בוראת מיני מזונות
היא מבשלת לצמרת העסקית של ישראל, ולא יכולה להיכנס לסופר באף ריכוז חרדי בלי שתיווצר סביבה התקהלות המונית. הכירו את הסלב הראשונה של המגזר, וקובעת הטעם (תרתי משמע) בכל מטבח חרדי
מירי זורגר, ה"ג'ולייה צ'יילד" של המגזר החרדי, רצתה בסך הכל להיות עקרת בית ולגדל משפחה ברוכת ילדים. אך החלומות פינו את מקומם למציאות כואבת של טיפולי הפריה, ואלה אילצו אותה לחשוב על אלטרנטיבות לתעסוקה ומימוש עצמי.
מעקרת בית אלמונית הפכה זורגר לסלבריטי של ממש בקרב הקהילה החרדית. כל כניסה שלה לסופר הופכת להתקהלות המונים בציפייה למתכון מהשרוול. ירקני בני ברק מבקשים ממנה "אזהרה ידידותית" לפני שתכיר למאזינים החרדים בתוכנית הרדיו שלה, עשב תיבול "חדש".
_ga.jpg "צילום: דניאל לילה")
התחנה הראשונה בדרך לקריירה הקולינרית המפוארת התחילה דווקא בבית ספר לאופנה בשנקר. זורגר, חסידת ויז'ניץ, לא נרתעה כבר אז מלימודים במקום חילוני למהדרין. "הייתי החרדית היחידה בכיתה, וזה היה בסדר גמור", היא מספרת. אך תאונת דרכים קשה עם סיום הלימודים הפכה שוב את הקערה על פיה. "קיבלתי הרגשה לא טובה לכל מה שקשור לעיצוב אופנה", היא מגדירה את הסלידה שפיתחה לתחום. "ואז ראיתי שנפתח קורס ב'בישולים', והחלטתי ללכת על זה".
"העיניים אוכלות קודם"
בבית הספר לבישול נאלצה זורגר להתמודד עם מכשולים הלכתיים לא פשוטים. "הכל שם היה בשר-וחלב ופירות ים", היא מודה.
"אפילו מים בקושי יכולתי לשתות שם. את האוכל שבישלתי לא טעמתי. הייתי באה הביתה, מכינה שוב את מה שהכנו בכיתה - וטועמת. מצד שני, כאשר בישלו כבד בשמנת בכיתה, העדפתי להתאמן בשיפור טכניקת הקיצוץ והחיתוך... על השיעור שלמדו בו טיפול בפירות ים ויתרתי מראש".
איך מתמודדים בהצלחה עם בישול ללא יכולת טעימה? זורגר סמכה על האף: "את מפתחת לעצמך חוש ריח טוב. גם התרגול בבית עושה את שלו". לדבריה, תהליך הלמידה חשף אותה לעולם שלם של טעמים חדשים. "אני באה מבית של אוכל שמרני. אצלנו במשפחה הכל היה מאוד קבוע ומקובע. ופתאום, עולם שלם נפתח".
כורח הכשרות הפך את הבישול לחוויה של התבוננות והרחה, ותרם בדרכו לשדרוג המנות של זורגר, לדרגת יצירות אומנות אכילות. המנות שהיא מוציאה תחת ידיה הן חגיגה ויזואלית, עוד בטרם טועמים את הביס הראשון, שהופך אותם גם לתאווה לחייך.
"האסטטיות חשובה לי מאוד. העיניים אוכלות קודם", היא אומרת. "כשאוכל נראה יפה, אתה אוכל אותו יותר בהנאה. לא בולס וזהו. השם נותן לנו דברים כל כך טובים בעולם הזה, וצריך לדעת לנצל אותם".
חרדית במקדשי הקולינריה
מאז ימי "בישולים" זורגר השתלמה והתמקצעה רבות בחו"ל, בחסות טובי השפים באירופה. כשאני שואלת אותה איך מקבלים השפים האירופים חסרי חוש ההומור, את התלמידה הלא שגרתית - היא עונה: "בהערכה רבה". עד היום היא נוסעת פעמיים בשנה לימי לימוד והשלמויות. אך גם בביקורים במקדשי הקולינריה בפריז, המשפחה שמונה כיום ארבעה ילדים - תמיד במקום הראשון.
"כל ביקור בפריז מתחיל ונגמר באנטוורפן, שם מתגורר בני עם כלתי, תושבת המקום", זורגר מספרת. "הנכדות שלי מחכות לעוגות השוקולד של סבתא, לבריושים. הכיף הכי גדול שלי זה הזמן עם הנכדים. כסבתא צעירה זה תענוג שיש לך את היכולת להשתובב איתם, כי עם כל העובדה שאני אשת קריירה, המיקוד שלי תמיד היה הבית והילדים. לכן הביקורים בחו"ל זה בגיחות, אחרת אני ממש מתגעגעת".
מוקפת באורחים רעבים
בבית משפחת זורגר ארוחת הצהריים לא מסתכמת בשניצל מהמקפיא ובתוספת מאולתרת, מנת חלקם של ילדיי שלי. זורגר שכבר שמעה וידויים קשים מאלה, מהנהנת בהבנה למשמע הזוועה, ומציעה טיפים משלה.
"אני רוצה לגלות לך סוד. אם מתארגנים נכון, אין בעיה. אפשר ביום אחד ובפרק זמן של חצי שעה לבשל ארבעה סוגי אוכל שונים ולהקפיא. אפשר לתת לילדים משהו מזין ואיכותי גם מבלי לבזבז שעות על ההכנה. זה מה שאני מלמדת את המאזינות שלי. איך את חושבת ששפים ברמה עולמית מתארגנים לאירוע של 400 איש? הם לא יחשפו את הטריקים שלהם ברבים, אבל כשאת עובדת איתם צמוד, באותו מטבח, הסודות מתגלים - ולי בניגוד אליהם, אין בעיה לחלוק אותם".
אך עם כל הכבוד לסביצ'ה ולסטייק טרטר שיוצאים ממטבחה המרווח בדרכם ללקוחות, ארוחת השבת של זורגר נגועה בשמרנות. "בעלי מאוד שמרן באוכל", היא מסגירה נקודת תורפה מהזירה הביתית. "לשבת אני מכינה דגים אפויים בתנור, ומרק עוף עם המון ירקות שיושב איזה חמש-שש שעות על הגז. כאשר אני מארחת, ויוצא לי לארח הרבה, אני מוסיפה הפתעות בקינוחים. בשבת 'רגילה' אצלי כולם אוהבים קומפוט פירות. מה שכן", היא מוסיפה לאחר הרהור, "שמתי לב שבאופן כללי, יש אצלי בבית כל הזמן אורחים, וכולם תמיד מאוד רעבים".
מגפליטע - לסשימי
כשאני שואלת את זורגר אם יש כזה דבר בכלל "גורמה חרדי", היא לא מהססת להשיב בנחרצות: "בוודאי, מה ההגדרה של גורמה? גורמה זה אוכל מוקפד. האוכל הכשר הרבה יותר מוקפד מ'אוכל רגיל' שבו לא בוררים קטניות, מנפים קמח, בודקים ביצים וגם ירקות ופירות. הראשון שיכול לעשות גורמה, זה המגזר החרדי, כי יש לו את האוכל הכי מוקפד שקיים. להגיש תות שלם לסועד עם כל החרקים שאולי מסתתרים בו, לא נקרא אצלי מוקפד.
"היום בציבור החרדי קיימת פתיחות מאוד גדולה. אנשים חשופים יותר לרעיונות וחוויות", היא מחווה בידה על זוג צעיר מחסידי גור, שהתענגו על ארוחת בוקר זוגית בקפה בו ישבנו. "את זה, לא היית רואה לפני חמש שנים. גם פינות המתכונים בעיתונות החרדית כבר עברו מזמן מחמין וקרעפלך - לפיוז'ן.
"יש לי לקוח, בשוויץ, יהודי חסיד חובב גורמה, שביקש ממני להכין לו אירוע פרטי, והתייעץ איתי על התפריט. הוא רצה גם סשימי, ולא היה בטח כיצד יקבלו האורחים את המעדן החדש. אמרתי לו שנלך על זה, רק לא נפרט מה יש בדיוק בפנים. בסוף הערב לא נשארה חתיכה אחת לרפואה".
מבשלת לעשירון העליון
שמונה שנים אחרי הפריצה, זורגר מספרת שההתחלה היתה שקטה מאוד. "בשנה הראשונה לתוכנית ברדיו 'קול חי', לא היו כמעט תגובות. היום זה מטורף ממש. גם נשים מחסידות ויזניץ' - שאצלם לא שומעים רדיו בכלל, ואפילו חרדי - מקפידות לשמוע את התוכנית באדיקות עם אוזניות, כדי שהילדים לא ישמעו. חשפתי אותם לעשבי תיבול שלא השתמשו בהם, 'לאופנות אוכל' עכשוויות, והם מרותקים. זה הפך לחוויה אמיתית. 'לזמן כייף' של נשים חרדיות במטבח הפרטי שלהן".
חוג הלקוחות של זורגר נע סביב אנשי העשירון העליון בציבור החרדי. היא מסעידה קבלות פנים לאדמו"רים, וחתונות של אנשי עסקים מהמגזר, שנפשם חשקה במזון גורמה. אך גם על "החרדי הפשוט" מהרחוב היא לא מוותרת. "בניגוד לדימוי, יש שם לא מעט שיכולים להרשות לעצמם. הרבה מאוד מזמינים פריטים נקודתיים שמשדרגים להם את כל הבופה. ככה לא הוצאת הון, וזה נראה מיליון דולר".
אבל לא רק החרדים "גילו" את מירי זורגר. הרב חיים קובלסקי שמארח שיעור "דף יומי" לצמרת העסקית של ישראל, היה נקודת הפתיחה לפריצה החוצה. "עשיתי שם את הכיבוד לשיעור, והמשתתפים התלהבו. כך התחלתי לערוך מסיבות קוקטייל גם לחילונים, שאוכלים אצלי כשרות גלאט ומבקשים עוד".
עם אנשי העסקים הגיעו גם חברות גדולות, דוגמת "אל על" ו"הליקון", ובהמשך גם "אוסם" שאף הפכה את זורגר לפרזנטורית המותג. "לא מזמן אירחתי ארוחת צהריים עבור היהלומן החרדי, דן גרטלר, עם נשיאת קונגו", זורגר מחייכת. "היא ביקשה להודות לשף, וסירבה להאמין שמדובר בי. 'אחרי הכול', אמרה, 'אתם החרדים נראים מבחוץ כמי שחיים בעולם של שחור ולבן. לא ידעתי שיש בתוככם כל כך הרבה צבע ויצירתיות'".
לפנייה לכתב/ת 
