הישרדות: איי הפסח
"כל שנה אני מבטיחה שלא אשאב לטירוף הניקיון, אבל אז חברה טובה מספרת איך מצאה בכיס המעיל של הילדה רוגלאך עסיסי - ואני חוזרת לספונג'ה כמו בליינית על אקסטה. רק בקשה יש לי מהחברוֹת: אל תתקשרו לספר מה כבר הספקתן לנקות"
אז ברגע שהצלחתי לאסוף את הבית, ובעיקר את עצמי, אחרי משתה פורים, הבנתי שאני לא אזכה לנוח על זרי הדפנה, אלא ניצבת בפניי משימת המשימות של האישה היהודיה - מחיקת זכר החמץ
אם יש משהו בסיסי שכל חוזרת בתשובה לומדת עם השנים, זה שחמץ הוא אויב גדול יותר מקדאפי, נסראללה וקלוריות ריקות גם יחד.
אז מי שמכיר נשים לפני פסח - אם יש בינה בראשו - יודע שעדיף לו להתרחק. אומרים שאין לשפוט אדם בכוסו כיסו וכעסו, ואני אומרת שצריך לסיים את הפתגם ובביעור חמצו. נכון, כל שנה ברדיו קול-חי יש איזה רב שמרגיע את נשות ישראל, העסוקות בנבירה בכיסי הילדים, שחוזר על משנתו ש"אבק זה לא חמץ", אבל זה כמו לעשות כוסות רוח למת, או גוונים לאישה עם כיסוי ראש.
טריקים נגד חמץ
כל אחת מפתחת טריקים איך להתמודד עם משבר החמץ, אחרי שהיא נשבעה שזהו, השנה היא לא מתאבדת על העניין:
אחת, לא נותנת לילדים להיכנס לחדרים עד אחרי שהם בפיג'מות, אחרי מקלחת ושאיבת אבק ושאריות ארוחת הערב.
שנייה, רבה עם בעלה כל השנה כשהוא שם ספרי קודש על שולחן השבת, המדושן פירורים.
שלישית, בורחת מהבית ומוכרת הכל לאחמד.
רביעית, מוציאה את כל הניילונים שנשארו לה ממלחמת המפרץ, מניילנת כל דבר, גלוי וסמוי, ומשאירה לילדים ארבעה צעצועים בחוץ. שיסתדרו.
חמישית שולחת את הילדים לאכול חודש בגינה וקוראת לזה פיקניק.
ואני לא אגלה מי מכולן זאת אני...
מי ניקה יותר?
כל שנה גם אני מבטיחה לעצמי שאני לא נשאבת אליו, אל הטירוף. אבל אז מתקשרת איזו חברה צדקת עם סיפור אימה על איך היא מצאה בכיס מעיל הסקי של הילדה רוגלאך עסיסי שלא ידע על קיומו, ופתאום כל תיאוריית ה"אין לחץ" מתמוססת לי בין הידיים, ואני מתחילה להיכנס לטירוף חושים שלו מבייש בליינית על אקסטה.
יכול להיות שסוד הדבר הוא שבאמת נרגיש שאנחנו יצאנו מעבדות לחירות בשולחן ליל הסדר. כל אישה שהפכה את הבית בחודש באחרון יודעת על מה אני
מדברת, והיטב זוכרת את הרגשת כאבי מנוחת הלוחמת כשישבה מול בעלה בעת זמירות החד גדיא.
אבל גם באטרף הניקיון, הדבר שהכי שנוא עליי זו התחרות הסמויה בין הנשים של מי מנקה יותר מוקדם, וכמה קיסמי אוזניים היא בזבזה על ניקיון החריצים השונים בבית. נו באמת.
אז לכל החברות המקסימות שלי, אל תצלצלו אליי עד אחרי החג. לא בא לי לשמוע שסיימתן לנקות, ולא בא לי להקשיב לסיפורי אימת הבייגלה. בא לי לנקות עם סטינג מתנגן ברקע, בניסיון לשמור על שפיות - בלי שיצטרכו להכניס אותי לאשפוז. מי יודע מי מנקה שם את החמץ לפני הפסח.
לפנייה לכתב/ת 
