יער דבירה: לראות ירוק בנגב זה לא פטה מורגנה
יער דבירה, המשתרע במורדות שפלת יהודה בגבול הנגב, צובע את המדבר בירוק ומשמש נקודת משיכה לצמחים ובעלי חיים ממוצא מדברי וים תיכוני. לטייל, לדווש ואפילו לעשות על האש
יער מדברי נשמע כמו פטה מורגנה. קשה לדמיין עצים ירוקים שצומחים ומתפתחים באדמת לֵס מבוקעת, אבל העובדות מדברות מהשטח. הנגב מקבל באהבה את הרעיון להיות מיוער וקק"ל מיישמת את הפרחת המדבר מזה שנים רבות.
אחד היערות הגדולים שגולש על מורדות שפלת יהודה בגבול הנגב הוא יער דבירה, המשתרע על פני 17 אלף דונם. היער מהווה חלק מגוש יערות להב שבו כלולים יער מורן, אשכולות וכרמים.
- למפת הגעה ליער דבירה - לחצו כאן
יערני קק"ל החלו לטעת את היערות יחד עם חברי קיבוץ להב בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
נטיעת עצים באזורים צחיחים למחצה עשויה להיות מענה להתחממות הגלובלית. מחקרים הראו שנטיעת יערות באזורים אלה מסייעת לקבע גזי חממה כמו כל יער אחר. יערות להב מהווים מסדרון אקולוגי המגשר בין הרי יהודה והרי חברון למישור החוף והנגב. היער מהווה נקודת משיכה לצמחים ולבעלי חיים ממוצא מדברי וים תיכוני: השיח "מתנן שעיר" מייצג את צמחי המדבר. בני-השיח אזוב מצוי וקורנית מקורקפת מייצגים את צמחיית החבל הים-תיכוני.
עוד צמח אופייני לאזור "ספר המדבר" הוא שלהבית קצרת שיניים, שלו עלים מרובים המכוסים בשכבה כסופה של שערות. שיח אופייני נוסף הוא מרווה ריחנית, שפורח באביב בלבן ועליו מדיפים ריח חריף. מבין בעלי החיים הנפוצים באזור מצויים צבי ארצישראלי, תן, שועל, דורבן, ארנבת ומכרסמים רבים.
מהווה חלק מיערות להב. מטיילים ביער דבירה (צילומים: חווה בראון, קק"ל)
חניון טבע וחורבת מגדלית
יער דבירה טומן בחובו גם אתרים עתיקים, חניונים פעילים ומסלול טיול לאורך נחל שקמה. בקצהו של נחל שקמה ובלב יער דבירה הוקם "חניון טבע", הודות לתרומת חברת התרופות. קמת החניון הוא חלק מפרויקט אימוץ של בית ספר "יסודות" לחינוך מיוחד בבאר שבע על ידי החברה. הילדים ועובדי החברה נטלו חלק בהכשרת החניון למטיילים ובנטיעת עצים חדשים ביער. החניון משמש בסיס ליציאה לטיולים ומשרת את ההולכים ב"שביל ישראל" ואת רוכבי האופניים כמקום עצירה והתרעננות. בחניון הוצבו שולחנות פיקניק ומתקני משחק ביניהם קורות עץ להליכה ונדנדות. בנוסף הותקנו, ברזי מים, פחי אשפה ומנגלים. החניון מונגש למוגבלים בתנועה.
מחניון טבע יוצא שביל הליכה שאורכו כ-300 מטרים לחורבת מגדלית. חפירות שנערכו באתר חשפו מערת מגורים מהתקופה הביזנטית ובה יסודות של מבנים ואבני בניין שהובאו מאתרים קדומים יותר. המערה שימשה למגורי קבע, או למגורים עונתיים בתקופת המרעה. מכלול המערה נחלק לאגף מגורים, מכלאה לבעלי חיים ואגף לכלי עבודה ולהסקה. חצר האתר מוקפת גדר אבנים ובה נהגו לכנס את הצאן ולבצע את מלאכות הבית, האפייה והכביסה. בחורבה נחשף גם בור מטוייח לאגירת מי גשמים.
החניון מונגש למוגבלים בתנועה. שולחנות ודרכי גישה מונגשים ביער דבירה
דרך נחל שקמה ותל מלחה
מוצאו של נחל שקמה בגבעות שממזרח לחניון "טבע". יובלו המרכזי, נחל אדוריים, מקבל את מימיו ממורדות הרי חברון. נחל שקמה מוגדר כנחל אכזב ברובו ורק בקטעים מסויימים, ליד תל נגילה ותל חסי, ניתן לראות זרימת מים כתוצאה מנביעת מעיינות. שמו של הנחל ניתן לו בשל ריבוי עצי השקמה הצומחים בקטע הנחל העובר במישור החוף.
דרך כבושה לאורך ערוצו של הנחל יוצאת מהחניון ומגיעה עד כביש 40 (לא ניתן לחצות את הכביש).
תוואי הדרך עובר בין עצי איקליפטוס, תמר, אלה, שיזף וחרוב שניטעו על ידי קק"ל בשנות ה-80. באזורי הגבעות רועים עדרי כבשים ועיזים ובאזורים המישוריים פרושים מרחבים ירוקים, מטעי קיבוץ דביר וחלקות חקלאיות. מעל גדתו המערבית של נחל שקמה, מזרחית לכביש 40, נישא תל מלחה (תל אל-מוליחה). שברי חרסים שנמצאו על פני השטח מצביעים על כך שהתל נושב לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה, בין המאות 20-16 לפנה"ס, והמשיך עד לשלהי התקופה הביזנטית במאה ה-7 לספירה.
סיפורו של האזור קשור גם לתקופת מלחמת השחרור והמאבק על הנגב. בראשית ספטמבר 1948 החלו המצרים להתחפר בתל מלחה ובתילים קשת ונגילה. הם התכוננו למתקפה של צה"ל, שביקש להגן על שדה התעופה המאולתר "אבק 1", ליד רוחמה. לוחמי חטיבת יפתח כבשו את עמדות המצרים בתל מלחה בלילה שבין ה-8-7 בספטמבר והדפו שתי מתקפות נגד. יומיים לאחר מכן השתלטה חטיבת יפתח גם על תל חסי וב-29 בספטמבר על חורבת מאחז. הניצחונות האלה ציינו את התפנית במלחמה על הנגב.
ביער גם ממצאים ארכיאולוגיים. מערה ביזנטית (צילום: גדי חגאי, קק"ל)
חורבת זעק ומרכז ג'ו אלון
שני אתרים סמוכים ליער דבירה הם חורבת זעק ומרכז ג'ו אלון למורשת הבדואית. לחורבת זעק נוסעים בכביש 325 מזרחה כקילומטר. פונים שמאלה בדרך סלולה ונוסעים כ-2 קילומטרים עד צומת הדרכים. פונים שמאלה, ממשיכים עוד כקילומטר עד לחורבה.
חורבה זעק שוכנת בבקעת יבל בין הקיבוצים דביר ולהב. באתר נמצאו שרידי מקווה טהרה, המעיד על יישוב יהודי קדום, גת ומערת בית בד המצביעים על גידול גפנים וזיתים. מתחת לפני האדמה נחשפו מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא. אוהבי המקומות החשוכים והצרים ייהנו לזחול במחילות לאור פנסים.
מחורבת זעק אפשר להמשיך למרכז המורשת הבדואית, ג'ו אלון, שאליו מגיעים מכביש 325, נוסעים מזרחה 2 וחצי קילומטרים ומעפילים בדרך סלולה, העוברת בגוש העיקרי של יער להב. שילוט הכוונה מורה על הדרך למרכז ג'ו אלון. כדאי לבקר גם בשרידי בית הכנסת בחורבת רימון, במתחם אבו-חף ולבלות בפיקניק באחד החניונים שביער.
המסלול מתאים לאופניים. מדוושים ביער דבירה (צילום: דודו גרינשפן, קק"ל)
כיצד מגיעים?
נוסעים בכביש קרית גת-באר שבע (כביש 40) וכ-2.5 ק"מ מדרום לצומת בית קמה פונים מזרחה בכביש המוביל לקיבוצים דביר ולהב (כביש 325). הכניסה לחניון טבע נמצאת כחצי ק"מ ממזרח לשער קיבוץ דביר. החניון נמצא כחצי ק"מ מצפון לכביש.
הצעות נוספות לטיולים בדרום תוכלו למצוא כאן .
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: גדי חגאי, קק\"ל")
