סרסורי נדל"ן ונפוטיזם: 10 המכות של השוכרים
מודעה עם "תיאור יצירתי" של הנכס, דיירים שדורשים שוחד תמורת קישור לבעל הבית וצאצאים שצצים מהאפילה ומגרשים אותך – שכירת דירה בארץ מהווה מראה לכל תחלואי החברה. המכות שניחתו על מצרים נראות פתאום כמו משחק ילדים
סובייקטיביות: המכה הראשונה מופיעה כבר בשלב החיפושים. האינטרנט הפך אמנם ללוח המודעות המרכזי בתחום, אך משכירים רבים לא מנצלים עדיין את הטכנולוגיה ונמנעים מלצרף תמונות למודעה.
במקביל, נוצרה מכבסת מילים שמי שלא מתמצא בה עלול לבזבז זמן יקר על דירות לא ראויות. לדוגמא, "דירה משופצת" היא שם קוד לנכס שחולק למספר דירות קטנטנות. "חצי חדר" הוא כוך דחוס ומעופש עם נוף לבוידעם ו"מרפסת" במודעה היא לרוב "מרפסת זבל" בשפה יומיומית. הערך האחרון חופף לעיתים גם את מושג "חצי החדר".
- משפצים? הנה 10 המכות שמחכות לכם
- שוק התעסוקה: 10 המכות של מחפשי העבודה
- בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
שוחד: לא פעם, לאחר שמצא דירה ראויה, נתקל השוכר הפוטנציאלי במכשול נוסף – הדייר היוצא מסרסר בנכס. לא מעט בעלי דירות מתחמקים ממלאכת הצגת הדירה. וכך, שיכור מהכוח האינסופי שניתן לו, מתנה הדייר היוצא את העברת פרטיו של השוכר הפוטנציאלי לבעל הבית ברכישה של רהיט ישן במחיר מופקע.
לרוב, מכה זו עוברת מדור לדור. השוכר שהתמרמר לאחר שרכש שידה מתפוררת במחיר מופקע, ימצא את עצמו לאחר מספר שנים מוכר את אותו חפץ כעור, אגב תיקון העוול שנעשנה לו וגריפת רווח נאה.
"ראיון עבודה" או סטרפטיז נפשי: לאחר שלמד לדבר בנדל"נית מדוברת ושילם שוחד לשוכר המתפנה, מגיע השוכר הפוטנציאלי לפגישה עם בעל הנכס. צופה מהצד יחשוב כי לא הדירה עומדת להשכרה, אלא האדם שיתגורר בה. לימודים? ודאי, בימים אלה אני משלים את הדוקטורט. עבודה? ברוך השם, הנה תלושים ומכתב המלצה. מתי אתמסד? מסמיק במבוכה. ילדים? בדיוק הבוקר עברתי עיקור. חיות בית? מסתפק בליטוף חתולים ברחוב. תקיפה באיראן? רק אם לא תהיה ברירה.
פרנויה של המשכיר: מזל טוב! מבין אלפי מועמדים, בעל הבית בחר בבר המזל שיספק לו את ביצי הזהב של תרנגולת הנדל"ן שירש מסבתו. אך רגע, לא כל כך מהר. סיפורים וצ'יזבטים אודות שוכרים רשעים שהתנחלו בנכס מבלי לשלם, הפכו את המשכיר לחשדן. הפתרון שישקיט את מצפונו יבוא תמיד על חשבון השקט הנפשי של השוכר: שטרות ערבות, צ'קים פתוחים והנורא מהכל – ערבות בנקאית.
ההובלה: יום המעבר הגיע. נרגש, ממתין השוכר על ארגזים למשאית. לפני שבוע, שיחת הטלפון עם המוביל דווקא התנהלה ברוח טובה. "למה שאבוא לראות את התכולה?", הוא התבדח. "אני יודע טוב מאוד איך נראים מיטה, ארון, מקרר ושתי ספות".
ועכשיו, דפיקה בדלת. המוביל נכנס עם שני מקררים משלו. שריקת התפעלות נשמעת. הם מביטים בחפצים בהפתעה, בתדהמה. מבטם אומר כי מעולם לא נתקלו במיטה כזאת כבדה או בארון כה גדול. המחיר עליו סוכם הופך לטיוטה ראשונית של משא ומתן להסכם חדש. מתוסכל הולך השוכר אל הכספומט הקרוב, המזומנים אזלו והמחיר לא כולל טיפ.
הביורוקרטיה:
עד כה נאלץ השוכר להתמודד עם אנשים בשר ודם. לכל צרה היה פרצוף ולכל בעיה שם. אך עם המעבר לדירה הופך העניין למלחמה בשדים, קרב אבוד אל מול רוחות הרפאים של מוקדי השירות. הכבלים, האינטרנט (תשתית וספק), הארנונה, החשמל, המים, הגז והעיתון – נדמה כי רשימת הסידורים אין סופית.
השוכר הטרי מתרוצץ משיחה לשיחה. מוצף בקבלות ובאישורים, תקליטי ההמתנה מאיימים להעביר אותו על דעתו. המחשבה כי ייאלץ להעביר יממה ללא כבלים או אינטרנט מעבירה בו צמרמורת. החרדה הביורוקרטית תלווה אותו עוד חודשים רבים. המחשבה כי מכתב חשוב הגיע לכתובתו הקודמות תתגנב מדי פעם אל ראשו ולא תיתן לו מנוח.
התיקונים: ברכות, המעבר הושלם. השוכר בדירה, התמונות על הקיר, החשבוניות בקלסר ובטלוויזיה יש תוכנית אהובה. אך אבוי! לפתע האור בסלון כבה ובחדר יש ריח מוזר. בית המנורה נשרף וצריך להזמין חשמלאי. השוכר מתקשר אל בעל הנכס שברגע אחד הופך לנתבע, שופט ומוציא לפועל.
שכירות זה ז'אנר עם חוקים ברורים: השוכר משלם למשכיר. הרעיון שבעל נכס ימצא את עצמו רושם צ'ק, נשמע כמעט הזוי כשמשמיעים אותו בקול רם. השיחה נתקעת, פלאשבקים של מובילים נכלוליים וסרסורי רהיטים תוקפים את השוכר. האם יזנח את גן העדן שיצר בגלל 200 שקל? גם המשכיר יודע את התשובה. "נעשה שימוש בלתי הולם", הוא פוסק. "בית מנורה הוא דבר עדין ויש לנהוג בו בזהירות. שלום".
השיפוץ: המולה בחדר המדרגות. השכן מקומה 6 עשה כמה בירורים והחדשות מרעישות: יש פוטנציאל לתמ"א 38 בבניין. קצת חתימות, כמה אישורים מהעירייה וכל דירה תזכה במרפסת חדשה. המשכיר יקבל נכס משודרג והשוכר ייהנה ממגורים ממושכים באתר בנייה. מזל שיש בית מנורה חדש.
נפוטיזם: הבת של המשכיר חזרה מטיול בדרום אמריקה, השוכר מתבקש לעזוב את הדירה. בלי לחץ, יש זמן, שלושה חודשים מלאים. אל הטרטור שבמציאת דירה חדשה מתווספת תחושת החמצה: השוכר בקושי הספיק ליהנות מהמרפסת.
הסיוד: השוכר היוצא לקח יום חופש לקנות מברשות וצבעים. הצ'קים והערבויות שפיזר הם כעת בני ערובה בידיו של בעל הדירה. הדרך היחידה לשחרר אותם היא בעבודת כפיים או בתשלום כופר לצבעים. בדיוק לאחר שסיים לכסות את הרצפה בעיתונים, המוצ'ילרית מדרום אמריקה והחבר שלה נכנסים. הם מגישים לו פח צבע צהוב ושואלים אם לא אכפת לו לצבוע איתו את הסלון. לבן עושה הרגשה של בית חולים, הם מסבירים בחיוך.
לפנייה לכתב/ת 
