רבקה ארוסתו של אבשלום  הקדישה את חייה להקמת ארכיון ע"ש ניל"י, בחצר ביתם והקימה ב-1956 את המוזיאון להנצחת המחתרת ומשפחת אהרונסון.

תחנה רביעית - בית ניל"י בזכרון יעקב: רחוב המייסדים ובית ניל"י במושבה זכרון יעקב הם מהאתרים החשובים להבנת חשיבותו של שימור מתחם מורשת לפתוח אזור בהיבט תיירותי ולהפיכתו למנוף כלכלי. פעילותה של רבקה אהרונסון לא רק שייסדה ועיגנה פרק בהיסטוריה המקומית ובנרטיב ההתיישבותי הארצי, אלא אף הפכה את המושבה לאבן שואבת לעשרות מנהיגים פוליטיים בישראל ובעולם, להתעניינות ולמוקד עליה לרגל.

כתוצאה ממאמצה הכביר לשים בראש סדר היום המקומי את שימור המורשת, מרכזת היום המושבה זכרון מקומות רבים ומבנים ששומרו והוקדשו לטובת הצבור באמצעות פעילות חינוכית וחוויתית כמוזיאון העלייה הראשונה ששוכן במבנה מרשים ושמו "בית הפקידות". בבית אהרונסון-ניל"י שני בתי מגורים שנשתמרו כפי שהיו בעבר. בית ההורים וביתו של אהרון שבו התאבדה שרה הם חלק ממתחם המוזאון. במקום נמצא גם הסליק העברי הראשון בישראל.

מידע כללי: בית אהרונסון - מוזיאון ניל"י

שעות פתיחה: א'- ה' 09:00-16:00, ו' 09:00-13:00 (סיור אחרון יוצא שעה לפני הסגירה). הזמנות בתיאום מראש.

עלות כניסה: 15 שקל מבוגר, 12 שקל ילד, 7 שקל אזרח ותיק, חייל בשירות חובה 6 שקל.

שם איש קשר: אסתר דקל

טלפון: 04-6390120

הוראות הגעה: רח' המייסדים 40 – במדרחוב דרך היין זכרון יעקב.

לאתר האינטרנט - לחצו כאן 

הרבנית קוק: הקדישה את חייה למען הכלל

מזכרון יעקב אני נודדת לירושלים. לשתי נשים שונות שחיו ופעלו בה בתקופות שונות: הרבנית קוק רייזא רבקה ובן צבי רחל ינאית. הרבנית קוק רבקה  (1865- 1951), הייתה אשתו השנייה של הרב קוק.

שמה היה ידוע לכל כיוון שהקדישה את חייה למען הכלל שפקד את ביתם מבוקר עד ערב. היא דאגה לכל הנקרים על דרכה באוכל, בביגוד וברהוט  בימים שבהם ירושלים הייתה מוכת עוני ומחסור.

אנשי "ההגנה" נהגו להתארח תכופות בביתה ועד למותה 16 שנה לאחר מותו של הרב קוק המשיכה בתפקיד זה. היא עמדה בראש ארגון "עזר יולדות" שסייע לנשים יולדות בטפול הומניטרי וציוד.

תחנה חמישית - בית הרב קוק בירושלים "בית הרב": בית זה משמר את ביתו של הרב קוק כפי שהיה בשנים 1923 - 1935, עת כיהן כרבה הראשי הראשון של ארץ ישראל. הבית שנבנה ב-1923 שוכן בקומתה השניה של חצר "בית דוד", ומלבד מבנה מגורים פרטי לרב ולמשפחתו קיים בבית אגף ציבורי הכולל את חדר הלימוד של הרב, חדר הכנסת אורחים ובית המדרש שבו קיים את ישיבתו המיוחדת.

השהות באתר ממחיש את אישיותם יוצאת הדופן של הרב ומשפחתו שהיו בקשר עם כל חלקי העם: מאנשים פשוטי יום, עד רבנים חשובים ועד דמויות מפתח חשובות מההנהגה הציונית והבריטית. זו תמונה רבגונית של זוג מנהיגים פורצי דרך.

הרב קוק, מעבר לגדולתו ההלכתית, השקיע עם אישתו את מרצו בהחייאת השפה העברית, במוסדות חינוך, בהקמת בית ספר לאמנויות ובאיחוי חלקי העם השונים. לא בכדי רחוב הרב קוק בירושלים מחבר עד היום בין המדרחוב החילוני למאה שערים.

מידע כללי: בית הרב קוק

שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-16:00, ביום ו' 09:00-12:00

עלות כניסה: 12 שקל, יש הנחה לקבוצות

שם איש קשר: הרב אברהם טייץ

טלפון: 02-6232560

הוראות הגעה: רח' הרב קוק 9 ירושלים

לאתר האינטרנט - לחצו כאן 

רחל ינאית - קבלו את המנהיגה שלכם

בשנת 1918 נשאה ליצחק בן-צבי נשיאה השני של מדינת ישראל, עבדה עמו וסייעה לו במילוי תפקידיו הרשמיים. בשנת 1979 זכתה בפרס ישראל על תרומתה לחינוך והחברה בארץ.

תחנה שישית - צריף משפחת בן צבי: בצריף הובא לקבוץ בית קשת בשנת 1955 מרחביה שבירושלים במטרה לשקמו כאתר הנצחה לבן הבכור עלי בן צבי שנהרג במלחמת השחרור. בשנת 2002 החלה המועצה לשמור אתרי מורשת בפעולות הצלה ושקום ובשנת 2007 החלו עבודות השקום והשמור של המקום שהסתיימו בשנת 2008.

בצריף המשוחזר ניתן לראות תצוגה של חדר האורחים המקורי של המשפחה. הצריף עצמו נבנה מחלקי צריף מפורקים ששמשו את הצבא הבריטי וצורפו לצריף אחד ע"י בן צבי. בצריף היו 6 חדרים וגרו בו בני הזוג ,שני ילדיהם וכן הסבים מצד רחל ינאית - שושנה ומאיר לישנסקי. הצריף היה מרכז חייה של המשפחה ועד מהרה שימש גם כמרכז הנהגת היישוב. כמעין "מטבחון" שאליו הגיעו כל אנשי הנהגת היישוב ובו התקיימו ערבי דיון סוערים, ישיבות וקבלת החלטות. התצוגה בו משחזרת את החיים הסוערים של המשפחה עד 1950 שבה עזבו את הצריף לבית ואן ליר.

מידע כללי: צריף בן צבי

שעות פתיחה: לקבוצות בתיאום מראש.

עלות כניסה: 18 שקל למבוגר, 15 שקל לאזרחים ותיקים, תלמידים וחיילים.

שם איש קשר: אלי דיין

טלפון: 04-6767122

הוראות הגעה: קיבוץ בית קשת.

לאתר האינטרנט - לחצו כאן 

 צריף בן צבי (צילום: אלכס ליבק באדיבות המועצה לשימור אתרים)

ההיית, או חלמתי חלום?

את מסענו אסיים בשירים - בשתי משוררות אהובות עליי שהשתייכו לקבוצת כנרת והתגוררו בחוות כנרת: רחל בלובשטיין ונעמי שמר.

רחל המשוררת (1890 - 1931), האשה שאולי יותר מכל מסמלת את רוחה של העלייה השנייה. בילדותה קבלה רחל חינוך ציוני-דתי, והתבלטה בכישרון ציור וכתיבה. את חלומה להיות פועלת הגשימה בחוות הפועלות של חנה מייזל שהוקמה ב-1911. רחל חייתה שם שנתיים ולימים כתבה שזו הייתה התקופה המאושרת בחייה.

בחווה רכשה את חבריה הקרובים: א.ד גורדון, ברל כצנלסון ונח נפתולסקי. בשל מחלת השחפת נמנע ממנה להתגורר בקבוץ דגניה עם חבריה מקבוצת כנרת ולאחר נדודים ברחבי הארץ סיימה את חייה בתל-אביב. היא נקברה בבית הקברות של כנרת כפי שבקשה בשירה: "אם צו הגורל לחיות רחוקה מגבולייך, תניני כנרת לנוח בבית קברותייך".

נעמי שמר (1930 - 2004), משוררת, פזמונאית, זמרת ומתרגמת מלחינה פורה ואהובה. נולדה בקבוצת כנרת לרבקה ומאייר ספיר ממיסדי הקבוצה. למדה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים וכשחזרה לכנרת עבדה בגן המושבה. כלת פרס ישראל תשמ"ג ומחשובי היוצרים בזמר העברי שלאחר קום המדינה.

לחגיגות ה- 50 למדינה כתבה את השיר "יובל". בשנת 2001 העניקה לה אוניברסיטת תל-אביב תואר ד"ר של כבוד. היא הלחינה שירי משוררים רבים וביניהם את השיר כנרת (שם הרי גולן) של רחל. שיר זה מבטא באופן מרגש את תבנית הנוף של שתי המשוררות. נעמי הייתה אחת מהיוצרות האהובות שהיטיבו לבטא את הלכי הרוח בעם. היא נטמנה בבית העלמין של כנרת לא רחוק מקברה של המשוררת רחל.

תחנה שביעית  - חצר כנרת: אתר המורשת חצר כנרת נמצא בכניסה למושבה כנרת בחאן תורכי שבחצר. בשנת 1908 הוקמה חווה ע"י ההסתדרות הציונית להכשרת פועלים חקלאיים יהודיים להתיישבות קבע. בחווה עבדו פועלי העלייה השניה: צעירים, רווקים ואידיאליסטיים שרצו להפריח את השממה וליצור חברה יהודית חדשה המבוססת על שיתוף, שוויון, עבודה, ויצירה.

כאן צמחו רחל המשוררת ונעמי שמר (צילום: לחצר כנרת)

בשנת 1911 הקימה חנה מייזל במקום חוות עלמות, ובשנת 1913 המקום נמסר לתשעה חברים שלימים הפכו לקבוצת כנרת. במקום זה נוסד הרעיון להקמת דגניה, הקבוץ הראשון וחלומות נוספים שקרמו עור וגידים כגון: הקבוצה, הקיבוץ, המושב, המשביר המרכזי, סולל בונה, ההגנה, ועידת הפועלות והסתדרות הפועלים החקלאיים.

המועצה לשימור אתרי מורשת מבצעות במקום עבודות שמור ושקום. עמרי שלמון, מנכ"ל המועצה אמר לי לא מזמן כי לדעתו "אתר המורשת בחוות כנרת הוא בין אתרי המורשת החשובים ביותר בספורה של מדינת ישראל", איני יכולה שלא להסכים איתו.

אני חושבת על כך שהמנהיגות סללו את הדרך זו לזו גם אם לא תמיד מתוך הבנה או מודעות לגודל ההתרחשות והחשיבות של פועלן: כך סללה רחל ינאית את דרכה של נעמי שמר ללמוד באקדמיה לאמנות בירושלים שהוקמה הודות למאמציה, והיא מצידה הלחינה את שיריה של רחל, ושימרה את מורשתה, מורשת הזמר העברי.

מידע כללי: חצר כנרת

שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-16:00, ו' 09:00-13:00, שבת: 10:00-15:00

עלות כניסה: 20 שקל למבוגר, 15 שקל לילד, כולל הדרכה

שם איש קשר: זהבה חכם גבאי

טלפון: 04-6709117

הוראות הגעה: בכניסה למושבה כנרת

לאתר האינטרנט - לחצו כאן 

• מדור זה נכתב באדיבות המועצה לשמור אתרי מורשת לרגל יום האישה הבינלאומי 2011 ומוקדש בהערכה רבה לכל אישה באשר היא